פתאם קם אדם בבוקר ומרגיש שהוא כבר לא עם. פונה האדם לבית המשפט ומבקש פסק דין הצהרתי אשר ישנה את רישום הלאום שלו באופן שיתאים לרישום הלאום של בנותיו, שנרשמו במרשם האוכלוסין כחסרות לאום.
לאדם הזה לא קוראים יורם קניוק אלא ישעיהו שי"ק, והשנה היא לא 2011 אלא 1973, ולכן ניתן כבר לדעת שאותו אדם למעשה זכה לאחר ערעור לבית המשפט העליון - ונרשם כחסר דת בסעיף הלאום שלו.
אחת לכמה שנים מוגשות לבית המשפט המחוזי בקשותיהם של פרטים המבקשים לתקוף את רישומי הדת והלאום שבמרשם האוכלוסין, ועל פסקי הדין הדוחים את רוב הבקשות, בדרך-כלל מוגשים ערעורים לבית המשפט העליון.
רק לפני 3 שנים קבוצת אזרחים יהודים, ערבים, דרוזים, בודהיסטים ועוד, בינהם פרופ' עוזי אורנן, הגישה תביעה לפסק דין הצהרתי אשר יאפשר להם לשנות את רישום הלאום שלהם במרשם האוכלוסין ללאום "ישראלי". התביעה נדחתה כבלתי שפיטה בבית המשפט המחוזי, והערעור נידון כיום בבית המשפט העליון.
המשותף לתביעות השונות, בינהן תביעתו החדשה של יורם קניוק, הן שמטרתן היא בדרך-כלל הצהרתית בלבד, במיוחד לאור העובדה שכיום סעיפי הדת והלאום לא מודפסים בתעודת הזהות.
הטענות הן עקרוניות, ועיקרן הוא שהרישום הכפוי של דת ולאום מטיל הגבלות לא ראויות ולא חוקיות על חופש האמונה והמצפון. במילים אחרות, שאיפת התובעים היא בדרך-כלל לא להשפיע על מצבם האישי, אלא להביע מחאה כוללת ולהעלות את הנושאים לסדר היום הציבורי.
האם לשינוי הרישום במרשם האוכלוסין לחסר דת או לאום יש גם השלכות משפטיות מעשיות, מעבר לפן ההצהרתי והרגשי? האם אדם יוכל להינשא בנישואים אזרחיים בישראל באמצעות חוק ברית הזוגיות אם ישנה את דתו לחסר דת? האם יחויב בגובה מזונות שונה מרעהו אשר רשום כיהודי?
התשובה לכל השאלות היא לא. על-פי סעיף 3 לחוק מרשם האוכלוסין סעיפי הלאום והדת במרשם האוכלוסין אינם מהווים ראיה לנכונותם, כלומר לא ניתן להסתמך על הרישום בעניין זה.
המשמעות היא שרישומו של אדם כחסר דת במקום יהודי לא שוללת את יהדותו מנקודת המבט של בית הדין הרבני לדוגמה, והוא ימשיך להתייחס אליו כיהודי לכל דבר ועניין.
לא רק בית הדין הרבני, גם בית המשפט לענייני משפחה לא הולך באופן עיוור אחר רישום הדת במרשם האוכלוסין.
לפני כשנתיים דחה בית המשפט לענייני משפחה בירושלים תביעה של אב להחזר מזונות ששילם עבור בנו, בטענה כי על אף שהאם והילד רשומים כיהודים במרשם האוכלוסין, הם למעשה נוצרים, ולפיכך על-פי הדין נטל המזונות עליו צריך להיות קטן יותר.
בית המשפט קיבל את הטיעון על-פיו רישומם כיהודים במשרד הפנים אינו מספק כראיה בפני עצמו, וערך בדיקה מקיפה לרבות הזמנת עדים בדבר דתה של האם.
שינוי הסטטוס לחסר דת לא יועיל גם לצורך נישואים בהתאם לחוק ברית הזוגיות החדש. המחוקק, שכנראה צפה מראש את הפירצה, קבע במפורש כי לאחר שרשם הזוגיות בודק את פרטי רישום הלאום והדת של בני-הזוג במרשם האוכלוסין, עליו לפרסם הודעה לציבור על הגשת הבקשה לנישואים ולהעביר העתק לכל ראש בית דין דתי בישראל, שיבדוק ויודיע אם הדת עליה הוא מופקד לא תובעת "בעלות" על הטוען להיות חסר דת.
מכל האמור עולה שבאופן משפטי מעשי אין תועלת רבה בשינוי הרישום במרשם האוכלוסין, אך האם מנגד זה יכול להזיק? לתובע עצמו כנראה שלא, אך יש בכך סיכון כלפי הדורות הבאים.
ייתכן כי לאחר מספר דורות הרושמים עצמם כחסרי דת, בית הדין הרבני יתחיל להערים קשיים על זהות צאצא שיבקש להרשם כיהודי, וכל עוד ישמר בישראל הקשר החוקי בין הדת לדיני המשפחה, נכדיו של מי ש"ימיר" עצמו לסטטוס של חסר דת עלולים יהיו למצוא עצמם מוגבלים בדרכים שונות.
עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי מומחית לדיני משפחה וירושה.