"הייתי בגרמניה עם אסתר עופרים כשהודיעו לי על הבחירה. חשבתי שזה נחמד ומחמיא, שאעלה לבמה לקבל מדליה ואלחץ כמה ידיים ובזה הכול ייגמר, אבל ככל שהפסטיבל מתקרב מתברר לי שזה אירוע משמעותי יותר", כך אומר המלחין-מעבד-זמר יוני רכטר בעקבות ההחלטה להעניק לו את אות יקיר פסטיבל ישראל במסגרת חגיגות היובל לאירוע.
בכך מצטרף רכטר לאמנים וליוצרים שכבר זכו באות בעבר בהם נעמי שמר, אביהו מדינה, אוהד נהרין, ניסים אלוני, נעמי פולני, חיים טופול ואורנה פורת.
הזכייה המדוברת מוענקת לרכטר בתקופה פורייה במיוחד בקריירה הארוכה שלו (הוא היה בן 16 בלבד כשהלחין את להיטו הראשון "דמעות של מלאכים"). 20 שנה בדיוק אחרי שהעלה, במסגרת אירועי פסטיבל ישראל, את המופע המצליח "העיקר זה הרומנטיקה" הוא משיק את "העיקר זה המוזיקה" המיועד לפתוח קופות באולמות גדולים.
מדובר בגרסה משודרגת למופע אינטימי שהריץ במועדונים ובאולמות קטנים ברחבי הארץ בארבע השנים האחרונות, מה שמצרף אותו לרשימת אמני האיכות שהגיעו לקהל הרחב בעשייה שקטה ועבודת שטח רבת שנים ופחות בעזרת תקשורת המונים של להיטי רדיו וחשיפה טלוויזיונית מסיבית.
עשייה שלא נעצרת
"אפשר לקרוא לזה עשייה שקטה", הוא מתרצה, "מעולם לא יצרתי תחת אור הזרקורים, וגם המופע הנוכחי לא קשור לאלבום מסוים אלא נבנה סביב שירים שנאספו במהלך השנים. נכון שמעולם בעבר לא ניסיתי לפתוח קופות באולמות בסדר גודל של מאות מקומות, אבל משרד ההפקות העומד מאחורי מאמין שהגיע הזמן למהלך הזה והצלחת המופע בפורמט האינטימי עודדה גם אותי. "עקרונית, אני אמן שמח בחלקו. לא אופנתי לומר את זה, אבל במקרה שלי זו האמת. אני משקיע ביצירה חדשה את כל האנרגיות שלי, וזה לא משאיר לי הרבה זמן וצורך לבחון קריירות של אחרים מנקודת מבט מנתחת או ביקורתית. אני לא מקליט אלבומים בתדירות גבוהה, אבל העשייה שלי לא נעצרת בין אם מדובר בהלחנה ועיבודים לאחרים או במוזיקה לסרטים ותיאטרון".
- אתה שומר אמונים לרשימה מצומצמת של אמנים שאיתם אתה חוזר לשתף פעולה. אסתר עופרים כמבצעת ומיקי גורביץ' בתיאטרון.
"אני עסוק עכשיו בהלחנה להצגה חדשה שמיקי יביים לתיאטרון החאן, ואסתר זה סיפור אהבה של 30 שנה כי היא לא מופיעה אם אני לא מלווה אותה בפסנתר. גם עם עלי מוהר ז"ל ואריק איינשטיין יבדל"א היו לי קשרים כאלה. אלו אנשים שנוצרה לי איתם קודם כל חברות אישית עמוקה, שהובילה להבנה הדדית ומשם ליצירה משותפת הדרך כבר הייתה קצרה".
- הקריירה שלך מעולם לא הייתה תלויה בלהיטי רדיו אבל בכנות, לא היית מתנגד לעוד אחד?
"אם זה היה בא טבעי וזורם - ברור שלא הייתי מתנגד, אבל לא הייתי יכול להתיישב מול הפסנתר בהחלטה מודעת ולהלחין להיט. אני לא יודע איך עושים את זה. נדוש לדבר שוב על זילות התרבות ושלטון הרייטינג, אבל עובדתית המגמה שאותה מובילים גופים מסחריים גדולים כמו ערוץ 2 לא עשתה טוב לתרבות העברית ואני לא מדבר רק על מוזיקה. יכולת של קהל צעיר, שצמח על מנטאליות כזו, לספוג ולהעריך יצירות עם עומק ומורכבות הולכת ופוחתת. דרכי להתמודד עם המצב היא להסתגר בבועת היצירה שלי, לעשות מה שאני אוהב ולקוות לטוב".
משועשע מהגיל
לגבי ממשיכי דרך ראויים בקרב הדור הצעיר, רכטר דווקא אופטימי: "הופעתי בעבר עם שלומי שבן, שיתארח גם במופע שלי בפסטיבל ישראל, ובהחלט זיהיתי אצלו איכויות כאלה. כך גם מרינה מקסימיליאן בלומין, שרק לאחרונה נפגשנו לחזרה משותפת והיא הפתיעה אותי מאד לטובה, ויש כמובן את איתי פרל המלווה אותי כבר שנים בהופעות. אז כן, בהחלט יש דור חדש ראוי. אני רק מקווה שהם ימצאו דרך להמשיך להתפתח ולהגיע לקהל שוחר איכות, כי תחושתי מהשטח היא שיותר ויותר אנשים רוצים שוב להיחשף לתרבות מורכבת יותר".
- זו מחשבה לא מלבבת, אבל מה היה קורה לו היית מוציא כיום לרדיו שיר כמו "עטור מצחך זהב שחור" או אלבום ילדים מופתי כמו "הכבש ה-16"? רוב הסיכויים שהרדיו היה מתעלם מהם לחלוטין.
"לא מזמן הלחנתי שיר חדש לפרויקט 'עוד מעט נהפוך לשיר' של גלי צה"ל ביום הזיכרון, והוא נשמע שונה לחלוטין מהיצירות האלה כי הולחן ועובד כאן ועכשיו והוא עדכני לגבי בהווה. שיר הוא תוצר של התקופה והלך הרוח שבה נכתב והוא מתקבל בהתאם. שנות ה-70 הולידו את השירים האלה, והרדיו נכון לאותה תקופה היה בשל לקבל אותם ולקדם אותם. אולי כיום הרדיו יהיה בשל לקדם את היצירות העכשוויות שלי. השאלה הראויה היא לא אם היו משמיעים כיום את 'עטור מצחך' לו היה מגיע לרדיו כשיר חדש, אלא האם הייתי מלחין כיום שיר כזה מלכתחילה".
- בסוף השנה האזרחית הנוכחית תחגוג יום הולדת 60. הגיל מלחיץ אותך?
"הזמן החולף הוא מצב נתון שאי אפשר לשנות. אז לא, אם כבר יש תחושת שעשוע. היה מוזר בעיני להפוך בזמנו לבן 50, אז מן הסתם יהיה מוזר עוד יותר להיות בן 60".
יוני רכטר ישיק את המופע "העיקר זה המוזיקה" ב-3 ביוני בזאפה אמפי שוני בבנימינה ויארח את נתנאלה, מרינה מקסימיליאן בלומין ואלי דג'יברי. ב-8 ביוני יופיע באולם שרובר בתיאטרון ירושלים במסגרת אירועי פסטיבל ישראל ויארח את שלומי שבן, נורית גלרון ומקהלת עדי