זוג שביתו הופקע לצורך בניית כביש יקבל מהחברה הלאומית לדרכים פיצוי של כ-3.9 מיליון שקל, בתוספת הובלה, שכירות, דמי תיווך ועוד, זאת בניגוד לעמדת החברה הלאומית לדרכים, שהציעה פיצוי נמוך בהרבה. כך הכריע השופט יעקב שינמן בבית המשפט המחוזי, בתום מאבק משפטי של 7 שנים.
מדובר בתביעה שהגישו בני-זוג נגד מע"צ, שהפקיעה מהם שני בתים צמודי קרקע לטובת כביש 531 על גבול כפר-סבא וכפר מל"ל.
צורך באיזון הפגיעה בפרט
לפי התביעה, שהוגשה באמצעות עו"ד סימון טוסון ממשרד עורכי הדין הרטבי-בורנשטיין-בסון, עולה כי מע"צ הציעה לפצות את הזוג במחיר נמוך בהרבה, בטענה כי עליה לשלם רק את שווי הבתים ותו לא.
התובעים טענו כי עליהם לקבל פיצוי על בסיס של דיור חלוף, עלות בניית בתים חדשים על קרקע סמוכה לקרקע שהופקעה.
לטענת עו"ד טוסון, "האיזון בין הפגיעה בפרט לטובת הציבור חייבת להיות באמצעות פיצוי הולם המגבש את כל זכויותיו של הנפקע, ולכן יש להעדיף את הפיצוי כפי שנקבע בחוק התכנון והבנייה של דיור חלוף".
בית המשפט קיבל את התביעה ופסק כי מע"צ חייבת לשלם לנפקעים פיצוי לדיור חלוף כשוויו בסמוך, לאחר מועד פרסום צו ההפקעה בתוספת הוצאות העברה לצורך רכישת הדיור החלוף.
כמו כן, בית המשפט פסק כי לנפקעים ישולם גם פיצוי בגין הוצאות נלוות, הכוללות בין השאר מס רכישה בגין דיור חליפי, הוצאות תיווך, מס שבח, החזר דמי שכירות לשנה, דמי הובלה ועוד בגובה מאות אלפי שקלים.
יוצר ציפיות מוגזמות
ממע"צ נמסר בתגובה: "החברה הלאומית לדרכים סבורה כי הקביעה המרכזית בפסק הדין, לפיה יש להעריך פיצוי הפקעה לבית ישן כאילו הופקע בית חדש, היא שגויה ונעדרת כל עיגון בחקיקה ובהלכה הפסוקה, הקובעים באופן חד-משמעי כי פיצויים יחושבו לפי שווי הנכס שהופקע, ולא לפי שווי נכס חדש".
עוד אומרים במע"צ כי "בית המשפט לא נימק מדוע התובעים זכאים לפיצוי יתר לפי שווי בית חדש במקום לפיצוי בגין בית בן למעלה מ-30 שנים אשר הופקע מהם. גם הפסיקה בגין ה'הוצאות הנלוות' להפקעה, לרבות בגין מס רכישה ושכר דירה לתקופת הביניים, מנוגדת להוראות פקודת הדרכים.
"פסיקה מסוג זה יוצרת אצל בעלי נכסים מופקעים ציפיות ותקוות שאינן תואמות את הדין הקיים, ועלולות להוביל להמשך התדיינות משפטית ארוכה בערכאת ערעור. החברה הלאומית לדרכים לומדת את פסק הדין ושוקלת אפשרות להגשת ערעור".