ריצ'רד מרין כועס. רק לפני שנה הוא היה אחד המנהלים המוערכים בקבוצת אפריקה ישראל, הכוכב מוול סטריט שהגיע כדי להוציא את החברה-הבת אפי-USA מהבוץ, ומי שמקורבי החברה מודים אפילו היום שהוא "עשה די נסים ונפלאות". בסוף אותה שנה הוא כבר פוטר, ועוד באמצעות מכתב שמסר לו עורך דין; את הבונוס שלטענתו הובטח לו בעקבות ביצועיו, אפריקה מסרבת להעניק לו; וסיבת הפיטורים, לפחות לדעתו, נובעת מהעובדה שחשף התנהלות פגומה של החברה, ניגודי עניינים ומעשים שלכאורה אינם ראויים לחברה ציבורית. עכשיו הוא גם הולך עם הטענות האלה לבית המשפט.
אפריקה מצדה טוענת כי למעשה מרין הוא זה שבכלל חייב לה כסף - חצי מיליון דולרים שלווה מהחברה -וכי זו גם הסיבה לפיטוריו. התנהלותו סביב ההלוואה הזו, אומרים שם, בעייתית לכאורה, וכל טענותיו נועדו לשם התחמקות מההחזר.
מרין אינו דון קישוט וודאי לא רובין הוד. הוא בנקאי מוול סטריט ולא מתנדב בתנועה לאיכות השלטון התאגידי. לולא האמין כי קופח כספית, לא היה תובע וגם לא היה מאשים את החברה באי-סדרים. ועדיין הסיפור שבין השורות בפרשה הזאת מאפשר הצצה לדרך ניהול העסקים בקבוצת אפריקה ישראל, לשיקולים העסקיים, ליחסי הבכירים וגם למרקם העדין שבין עסקיו וקשריו הפרטיים של לבייב לבין אלה הציבוריים. מעניין לציין שעל העובדות שמתאר מרין ומכתיר במילים "מעשים לא ראויים", אין כמעט מחלוקת בין הצדדים. המחלוקת נסבה סביב הפרשנות.
"תמחק את זה, עזוב את זה"
הטענות של מרין לאי-סדרים נוגעות לעסקים עם חברת צ'יינה סוננגול, שרכשה מאפי-USA בניין בוול סטריט 23, ממש מול הבורסה. אפי-USA גם ניהלה עבור החברה הסינית את הנכס. צ'יינה סוננגול היא גם שותפה של לב לבייב בעסקיו הפרטיים באנגולה, וכן שותפה של אפי פיתוח מבית אפריקה ישראל ברוסיה. מרין טוען שבאמצע 2010 גילה כי צ'יינה סוננגול חייבת לאפי-USA כ-700 אלף דולר - 500 אלף דולר שעדיין לא שילמה מעסקת הרכישה, ועוד תשלום לשנתיים של דמי ניהול. לדבריו, כשהעלה את הדברים בפני מנכ"ל אפריקה איזי כהן, אמר לו האחרון, "תמחק את זה".
בסתיו 2010, כך נטען, הגיע סגן יו"ר אפריקה ישראל, נדב גרינשפון, לארצות-הברית, והעביר את ניהול הנכס בוול סטריט 23 מידי אפי-USA לחברה אחרת, JSR קפיטל, שנוהלה בידי עובד לשעבר של אפריקה, יונה רכניץ. על-פי כתב התביעה, חלק מניהול הנכס הועבר גם ל-LLGC, קבוצת החברות הפרטית של לבייב. מרין התרעם בפני כהן על פעולתו של גרינשפון, וטען כי לא ייתכן שסגן יו"ר החברה האם יבוא ויפגע בפעילות החברה הבת (דמי הניהול השנתיים ששילמה צ'יינה סוננגול לאפי-USA עמדו על 100 אלף דולר). לדברי מרין, ענה לו כהן, "עזוב את זה".
בסביבתה של אפריקה לא מכחישים אף אחת מהעובדות, אבל אומרים כי התיאור של מה שקרה בוול סטריט 23 חוטא למציאות. הנה גרסתם: ב-2008 צ'יינה סוננגול גילו עניין בנכסים מניבים בניו-יורק. קבוצת לבייב ציינה בפניהם כי אפי-USA מחזיקה כמה נכסים, ובמהלך השנה התחיל משא ומתן על 3 בניינים - שותפות בבניין הטיימס ובמגדל השעון ורכישה מלאה של וולסטריט 23. אפריקה הוציאה לבורסה דיווח מיידי על המשא-ומתן.
בסופו של דבר הבשילה רק עסקה אחת: מכירה מלאה של וול סטריט 23 תמורת 150 מיליון דולר. לדברי מקורבי אפריקה, מדובר במחיר מצוין ובאחת העסקות הבודדות שנעשו באותה תקופה בניו-יורק, בוודאי בהיקף כספי כזה. במקביל לעסקת הרכישה נחתם חוזה שבמסגרתו הוסכם כי אפריקה תנהל עבור הקונה את הנכס, שעמד ריק בשל היעדר ביקוש באותה תקופה.
מקורבי אפריקה מספרים כי כשמרין התריע בפני איזי כהן על חוב בסך 700 אלף דולר, ציין בפניו האחרון כי גם כך יצאה סוננגול מופסדת מהעסקה, וכי היא השלימה את הרכישה למרות חוסר הוודאות הרב ששרר באותה תקופה בארצות-הברית בעיקר הודות ליחסים הטובים שלהם עם קבוצת לבייב. חבל, אמר כהן למרין, לריב איתם על סכום כזה, במיוחד לאור ההשקעה הגדולה שעשו בארצות-הברית וברוסיה ולאור חוסר ההצלחה בהשכרת הנכס בשנתיים שחלפו ממועד הרכישה.
לטענת מרין, התשובה הייתה רחוקה מלספק אותו. בכתב התביעה ציין כי אחת הבעיות שמצא באפריקה היא היעדר מוחלט של הפרדה תאגידית. חברות-הבת, טען, הן "קליפה ריקה" שנועדה להסתיר את השליטה של לבייב בעסקים כולם. מקורבי אפריקה טוענים כי מרין דווקא כן הסתפק בתשובה הזו בזמנו, וכי הוא נזכר בפרשה רק לאחר שהתעוררה המחלוקת הכספית בינו לבין החברה. ובכלל, אומרים המקורבים, מדובר בעסק מאוד קטן, שהיה שולי בעסקי אפי-USA.
ביחס להעברת הניהול מאפי-USA ל-JSR מסבירים בסביבת אפריקה שנציגי צ'יינה סנונגול הם שביקשו מגורם בקבוצת לבייב למצוא עבורם גוף אחר שיטפל בנכס. לפי התביעה של מרין, אותו גורם היה נדב גרינשפון, ככל הנראה בכובעו כמנכ"ל החברה הפרטית של לבייב. המקורבים מודים שמרין כעס, ופנה לכהן לשאול למה פגעו בהכנסות דמי הניהול של החברה. כהן, הם מאשרים, אכן ענה לו "עזוב את זה", אבל גם הסביר למרין שהנכס הזה "ממילא נמצא אצלך בסוף סדר העדיפויות" וכי "זה דבר שולי כשיש לנו בסטוק מאות דירות למכור".
אולי עסק שולי, אולם מן הסתם עדיף היה שלא דווקא סגן היו"ר של אפריקה ישראל יהיה זה שמפנה עסקים מהחברה לגוף אחר, גם אם באותו יום חבש כובע שונה. מכל מקום, גם רכניץ טרם מצא שוכר עבור הנכס.
והנה עוד קצת שמן למדורת הכעס של מרין: אותו רכניץ היה בעבר איש המכירות של אפי-USA. מרין טוען כי רכניץ פוטר בהוראת כהן. מקורבי אפריקה טוענים כי הפרידה התרחשה גם כי רכניץ רצה לפנות לכיוון עצמאי. מכל מקום, ברור כי הקשרים בין רכניץ לבין גרינשפון ולבייב טובים לאין ערוך מאלה שהיו למרין איתם. הדבר הזה אף מקבל ביטוי בכתב התביעה של מרין, שבו הוא מגולל את עלבונו נוכח העובדה שכאשר לבייב וגרינשפון ביקרו בניו-יורק לצורך אירוע של לבייב לגיוס תרומות - רכניץ הוזמן, בעוד מרין עצמו נשאר בחוץ. רכניץ, צריך לומר, הוא גם מי שיזכה בדמי התיווך על בניין השעון, אם אכן יימכר לקבוצה שהמשקיע העיקרי בה הוא טומי הילפיגר, כפי שדווח לאחרונה.
העלבון של מרין לא נשאר רק בגבולות מנהטן. בכתב התביעה הוא גם מתאר ביקור בתל אביב, שבו נסעו כולם למשרדיו של לבייב בבורסת היהלומים ואיש לא התעניין במצגת שהביא. כולם דיברו רוב הזמן עברית, הוא מציין, ועד שלבייב סוף-סוף עבר לאנגלית, זה היה כדי לנזוף בו. אנשים שנכחו בפגישה טוענים כי הנושא שנדון בפגישה הצריך רמת שליטה גבוהה באנגלית וכי לבייב לא ממש נזף במרין אלא הסתייג בתוקף מהרעיון העסקי שהעלה - להפנות את אפי-USA לכיוון ניהול נכסים ולהפוך את העובדים, ומרין ביניהם, לשותפים ברווחי המיזם הזה. מכל מקום, כשהסתיימה הפגישה אמר מרין לכהן שנעלב, כנראה עד כדי כך שכלל את העלבון בכתב התביעה.
לבייב, מצדו, מפנה בימים אלה את כעסו אל כהן, שהביא את מרין לחברה, דאג לו להלוואה, ואחר-כך הביא לאישור הבונוס שלו בדירקטוריון, ועכשיו ניצבת החברה מול אי-הנעימות המשפטית שמרין גורם.
מי תקע למי סכין בגב?
ההיכרות בין מרין לאיזי כהן ארוכת שנים, ועד לאחרונה השניים אף היו ידידים קרובים. היום מקורביו של מרין אומרים שהוא "מאוד התאכזב מאיזי", ואילו כהן הביע את אכזבתו במילים דרמטיות הרבה יותר, כשאמר למישהו שמרין "תקע לו סכין בגב".
ההיכרות החלה לפני כ-8 שנים, כשכהן עוד ניהל את חברת הביטוח מגדל וחיפש שותף למגדל שוקי הון בין בתי ההשקעות האמריקאיים. כך הכיר את מרין, אז עובד של בנק ההשקעות בר סטרנס (שקרס מאוחר יותר ונמכר לג'י.פי. מורגן). מרין, אז מנהל מחלקת ניהול תיקים ואחראי על כל קרנות הגידור בחברה, שכנע את הנהלת בר סטרנס שמגדל שוקי הון זה עסק טוב, ובנק ההשקעות נכנס כשותף ב-50%.
בסוף 2008, כשמרין כבר עזב את בר סטרנס ואיזי כהן כבר כיהן כמנכ"ל אפריקה ישראל, חיפש האחרון מישהו שיוכל להוציא מהבוץ את עסקי אפי-USA. המנכ"ל דאז, רותם רוזן, היה חתום על מה שהתברר כרכישת נכסים במחירים מאוד גבוהים, תוך לקיחת הלוואות בתנאים קשים. כהן הרים טלפון לידידו מרין וביקש ממנו למצוא מישהו שמבין גם פיננסים ובנקאות. אחרי כמה ימים מרין התקשר ואמר, מה דעתך עליי? מקורבים לאפריקה אומרים כי כהן הופתע מההצעה, שכן התפקיד נראה "קטן" על מרין, אולם לאחר שהבין שמרין מאוד מעוניין בתפקיד לאור קריסת החטיבה שניהל בבר סטרנס, הוא שמח לגייס כוח כזה. מרין פגש את לבייב וסיכם עמו על תנאי העסקה: 250 אלף דולר בשכר ובונוס של בין מיליון למיליון וחצי דולר, בכפוף לאישור הדירקטוריון.
המשימה הראשונה של מרין הייתה להציל את עסקת הטיימס סקוור. על הבניין רבצה הלוואה של 700 מיליון דולר, וערכו ירד ל-200 מיליון. מרין עמד במשימה, הוריד את החוב לשליש (בין השאר דרך ויתור על 50% מהנכס לטובת קרן פייב מייל), וכך עשה לגבי נכסים בעייתיים אחרים בניו-יורק ובמיאמי. כהן היה מרוצה, שכן אחרי 4 חודשים הוא העניק למרין העלאה בשכר, ל-400 אלף דולר.
אבל אז הגיעה המחלוקת הראשונה בין איש הפיננסים מוול סטריט לבין החברה האם, שעדיין התמודדה על ארגון הסדר החוב בישראל. מרין ביקש את הבונוס שהובטח לו; אפריקה לא הייתה מסוגלת - לא כספית ולא ציבורית - להעניק אותו. תראה, אמר לו כהן, יש לנו פה בעיות והסדר חוב. מרין לא השתכנע: מה זה קשור אליי, השיב, הבטיחו לי ומגיע לי. הדבר חרה למרין עוד יותר מאחר שלטענתו נזקק לכסף. לבסוף מצא כהן פתרון: הלוואה של חצי מיליון דולר שתפתור למרין את הבעיה הכספית עד שאפשר יהיה לשלם את הבונוס.
מרין קיבל את ההלוואה ב-1 ביוני 2010. בסביבות יולי, אחרי שהסדר החוב נגמר, העניקה אפריקה ישראל בונוסים לשני מנהלים בכירים: לרון פיינרו, סמנכ"ל הכספים של אפריקה ישראל (שגם הוא כבר לא נמצא בחברה היום) - ולמרין. הוא קיבל את הבונוס, בסכום של 1.25 מיליון דולר, אבל את ההלוואה עדיין לא השיב, אף על-פי שהסכם ההלוואה דיבר על פרק זמן של שנה, שמסתיים בעוד כשבועיים, ב-1 ביוני 2011.
עד כאן העובדות. מכאן חלוקים הסיפורים: מרין טוען כי ההלוואה לשנה אושרה בכל מוסדות החברה ודווחה כראוי. בסביבת אפריקה טוענים שמרין ידע שההלוואה היא רק עד הבונוס, ושהוא ניצל את מעמדו לכאורה כדי להסתיר את הסכם ההלוואה, כך שרק היועצת המשפטית של אפי-USA חתומה עליו. לדברי המקורבים, כהן הופתע לחלוטין לגלות, חודשים אחדים לאחר מכן, שסכום ההלוואה לא קוזז מהבונוס. את ההכרעה בנושא זה יקבל בית המשפט, אבל אם צודקים מקורבי אפריקה ישראל בתיאורם - והלוואה של חצי מיליון דולר פשוט "הסתתרה" כשורה בדוחות הכספיים ובלי שמישהו יבקש העתק של החוזה - מדובר בהתנהלות רשלנית ביותר.
מכל מקום, כשאפריקה דרשה ממרין שיחזיר את ההלוואה, הוא השיב כי איננו מחזיר אותה כיוון שהיא כבר תקוזז מהבונוס שמגיע לו לדבריו ב-2010. מקורבים לחברה מספרים כי מרין אמר שכיוון שהיה עליו "לרדוף" חודשים אחרי הבונוס הקודם, הרי שהגיוני שיחזיק את ההלוואה עד הבונוס הבא. מקורבים למרין משיבים לטענה זו כי מועד הפירעון טרם הגיע, ועל כן זכותו לא להשיב את ההלוואה לפני ה-1 ביוני השנה. הצדדים גם חלוקים ביניהם בשאלות אם ואיזה בונוס הובטח למרין ל-2010. כל צד טוען כי הוא מגובה בתכתובות אי-מייל ובמסמכים אחרים, וכי בית המשפט יצטרך להתייגע ולעלעל בכולם.
מרין, בכל אופן, כבר אינו עובד של אפריקה ישראל. בתחילת דצמבר הוזמן למה שהוגדר, לטענתו, כ"שיחה ידידותית" על "כמה חילוקי דעות" אצל עורך הדין דיוויד שארף, שמייצג את אפריקה בארצות-הברית. מרין טוען כי חשד שמדובר ב"טריק" והביא עורך דין משלו. החשדות שלו התגשמו כששארף הציג בפניו מכתב פיטורין. מקורבי אפריקה מספקים זווית אחרת. לדבריהם, עורך הדין הונחה לבקש ממרין להחזיר את ההלוואה, ורק אם יסרב - לתת לו את המכתב.
כך או כך, בראיון לגלובס זמן מה לאחר מכן, כשנשאל כהן איך התנהלה הפרידה ממרין, תיאר כי הוא עצמו נפגש עמו, ובהחלטה משותפת דיברו בנעימים על כך שמרין הוא יותר איש פיננסים ושהגיע הזמן למצוא לה מנהיג מתחום הנדל"ן. לא משנה לאיזו גרסה מאמינים - מונחים כמו "ידידותי" ו"בנעימים" כנראה לא עלו בפגישה הזו.