"הצלמנייה", ב' 22:00, "יס דוקו"
הנה כמה עובדות יבשות על סרטה של תמר טל (מפיק: תומר היימן): הוא זכה בפרס הראשון בפסטיבל "דוקאביב", והוא מספר את סיפורה של משפחת ויסנשטין, בעלת חנות הצילום המפורסמת בפינת אלנבי-בן-יהודה, דרך הקשר המיוחד בין מרים, בת ה 97, לנכדה בן פטר, בן ה-34.
עד כאן העובדות היבשות, כי כל היתר מלא בלחלוחית של התרגשות: זהו סיפור מרגש ונפלא על קשר משפחתי שדרכו נרקמת חברות לא מובנת מאליה בין סבתא קשישה וקשה לנכד מיוסר.
זהו סיפור על טרגדיה משפחתית נדירה (בכוונה לא ארחיב, למקרה שתצפו בסרט בלי לדעת מראש) שלמרות קווי מתאר דומים, שונה מאוד מהסטריאוטיפ שמאפיין את דומותיה. זהו סרט מתוק-מריר, מרגש ומצחיק כאחד, אנושי מאוד, נוגע ללב ומעורר געגוע. אל תחמיצו.
על לסביות ומשאיות
"מצב האומה", ב' 22:00, ערוץ 2
פעם שלישית ודי, אני מבטיח - אבל אני מוכרח לשכנע אתכם לעשות לעצמכם טובה ולצפות סוף סוף ב"מצב האומה", תוכנית שהולכת ומציבה רף משל עצמה להומור וסאטירה בטלוויזיה.
מבחינת ההפקה, אין כאן כל חידוש: מדובר כמעט ברדיו מצולם עם חבורה של חכמולוגים במונולוגים ודיאלוגים, פה ושם שיר - כמעט כמו "לצון נופל על לצון" ששודרה בשבתות ברדיו, בערך כשמשתתפי הפאנל של "מצב האומה" רק נולדו, אבל מבחינת הרמה? חגיגה!
בשבוע שעבר למשל, התארח בתוכנית שר התחבורה ישראל כץ, ונשאל על-ידי גורי אלפי האם זה נכון שנתניהו לוחץ עליו שלא לסגור את הרכבת מפני שאז אף אחד לא יקרא "ישראל היום", מאור כהן (בתפקיד האורח המתחלף) תהה מתי כבר יחליפו את השם "רכבת קלה" אחרי שכבר צריך להיות ברור לכל ששום דבר בזה לא כל-כך קל כמו שחשבנו, והגדולה לעשות מכולם אורנה בנאי, שהזכירה שהשר אסר על כניסת משאיות לנתיבי איילון בשעות הבוקר המוקדמות, ותבעה לדעת איך הוא מצפה שלסביות תוכלנה לחזור מבילוי. את נחרות הצחוק באולפן ובבתי הצופים, אפשר היה לשמוע בבירור.
"מצב האומה" אינה "ארץ נהדרת" למשל. היא לא יכולה לסחוף קהל של צופים מקרב ילדים למשל, או אוכלוסיות מסורתיות יותר. אין בה גימיקים של חיקויים, איפור, תפאורה ועוד.
דווקא בהיעדרם של כל אלו, בולטת עוד יותר האינטליגנציה של משתתפיה, חדות הלשון ומהירות המחשבה. כמעט בלי נפילות הם מצליחים לספק שעה של נחת שמופרעת רק על-ידי הפרסומות. נסו ותיהנו.