כלל ידוע הוא שפוליסות ביטוח נראות מבטיחות עד שבאים לממש אותן, ומתחילים לצוץ ויכוחים על האותיות הקטנות, על היקף הכיסוי וכו'. אבל מה שעוד חשוב לדעת הוא שהעקשנות משתלמת. מבוטח שחש שנעשה לו עוול מוצא לא פעם סעד בבית המשפט, גם אם הוא עובר מסכת תלאות עד שהוא מקבל את כספו, וגם אם בערכאה ראשונה בית המשפט משיב את פניו ריקם.
כך קרה במקרה של עובד שיוצג על-ידי עו"ד שמעון כץ בתביעה נגד כלל ביטוח. העובד, שנשלח על-ידי מעסיקו לחו"ל, יהיה זכאי לפיצוי על-פי הפוליסה גם כאשר נגרמה לו נכות חלקית בלבד - כך קבע בית המשפט המחוזי תל-אביב-יפו, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, ובכך הפך על פניה פסיקה מקפחת של בית משפט השלום בתביעה נגד כלל חברה לביטוח.
בשנת 2005, במהלך נסיעת עבודה לקוריאה איבד מגיש הערעור את ההכרה ופונה לבית חולים מקומי, שם התברר כי הוא סובל מקרע באבי העורקים - וחלק מלאכותי הושתל בגופו. אולם כשתבע את זכותו לקבלת דמי ביטוח, לאחר שנפסקו לו 60% נכות, התברר כי כלל ביטוח אינה מכירה בזכותו זו בטענה כי לא מדובר ב"נכות צמיתה", הכוללת על-פי הגדרות הפוליסה אובדן מוחלט של איברים, שכן אבי העורקים נפגע חלקית בלבד.
השלום דחה, המחוזי פיצה
שופטת בית משפט השלום בתל-אביב, לימור מרגולין-יחידי, קבעה בעקבות תביעתו הראשונית כי איבר מושתל המתפקד בגוף לאחר השתלה אינו עומד בקריטריון של "אובדן מוחלט", וכי החברה התחשבה "בהיקפי הסיכון שלקחה על עצמה המבטחת במסגרת הפוליסה".
האמירה האחרונה זכתה בפסיקה הנוכחית לנזיפה משופט המחוזי גדעון גינת, שקבע נחרצות: "אינני יודע על סמך מה נכתבו דברים אלה בפסק הדין, כאשר לא היו לגביהם ראיות".
בית המשפט המחוזי ביטל את הפסיקה הקודמת וקבע כי אינו מאפשר לחברות ביטוח להתחמק מחבותן. הוא פסק כי חברת הביטוח תשלם פיצויים של 60% מתוך 15 אלף דולר, בהתאם לאחוזי הנכות - בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה ושכר-טרחה.