"ראוי שרשות השידור תפעל לפי חוק עדכני המותאם לסביבת התקשורת של המאה ה-21. כן ראוי שהחוק החדש יבטיח את עצמאותה של הרשות תוך מזעור זיקה פוטנציאלית של הרשות למערכת הפוליטית, כדי להבטיח את מעמדה העצמאי של הרשות כגוף שידור ציבורי" - כך קובע מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדנשטראוס, באחד הדוחות החמורים שידעה רשות השידור.
בבדיקתו מצא המבקר השפעות ומינויים פוליטיים במליאת רשות השידור, מינהל לא תקין של המנכ"ל והיעדר מתמשך של חברים במוסדות הרשות.
"הליכי המינוי ברשות השידור מעלים חשש כי השיקולים שלהם לא היו נקיים מהשפעות פוליטיות", כותב המבקר בדוח, שחלק ניכר ממנו מבוסס על חשיפות של "גלובס" בעבר.
הביקורת בדוח מבקר המדינה מתחילה כבר מהשרים הממונים. כך, בין היתר, מתאר לינדנשטראוס כיצד בנובמבר 2009, השר הממונה על רשות השידור, יולי אדלשטיין, העביר רשימה של 23 מועמדים למליאה, אשר הוגדרה כ"צובעת את המליאה בגוון פוליטי". המבקר מצא 5 מקרים שבהם פנו שרים ממונים על רשות השידור לבדיקה נוספת של מועמדים מסוימים, ככל הנראה אנשי שלומם הפוליטיים.
הדוח מעלה את פרשת ההתפטרות של יו"ר הרשות הקודם, משה גביש, ומעלה כי גם ראש הממשלה בנימין נתניהו השפיע בהתנהלותו על הליכי המינוי ברשות. המבקר מזכיר כי חילוקי דעות בין נתניהו לשר אדלשטיין, שביקש למנות את אמנון דיק, הביאו לכך שבמשך תקופה ארוכה לא מונה יו"ר לאחר התפטרות גביש.
כמו כן, כפי שפורסם ב"גלובס", על-פי גירסת גביש הוא החליט להתפטר לאחר שהשר אדלשטיין אמר לו מפורשות: "אנחנו מחפשים מישהו משלנו". השר הכחיש זאת וטען כי גביש ביקש הבטחה לקדנציה נוספת.
"חומרת הליקויים נובעת בין היתר מהעובדה כי למנכ"ל הרשות חלק מרכזי בהם", קובע המבקר באשר למנכ"ל הרשות מוטי שקלאר, אשר אמור לסיים בתוך חודש וחצי את כהונתו.
המבקר קובע כי בהנהגת שקלאר נעשו בשנים האחרונות "פעולות רבות תוך התעלמות מהוראות הדין והנוהל. בהתנהלות זו היה כדי להטמיע ברשות תרבות ניהולית קלוקלת. אין להשלים עם ליקויים אלה, המצביעים על כשל ארגוני וניהולי".
על-פי המבקר, "הנהלת הרשות פעלה ללא תכנון ועסקה ב'כיבוי שרפות' שהבעירה בעצמה: המנכ"ל פעל בניגוד לחוות הדעת שנתנו לו שומרי הסף ברשות - הסמנכ"לים לכספים ולמשאבי אנוש, מנהל כוח-אדם וכן סגן הממונה על השכר. על מוסדות הרשות לפעול שמקרים אלה לא יישנו".
למשל, מבקר המדינה מצא ליקויים באופן התנהלות שקלאר בכל הקשור להתקשרויותיו עם טאלנטים. להגנתו אמר שקלאר לא אחת כי הביורוקרטיה המסואבת של רשות השידור הקשתה עליו לקבל החלטות מהירות ויעילות בלי לעכבן בהליך האישורים הנדרש, וטען כי לא ניתן לשכור טאלנטים בדרך של מכרז, כפי שדורש הנוהל, שכן קשה לכמת את תרומתם.
לפי הדוח, הרשות התקשרה עם אנשי תקשורת בצורה שלא תאמה את תקופת העסקתם ומהות עבודתם, וחתמה עמם על חוזים בניגוד להנחיות הלשכה המשפטית שלה ובניגוד לדעת הממונה על השכר. במקרים מסוימים הועסקו אנשי תקשורת בכירים בלי חוזים בתוקף.
בין היתר עולה מהדוח העסקה שלא על-פי הנהלים של בכירים כמו גאולה אבן וינון מגל. אבן, למשל, עבדה עד 2008 ללא חוזה ונחשבה גם עובדת קבלן וגם נהנתה מכל התנאים הניתנים לעובד רשות. אז נחתם עמה חוזה לשנה. במאי 2009 דרש סגן הממונה על השכר כי "הרשות תפסיק את ההתקשרות הקבלנית עמה". למרות זאת הוארך החוזה הקבלני שלה עד סוף מאי 2010. רק לאחר סיום הביקורת באוקטובר 2010, נחתם עמה חוזה אישי כעובדת מן המניין.
עם מגל הוחלט לחתום בינואר 2008 חוזה למשך שנה וחצי, ולמרות זאת הוא החל בעבודתו ללא חתימה על חוזה. בסוף אוקטובר 2008 נחתם עמו חוזה קבלני, למפרע, עד לסוף 2009. לאחר הארכות פרטניות והמשך עבודתו כקבלן, בניגוד למינהל תקין, רק בספטמבר 2010 נחתם עמו חוזה העסקה אישי.
עוד עלה נושא העסקתם של מנשה רז, שלמרות שפרש מהרשות לגמלאות וקיבל את מלוא התנאים, הועסק שוב ללא מכרז במשך שנים. עם העיתונאי אבי רצון חתם שקלאר על הסכם בניגוד לנהלים "בתקיעת כף", והעיתונאים שרון וכסלר, קרן נויבך ויואב לימור קיבלו אישור משקלאר לעבוד בעבודות נוספות - בניגוד להמלצות הלשכה המשפטית - בעל-פה.
המבקר התעכב גם על מקרה יהורם גאון, שנחשף ב"גלובס", אשר נחתם עמו חוזה שבעה חודשים לאחר תחילת עבודתו המחודשת.
המבקר מייחד בדוח חלק נרחב לתקציב הרשות. דוח המבקר מעלה, כי בין השנים 2004-2010 התנהלה רשות השידור ללא תקציב המאושר כחוק על-ידי הממשלה. המבקר מדגיש כי חברי ההנהלה צפו מראש כי "אם לא תמומש הרפורמה, יהיה לה גירעון תקציבי כבד. היא לא עשתה דבר כדי להקטין את ההוצאות - אף שהממונה על התקציבים במשרד האוצר ומוסדות הרשות דרשו ממנה להכין תקציב מאוזן".
באשר לקידום היצירה הישראלית, מצא המבקר טעם לפגם. החוק קובע כי על הרשות להוציא בשנה לפחות מ-36% מהכנסותיה על הפקות מקור, וכי 10% יוקצו לתוכניות סוגה עילית. למרות זאת, הדוח מראה כי ב-2007, 2009 ו-2010 הוציאה הרשות פחות מ-3%.
במקרה זה המבקר מטיל את האחריות גם על השרים הממונים שבעשותם כך "הפחיתו כמעט לחלוטין את שידור הפקות מקור מקומיות והפקות סוגה עילית, ובכך ביטלו את אחד מתפקידיה העיקריים של הרשות".
לא בכדי הודיע באחרונה יו"ר הרשות אמיר גילת על יציאה לשורה ארוכה של מכרזים. לפי הדוח, כפי שנחשף ב"גלובס", באוגוסט 2010 כיהנו כ-50 עובדים במינוי בפועל ובהם מנהלי הטלוויזיה בעברית ובערבית, מנהלי הרדיו בעברית וערבית, מנהלי מחלקות וכן מנהלי חטיבות.
מנהל ערוץ 1, מושון מצליח, משמש בפועל בתפקידו, ללא מכרז, במשך כ-3 שנים. בטלוויזיה בערבית, שקלאר עצמו הוא המנהל בפועל. בשל כישלון של מכרז הרדיו, משמש אריה שקד כמנהל קול ישראל מאז 2008, ללא מכרז. אדמונד סחייק משמש כבר 28 שנים כמנהל הרדיו בערבית, מאז 2004, ללא מכרז.
מקרה חמור במיוחד התגלה בהליך מינוי עובדי המטה של הרשות. "באחד המקרים", נכתב בדו"ח, "בחרה הרשות שלא לפרסם מכרז היות שהעובדת שההנהלה רצתה למנות לא עמדה בתנאי הסף. לפיכך מונתה העובדת לתפקידה במינוי בפועל, והרשות לא פרסמה מכרז 11 שנים".
את הסיבה לאי-קיום המכרזים אפשר לתלות בעובדה, כי חלק ניכר מהזמן לרשות השידור לא הייתה מליאה, ועד מנהל או יו"ר. לאורך העשור האחרון זמן הכהונה הממוצע של יו"ר הרשות עמד על כשנתיים בממוצע, ובמשך כ-3 שנים התפקיד כלל לא אויש.
לדברי המבקר, "השינויים בהרכב הקואליציוני של הממשלה וחילופי השרים, השפיעו באופן מהותי על אי-השלמת הליך מינוי המליאות כל 3 שנים". כתוצאה מכך, נכתב בדוח, הרשות, שהייתה שרויה במשבר תפקודי חריף, תפקדה במשך תקופות ארוכות עם "מליאת מעבר".
הדוח על הרשות השנייה: התנהלות כספית לא תקינה ותהיות לגבי ההתעקשות על הצלת ערוץ 10
מועצת הרשות השנייה והרשות עצמה יוצאות בזול מדוח המבקר ביחס לרשות השידור, ועדיין, נדמה כי המבקר אינו שבע-רצון מכמה נקודות בהתנהלותה, ובכלל זה הליך המינויים בה, אופן ההתנהלות הכספית סביב התמלוגים.
לינדנשטראוס אף מבקר את הצלת ערוץ 10 מסגירה וטוען כי היה ראוי על-פי דין לצאת למכרז. באשר לאי-עמידת הזכיינים במחויבויותיהן במהלך השנים, המבקר קובע כי "השירות שקיבל הציבור בתחום זה נפגע באורח משמעותי".
המבקר מקדיש חלק ניכר מהדוח להליך המינויים במועצה המכהנת ולפרשת אמנון נדב. הוא תמה על כך שאיש לא הבחין בעובדה כי היו"ר, שפרש 3 חודשים לאחר מינויו, עבד בניגוד עניינים.
"רק במאי 2010, כחודשיים לאחר מינויו, במסגרת סיור בו השתתפו חברי המועצה, התברר כי בתו של היו"ר עדיין מועסקת אצל בעל הזיכיון, אף שהוא התחייב שהיא תתפטר מתפקידה. עוד התברר בסיור כי גם חתנו מועסק אצל אותו בעל זיכיון, עובדה שכלל לא הובאה לידיעת ועדת המינויים", כותב לינדנשטראוס, וקובע כי ראוי שיקבע מפורשות מי הגורם האחראי לאכיפת נושא ניגוד העניינים.
בדוח יש גם עיסוק רב ביו"ר ועדת הטלוויזיה, יעקב שחם. לפי הדוח, שחם לא דיווח לוועדת המינויים על העובדה שהוא ושר התקשורת משה כחלון רשומים יחד כדירקטורים בחברה שהיתה בתהליכי רישום אך לא פעילה משנת 2000. על כך אמרו במשרד התקשורת כי "למעלה מעשור לפני כן הועלתה האפשרות לפעילות עסקית משותפת ביניהם, אולם זו לא התממשה, ולכן לא ראו מקום לדווח על כך".
לינדנשטראוס שואל גם כיצד יתכן שכבר בישיבה הראשונה של מועצת הרשות, שחם מונה להיות יו"ר ועדת הטלוויזיה. "חברי המועצה נדרשו להצביע על מינויו של יו"ר הוועדה לפני שזו גיבשה את הנושאים העקרוניים ובלא שחבריה הספיקו להכיר זה את זה. בנסיבות אלה עלול להתעורר חשש בדבר המניעים להקדמת מינויו של יו"ר הוועדה", כתב.
ביקורת רבה הופנתה גם לנושא ניהול כספי התמלוגים על-ידי הרשות. "הרשות לא ייחדה חשבון בנק ייעודי לניהול כספי התמלוגים וניהלה את כל פעולותיה השוטפות בחשבון כללי של בנק", נכתב, "כך קשה לבצע מעקב ובקרה לגבי כספי התמלוגים באופן שיבטיח שהשימוש בהם נעשה בהתאם לייעודם". מנכ"ל הרשות, מנשה סמירה, ציין בתשובתו כי מאז פתחה הרשות חשבון בנק נפרד.
כמו כן, "הרשות לא העבירה במועד לחשב משרד התקשורת את הנתונים הנדרשים על-פי החוק, ולכן חשב משרד התקשורת לא חישב את סכומי התמלוגים שהמדינה זכאית לקבל".
ערב הגעת זכייניות 2 לתחנת בדיקת 5 השנים, מאמין המבקר כי הרשות השנייה הלכה לקראתן באופן מפליג. "לנוכח התמונה הכוללת בנוגע לרמת הפיקוח והאכיפה שקיימה הרשות מתעורר ספק אם במשך השנים פעלה הרשות באופן המיטבי כדי להבטיח את השמירה על האינטרס הציבורי", נכתב.
על-פי הדוח, נוצרו לזכייניות 2 התחייבויות שמקורן בעלות של 3.5 מיליון שקל בשנת 2006, ב-2007 - 23.9 מיליון שקל, ב-2008 - 24 מיליון שקל. "גם אם בעל הזיכיון ישלים את התחייבויותיו בעתיד וישודרו יותר תוכניות איכות, עדיין לא יהיה בכך כדי לפצות את הציבור על חוסר מהעבר", נכתב.
לינדנשטראוס מבקר את העובדה שהרשות מחלה לזכייניות על השלמות במאות אלפי שקלים, בניגוד להחלטות המועצה עצמה. "הרשות התקשתה לאכוף על בעלי הזיכיון את החובה למלא את התחייבויותיהם, ובפועל מילוין נדחה והיקפן הלך וגדל", כתב.
המבקר אינו רואה עין בעין עם מועצת הרשות השנייה הקודמת, באשר לנטייתה המתמשכת להציל את ערוץ 10 מסגירה במהלך שנת 2008-2009, תחילה בעבודת ועדת תורג'מן ואחר-כך בהחלטה מנוגדת לדרג המקצועי להמליץ לשר התקשורת להאריך את זיכיון הערוץ.
המועצה, בראשות נורית דאבוש, חרף המלצות היועץ המשפטי של הרשות לצאת למכרז, "המשיכה בניסיונות להגיע להסדר". לדברי המבקר, "היה מקום לשקול שיקולים של טובת הציבור, אך ככל שחלף הזמן ולא הושג הסדר להארכת הזיכיון, היה על המועצה לפעול בראש ובראשונה לפי הוראות הדין ולפרסם את המכרז".
תגובות
* הוועד המנהל של רשות השידור:
"הוועד המנהל של רשות השידור קיבל את המלצת ועדת הביקורת לאמץ באופן מלא את הדוח ולפעול לתיקון כל הליקויים. הוועד המנהל בישיבתו הראשונה החל בתהליך ביטול כל המינויים בפועל והחל בישום מלא של המסקנות. הוועד המנהל רואה בחומרה יתרה את מסקנות המבקר המצביעות על כשלים ניהוליים בכל הדרגים לרבות בדרג המנכ"ל".
* מנכ"ל הרשות, מוטי שקלאר:
"למדתי את טיוטת הדוח, ואני מכבד את מוסד מבקר המדינה ומודה לו על ההערות. הדוח אכן משקף ליקויים רבים הקיימים ברשות השידור מזה שנים. מירב הליקויים שנמצאו כבר תוקנו. כל הקורא את הדוח רואה כי כל הליקויים שעלו בביקורת נעשו במטרה אחת בלבד: לקדם את הפקת השידורים ואת השידור הציבורי. בשום מקרה אין המבקר מצביע על ליקויים הקשורים לאינטרסים אישיים או פעולות של מנהלים שאינן לצורך קידום השידורים.
"הביקורת עוסקת בתקופה קשה מאד לרשות השידור, תקופה בה לא כיהן ועד מנהל, תקופה בה תקציב הרשות קוצץ בלמעלה מ-40% ובראש יחידות הרשות כיהנו מנהלים זמניים ולא קבועים. בתקופה כזו הייתי חייב לקבל עליי האחריות לקבלת החלטות ולאשר את ההתקשרויות עם מגישים ועיתונאים, התקשרויות שהיו חיוניות להמשך השידורים. לא יהיה מיותר להזכיר כי כל הליקויים שעליהם מצביע המבקר, אין בהם משום הטלת דופי וניקיון כפיים.
"המבקר מצביע על שורת ליקויים שרובם נובע מ'מחלות' יסוד קבועות ומתמשכות, המקשות על כל מנכ"ל שפעל בעבר ברשות השידור לפעול בהצלחה. הערות המבקר חוזרות על נושאים שעליהם התלוננתי בעבר, וברור שעד שלא יתחולל שינוי יסודי בכללי ההתנהלות ברשות - כולל רפורמה שלהגשמתה עמלתי ב-3 השנים האחרונות - לא יוכל שום מנכ"ל לתפקד בהצלחה ולשמור על השידור הציבורי ללא פגיעה בנהלים".
* מנכ"ל הרשות השנייה, מנשה סמירה:
"ממצאי הביקורת ביחס לשנים עברו מוכרים לרשות, וננקטו פעולות בשנים האחרונות המובילות לסגירת הפערים ולעמידה במחויבויות. לעניין הפערים במחויבויות התוכן - הבדיקה התייחסה ל-3 השנים הראשונות של תקופת הזיכיון. כעת, בתום 5 שנים לזיכיון, הפעילות שננקטה על-ידי הרשות הובילה לעמידה במכסות ואף השלמת חלק מהפערים של שנים עברו.
"לעניין התמלוגים - כל תשלומי התמלוגים הועברו לאוצר המדינה כנדרש. בחלק מהמקרים העברת התשלום נדחתה בתיאום ובהסכמת משרד האוצר. לצערנו, התקנות שהינן באחריות משרדי הממשלה לא נחתמו במועדים שנקבעו מראש, ולכן נוצר פער טכני.
"לעניין ערוץ 10 - העמדה המקצועית של הרשות השנייה ואופן השלמת הפערים גובתה בתהליך חקיקה. בהתאם לכך הזכיין עומד בתכנית ומבצע את הנדרש, כך שהציבור זוכה לקבל את המכסה בה חויבה ישראל 10".