"זיכויו של נאשם מטעמי הגנה מן הצדק, בנימוק שדמו נשפך בתקשורת, זהו רעיון עוועים" - כך אמר הערב (ג') המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד שי ניצן, בפאנל שעסק בכיסוי התקשורתי של עבירות מין במסגרת כנס לשכת עורכי הדין באילת.
לדברי ניצן, "האופציה שסנגורים מעלים אותה, שאם יש כיסוי תקשורתי לתיק ושופכים את דמו של הנאשם בתקשורת אז צריך לזכות אותו מטעמי הגנה מן הצדק - זה בעיני רעיון עוועים, כי אם הנאשם הוא איש ציבור ברור שיסקרו את זה, ואולי הוא יעשה מניפולציה ויזרים חומרי חקירה לתקשורת, ובסוף אנחנו עוד עלולים להגיע למצב שהוא יזוכה".
עם זאת, המשנה לפרקליט המדינה הוסיף כי ניתן במקרים מסוימים להקל בעונשו של נאשם שהורשע, אם הוא ספג ביקורת תקשורתית חריפה במהלך התנהלות החקירה והמשפט.
"אם שפכו את דמו של אדם בתקשורת, זה צריך להיות בעיניי אחד השיקולים בגזירת העונש. גם אם הנאשם עצמו נגרר למערכה התקשורתית, זה לא אנושי לצפות שאדם יראה ששופכים את דמו בתקשורת וישתוק לחלוטין", אמר ניצן.
ניצן הוסיף כי "יש ערך עצום לתקשורת, יש ערך עצום לתחקירים תקשורתיים, ובלי התקשורת הרבה אנשים שצריכים להיות בכלא לא היו מגיעים לכלא. אפשר לסקר, והפרקליטות צריכה לדבר בתקשורת, וגם סנגורים צריכים ורשאים לדבר בתקשורת - אבל צריך לעשות זאת על-פי הכללים".
ניצן שלל את ההצעה להעמיד לדין עיתונאים על עבירות סוביודיצה. במקום זאת הוא הציע להטיל סנקציות על עיתונאים שהפרו את כללי האתיקה, וליצור "בית דין משמעתי עם אופציה אמיתית להעניש עיתונאים".
ניצן הוסיף: "אינני רוצה לחיות במדינה שבה התקשורת קובעת אם אדם אשם או לא, אני רוצה לחיות במדינה שבית המשפט הוא הקובע ושבה יש חופש תקשורתי. בין שני הערכים האלה צריך לאזן".
השופטת בדימוס דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות, אמרה כי היא "תומכת בהשפעת התקשורת על המשפט וביצירת דעת קהל. לא במקרה ספציפי, אלא כעניין חברתי. בית המשפט יושב בקרב עמו. השופט הוא אדם בחברה שלו, ההשקפות שלו הן השקפות החברה, וזה בסדר גמור.
"כשהתמניתי לבית המשפט המחוזי ב-1980 היתה עליצות באולם במשפטי עבירות מין. למה היא עשתה ככה ואיך היא היתה לבושה, והענישה היתה בהתאם. כך החברה ראתה את זה. אין ספק שחל שינוי רציני בחברה לטובה, וצריך לזקוף זאת לזכות התקשורת".