נודה ולא נבוש. הבוקר (ה') נאלצנו לשפשף חזק את עינינו לאחר שהבנו כי מניית SodaStream , מפתחת המערכות הביתיות להכנת משקאות קלים, נסקה אתמול בנאסד"ק בשיעור של 24% למחיר שיא של כל הזמנים - 53.99 דולר - המשקף שווי חברה של 1.07 מיליארד דולר.
במהלך המסחר נדחפה המניה קדימה למחיר גבוה אף יותר - 54.75 דולר - אך לבסוף התממשה קמעה, ובמהלך המסחר שלאחר הסגירה, שלרוב משקף את מגמת המסחר ביום העוקב, איבדה 2.4%. מאז הנפקתה הראשונה בנובמבר, זינקה מניית SodaStream בלא פחות מ-170%.
המניה ריכזה אתמול מחזור של לא פחות מחצי מיליארד דולר. לשם ההשוואה, צ'ק פוינט, ששווה פי 11 מהחברה והסודה, ריכזה אתמול מחזור של 102 מיליון דולר, ואילו טבע, ששווה בערך פי 45 ממנה, ריכזה מחזור של 182 מיליון דולר.
כך או אחרת, אחוז אחד פחות או אחוז אחד יותר, SodaStream - חברה שבסך הכול מייצרת מי סודה - נכנסה למועדון המיליארד, ונמנית כרגע עם 12 החברות הישראליות ששוויין לפחות מיליארד דולר. שווי זה מעורר כמה שאלות ותהיות בנוגע לאופן שבו מתייחס שוק ההון האמריקני לחברה, ובייחוד בנוגע לאופן שבו רואה אותה הצרכן האמריקני - שעליו יקום וייפול עתידה.
1. ה"סוד" של הסודה
כדי להבין את החיבוק הלוהט שמקבלת מניית SodaStream מוול סטריט צריך להבין כיצד רואה אותה הצרכן האמריקני - הלקוח הסופי של החברה. לנו, הישראלים - ובלי קשר לנטייתנו לא לפרגן - הפתרון של SodaStream הוא היסטוריה. הורינו רכשו אותו כשהיינו ילדים, אך די במהרה הוא מצא את מקומו בארון כלי הבית שאבד עליהם הכלח.
ולא היינו הבית היחיד בישראל שלא התמכר למכשיר ולבלון הפחמן הדו-חמצני שליווה אותו. הצרכן הישראלי לא אהב את המכשיר ו/או את הטעם של הסודה שהפיק, ואמר את דברו: קולה של קוקה קולה טעימה יותר ונגישה יותר.
הצרכן האמריקני, בניגוד לישראלי, מגלה רק עכשיו את הפתרון של SodaStream (באיחור אלגנטי של שני עשורים) ומתלהב ממנו כמו ילד קטן (ותסלחו לנו על הציניות). יותר מכל מעיד על כך דניאל בירנבאום, מנכ"ל החברה, שמרבה לספר כיצד בכל פעם שהוא נוחת בארה"ב ונשאל בביקורת הדרכונים מדוע הגיע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, הוא מספר על עבודתו ושואל את הפקיד שעומד מולו האם הוא יודע שאפשר להפוך מים לקולה בלי לצאת מהבית.
יעידו על כך גם לא מעט כוכבי קולנוע וטלוויזיה הוליוודיים (עיינו ערך סוזן סרנדון וטורי ספלינג), שלא נשכרו על-ידי SodaStream, אך הצליחו להפיץ את חזונה ולסחוף אחריהן אומה שלמה. הוסיפו לכך את הבאז של איכות הסביבה (פחות בקבוקי פלסטיק, חור קטן יותר באוזון) ואת החוויה המשפחתית (ילדים והורים מכינים ביחד סודה), ותקבלו מתכון מנצח למניה שלא מפסיקה לעלות.
2. מספרים יפים אך לא עד כדי כך יפים
ועכשיו נותיר בצד את הציניות, וננסה להבין אילו מספרים עומדים מאחורי ההתלהבות של הצרכן האמריקני והאירופי מהחברה, והאם הם מצדיקים שווי של מיליארד דולר.
SodaStream, ייאמר לזכותה, צומחת יפה. שיעורי הצמיחה של החברה מזכירים כאלו של סטארט אפ, אך בניגוד לסטארט אפ, SodaStream מרוויחה.
החברה סיימה את הרבעון הראשון של השנה עם הכנסות של 45.1 מיליון אירו (החברה מדווחת באירו, כי רוב הכנסותיה עדיין נוצרות מפעילותה באירופה) - גידול שנתי של 50% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. הרווח הנקי למניה עמד על 38 סנט.
החברה עדכנה אתמול את תחזיותיה להמשך השנה - עדכון שדחף את המניה - וציינה כי ההכנסות יצמחו השנה בשיעור של 30% לעומת 25% בעדכון הקודם (אך עדיין נמוך משיעור הצמיחה של הרבעון הראשון לבדו).
SodaStream חייבת את נתונים אלו לחדירתה לשוק האמריקני - חדירה שעדיין מצויה בשלב ההשקה - ולכן מן הראוי להטיל ספק ביכולת החברה לשמר את נתוני הצמיחה הללו. רשתות הקמעונות השונות בארה"ב מזמינות כרגע את המערכות של SodaStream כאילו אין מחר, אך המבחן האמיתי של החברה יהיה בעוד שנה עד שנתיים, כשהצרכן האמריקני יצטרך לחזור שוב ושוב לחנות ולרכוש עוד בלון של פחמן דו-חמצני או עוד תרכיז. או אז ניתן יהיה לדעת מה שיעורי ההצלחה האמיתיים של החברה בארה"ב.
3. פייסבוק, מאחורייך
ואיך אפשר לכתוב על SodaStream בלי להתייחס למכפיל הרווח של המניה. SodaStream נסחרת כרגע לפי מכפילי רווח של חברת צמיחה ולא של חברת ערך, ואפשר להבין את זה. החברה צומחת וצומחת, ואילו וול סטריט מתמחרת אותה לפי שיעורי הצמיחה העתידיים. ואכן, המכפיל הנוכחי הוא 59 ואילו המכפיל החזוי - עבור ארבעה רבעונים - הוא "צנוע" יותר - 43.
SodaStream, חברת צמיחה או לא, מרוויחה רק משהו כמו 9% על מחזור ההכנסות (12% על בסיס Non GAAP). אלו שולי רווח שרחוקים מלהצדיק, לפחות בעינינו, מכפילי רווח שדומים לאלו של חברות אינטרנט.