החטא הראשון בפרשת מאסרו של משה קצב היה של נשיאת העליון דורית ביניש. היא האדם המחליט על הרכבי השופטים במשפטים המובאים לבית המשפט העליון, והיא טעתה פעמיים באשר להרכב בבקשת קצב לדחות את מאסרו.
נקדים ונאמר את הברור מאליו: אין חולק על כך שהנושא רגיש מאין כמוהו. כל ההתנהלות סביב קצב עד היום לקתה בחוסר שוויוניות, ושיאה בהחלטת השופט יורם דנציגר לדחות את כניסתו של קצב לכלא עד לאחר הפסיקה בערעורו. בניגוד לחשודים אחרים באונס, קצב לא יישב במעצר ולו יום אחד. כלומר מדובר בנושא שהשלכותיו אינן רק משפטיות, אלא גם מוסריות וחברתיות.
טובים השלושה מן האחד
הטעות הראשונה הייתה לקבוע שופט יחיד. אמנם גם 3 ו-5 שופטים יכולים לטעות, אבל כאשר מדובר בנושא כה רגיש ומורכב, רצוי לנהוג על-פי הכלל שטובים השלושה מן האחד.
הטעות השנייה היא מינוי יורם דנציגר כשופט יחיד. זאת כאשר עורך הדין דנציגר שימש בשנת 2000 פרקליטו של אורי יואלי ("ידיעות אחרונות", 19.5.11). יואלי היה ידידו הקרוב ביותר של קצב, והוא עשה בבית הנשיא כבתוך שלו.
בית המשפט המחוזי מתח ביקורת חריפה על חלקו של יואלי בפרשות האונס וההטרדות של קצב, כולל ניסיונות לשכנע את קורבנותיו שלא להתלונן. המשטרה עדיין בודקת את שאלת העמדתו של יואלי לדין בגין אלה.
מה קורה לך, ביניש?
ובכן, דנציגר היה עורך דינו של האיש שהיה המוציא לפועל של קצב. לזכותו של דנציגר ייאמר שהוא דיווח על כך לביניש. הנשיאה אמרה שזה בסדר, אין מניעה שיישב לדין בעניין קצב.
מה קורה לך, הגברת ביניש? למה אין מניעה? למה את צריכה להושיב בדין דווקא שופט שכעורך דין היה לו אינטרס בכל הסובב את קצב?
אפילו אם לא הייתה מניעה פורמלית, את, ביניש, לא שמעת שהצדק צריך גם להיראות, בטח שבמקרה הזה? חסרים לך שופטים שאין להם שום זיקה לקצב? אני חושב שאת חייבת הסבר לציבור על החלטתך זו, שעכשיו מכניסה את המדינה ואת מערכת המשפט לסחרור. וגם התנצלות לא תזיק.
כל זה לא גורע מהתנהלותו הארוגנטית והמקוממת של דנציגר. אתה, עורך דין צמרת, שופט בעליון - אתה צריך את ביניש שתאמר לך אם זה בסדר שתשב בדין הזה? אתה, שופט המחליט בדיני נפשות, לא מסוגל לקבל החלטה לגבי עצמך, כאשר הדברים כל-כך ברורים? למה היה חשוב לך לשבת בדיון הזה? למה לא פסלת את עצמך?
כתב הגנה, לא החלטה
כאשר בוחנים את החלטת דנציגר, היא נראית יותר ככתב הגנה של צד מעוניין מאשר כפסיקה של שופט, ועוד שופט בעליון. תפקידו של דנציגר היה לתת החלטה על בקשת קצב לדחות את מאסרו. לא פחות, בטח לא יותר.
דנציגר הלך על הרבה יותר. הוא סתר קביעות של 3 שופטים ששמעו את הראיות, חקרו את העדים ודנו בעניין במשך חודשים רבים. דנציגר נזקק ל-4 ימים בלבד כדי לקבוע כי הם, ככל הנראה, טעו בכמה מפסיקותיהם.
שיבוש הליכי ערעור
קצב הולך עכשיו לערעור כשלרשותו פסיקות אוהדות של שופט עליון - בעניינים ששופטי הערעור, והם בלבד, אמורים להחליט לגביהם.
הפרקליטות לא צריכה לקבל זאת. עליה לבקש בהקדם דיון חוזר בהחלטת דנציגר בהרכב מורחב. לא רק כדי שההחלטה לגבי מועד מאסרו של קצב תהיה נקייה מכל רבב, אלא גם כדי שהיא לא תהפוך לתקדים.