בתחנות הדלק בעריה השונות של מצרים מורגש לאחרונה מתח נפיץ. נהגים עומדים שעות בתור לסולר שלא מגיע. במקרים אחרים הוא מוצע להם במחירים מופקעים, ופעמים הם נאלצים לחפש את מזלם בתחנה אחרת.
לכאורה מדובר בבעיה נסבלת, אבל לא כשמדובר במצרים, ולא בימינו. סולר הוא הדלק המניע של התחבורה הציבורית לסוגיה במצרים. בכרך כמו קהיר, שבו רוב האזרחים משתמשים בתחבורה הציבורית, עלול מחסור חריף בסולר למנוע ממיליונים להגיע למקומות העבודה שלהם וממש לשבש את פעילות המשק. וזה עוד לפני הדיון בתופעות הלוואי. למשל מחירי הדגים שהאמירו מפני שהסירות ממעטות לצאת לים. בנוסף, מצרים היא היבואנית הגדולה בעולם של קמח, והמחסור בסולר פוגע בהובלתו מנמלי הים למחוזות השונים. מעבר לפינה כבר מתגבש לו משבר לחם נוסף.
ברשות הציבורית לנפט מטילים את האחריות על עובדים בתחנות הדלק, המסתירים את הסולר כדי ליצור שוק שחור וליהנות ממחיריו. אבל לכול במצרים ברור כי המחסור הוא עמוק יותר, ומקורו בדרג הממשלתי, ולא במזימה של ספסרים.
ההכנסות שאבדו
המעיין בכותרות עיתוניה של קהיר ימצא בימים אלה עיסוק בשתי סוגיות עיקריות. הראשונה נוגעת לחקירותיהם במשטרה של סוזן מובארק, אשת הנשיא לשעבר, ושני בניה עלא וגמאל. אבא חוסני הצליח לחמוק מאימת החוקרים, הודות לשליטיה בפועל של מצרים, שאת רובם הוא עצמו מינה בעודו בתפקיד. הנושא השני הוא הפגיעה הקשה בקופה הציבורית כתוצאה מ"מהפכת 25 בינואר", כינוים של אירועי הדמים שהסתיימו בהדחתו של מובארק.
את הנזק שגרמה בריחתם של משקיעים זרים עדיין לא סיימו המצרים לאמוד. תחזית הצמיחה, שעמדה על 6% לשנה זו, עודכנה לכדי 3.8%. על-פי נתונים בלתי רשמיים, גרמה ה"מהפכה" לאובדן מיידי של 6 מיליארד דולר למשק המצרי בשל הוצאות ביטחוניות, אובדן ימי עבודה ובריחת תיירים. אחד ממקורות הגירעון הוא סגירתה הזמנית של תעלת סואץ בזמן המהומות. מדי יום עוברות בתעלה שמונים ספינות, המכניסות לקופה המצרית כ-5 מיליארדי דולר בשנה מכספי אגרות.
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקהיר דיווחה כי בחודש מארס, אחד משיאי התיירות במצרים, נרשמה ירידה של 60% בכניסת תיירים. 535 אלף מבקרים הגיעו לארץ הנילוס במארס, לעומת 1.3 מיליון בחודש ב-2010. ענף התיירות מכניס למצרים 14 מיליארד דולר בשנה, והוא מפרנס יותר משני מיליון משפחות.
מצבו המדאיג של המשק אינו נעלם מעיני צמרת הצבא. בכספי הרזרבות הבנקאיות נרכשו בחו"ל מאות אלפי טונות של סולר. הן עשו את דרכן השבוע לנמלי מצרים בארבע ספינות, ובכוחן לספק את המחסור לשבועות הקרובים. למשקיעים זרים ניתנו תמריצים, ושליחים בכירים יצאו לבירות העולם כדי לשכנע את הבנק העולמי ואת שבע המדינות המתועשות לתת למצרים מענק בשווי 10 מיליארד דולר לשנת הכספים הבאה. השרה לתכנון בינלאומי, פאיזה אבו-נגא, נחתה בוושינגטון וביקשה מחברי הקונגרס לשמוט את חובותיה של קהיר בסך 3.6 מיליארד דולר.
אנרכיה ובריונות
בפנייה לציבור שפרסם ביום שלישי קבע שר ההגנה חוסיין טנטאווי, כי הבעיה שמעיקה יותר מכול על התקדמות המהפכה היא האנרכיה והבריונות. ההודעה נשאה אופי מאופק, אבל הסתירה חשש גדול מפני אובדן שליטה: "בגלל הכאוס והפרות הסדר לקתה מצרים בקשיים כלכליים, שגרמו לבלימת התיירות. לא נתיר מתיחות עדתית, ומי שיחולל אותה יטופל ביד ברזל".
מאמצי השלטון הצבאי לצמצם את המחסור במזומנים, או סימני ההתאוששות בענף התיירות, סופגים בכל פעם מחדש מכה. את שני הפיצוצים החבלניים בצינור הגז לישראל ולירדן הצליחו המצרים לספוג, אבל קשה לומר זאת על אירועי הדמים בין מוסלמים לנוצרים-קופטים שפרצו לפני כשבועיים. לפחות 12 בני אדם נהרגו, ועוד שישים נפצעו, בפוגרום ובמצור שהטילו מוסלמים על כנסייה בעקבות שמועה כוזבת על חטופה מוסלמית.
"אירועי הכנסייה השפיעו לרעה על הדימוי של מצרים בעיני העולם", התלונן סגנו של נגיד הבנק המרכזי במצרים, הישאם ראמז. "משקיעים זרים חוששים לנקוט כל צעד של יזמות במצרים".
השיח הציבורי הנסער שליווה את האירוע ייחס את המעשה למוסלמים קיצוניים, אבל לפי כל ההערכות, מאחורי האירועים עומדים ה"בלטגייה", כינוים של גדודי הבריונים, שחלקם שיחקו תפקיד מרכזי בימי האנרכיה של כיכר תחריר. אלה הם נפגעי הסדר החדש, מאוכזבי המהפכה, שהפכו לאויביה החדשים של מצרים מבית. אפשר למצוא ביניהם את עושי דבריהם של אישים בכירים במפלגת השלטון שפוזרה בן לילה, את חייליהם הממושמעים של אילי ההון שנהנו ממנעמי השלטון, או את עובדי מנגנון המודיעין והחקירות הידוע לשמצה שפורק לדרישת העם, ואיבדו את מעמדם הכל-יכול.
טנטאווי וחבריו מתעוררים מדי בוקר לאלימות חדשה. אחרי אירועי הדמים הגיע יום הנכבה הפלסטיני וגרר מהומות אלימות ליד שגרירות ישראל, שדוכאו ביד קשה והסתיימו ב-186 עצורים. במצרים של היום כולם מפגינים: רופאי שיניים שמשכורותיהם נמוכות מדי, בני משפחותיהם של נעדרי אירועי תחריר, שונאי מובארק שמבקשים את ראשו בשם ניקיונה של המהפכה, ובעלי העסקים הבדואים בסיני שמוחים על קיפוח. כל אחד מאלה הוא גפרור שעלול להצית אינתיפאדה.
"מצרים חשופה למזימות מבית ומחוץ. שרידי המשטר הקודם ועוזריהם הסתננו לכל מקום, והם מהווים סכנה למהפכה", התלונן ד"ר סייד אל-בדווי, ראש מפלגת אל-וופד, הגדולה במפלגות האופוזיציה הממוסדת. "אנו קרובים לפשיטת-רגל. הכלכלה חלשה מאוד. התוצר ירד ב-40%, והאזרח הפשוט אינו יכול להרשות לעצמו לקנות אפילו צלחת פול". הפוליטיקאי המצרי הוותיק הזהיר מפני "מהפכת רעבים", שלעומתה אירועי ינואר יחווירו.
אם מישהו מחפש בסיפור הזה זווית ישראלית, הוא ימצא בו חיזוק להסכם השלום ולהסכם הגז הטבעי. עבור מצרים של היום, היצוא הוא קרש הצלה, וכל מרכיב של יציבות הוא מקור להרגעה. מי שיפגע בהסכם הגז יזיק לכלכלה, ומי שירצה לבטל את הסכם השלום יפגע באינטרס אלמנטרי של אומה בת שמונים מיליון נפש, המשוועת לכל דולר.