שלשום (ב') בשעות הבוקר אירעה תקלה מורכבת נוספת בבזק. זוהי התקלה השלישית בתוך מספר חודשים שניתן להגדיר אותה כתקלה חמורה, כזו שפוגעת במאות אלפי משתמשים. רצף כזה של תקלות מתחיל להעלות תהיות, משום שספק אם בשנים האחרונות, לפני ה-NGN, נרשם רצף כזה. זה התחיל בתקלה הגדולה שפגעה בחברה למשך כמה שעות בינואר השנה, המשיך בתקלה חמורה בחודש מארס, שבזק לא ששה לספר עליה, ונמשך בתקלה פחות חמורה אמנם, שנמשכה שעתיים באמצע היום ואשר פגעה בלקוחות ירושלים והדרום. בקיצור, בחצי השנה האחרונה - בכל חודשיים תקלה משמעותית בחברה.
תקלות קורות ואין מה להתגולל על בזק. החברה עושה פרויקט חשוב ומורכב, אבל לא הפרויקט הוא המקור לתקלות. כאשר גיבויים לא נכנסים לעבודה בזמן אמת, והמערכת בכללותה מראה שהיא אינה מגיבה היטב, קשה להימנע מהמחשבה שאולי משהו בתפיסת הרשת אינו עובד כמו שצריך.
האמת היא שמה שקרה זה לא חבלה, כפי שדיווחה החברה, ולא משהו שקרוב לזה. מתג ברשת האינטרנט (המטרו) עצר מלכת והפיל את כל ארונות התקשורת ללקוחות באזור ירושלים והדרום. ההודעה הרשמית, כזכור, הייתה שהתקלה תוקנה תוך רבע שעה. בפועל התקלה החלה בהודעת הבקרה בשעה 10:10, שלפיה נקרע כבל בין ב"ש לנתיבות, ובעקבות כך נוצר עומס על המתג והייתה נפילה שלו.
רשמית בזק הודיעה בשעה 12:45 שהתקלה תוקנה. מה שבזק לא סיפרה, הוא שהגיבוי עבד ונפל תוך זמן קצר מאחר שנוצר עומס, והוא לא הצליח להיכנס לשירות. לפיכך היה צורך לנתק ולחבר את ארונות התקשורת באופן ידני בהדרגה, וזה מה שגרם לכך שהתקלה ארכה יותר משעתיים וחצי.
בשורה התחתונה, הגיבוי שאמור היה לעבוד לא עבד בגלל העומס, תופעה כמעט זהה למה שקרה בתקלה הגדולה בסלקום. לא ניתן היה לווסת את העומסים. העובדה שבזק לא מצליחה לאושש את המערכות שלה בזמן קצר הוא הבעיה. אין מה להוסיף מלים על חשיבות הרשת של בזק מבחינה לאומית בשעת חירום. בלי בזק אין תקשורת, ולכן התקלות מדאיגות. חומר למחשבה לקראת העתיד לבוא.