23 שקל עולה היום חפיסת מרלבורו, 17 שקל מתוכם משתלשלים לקופת המדינה. רק לפני שנים מעטות עלתה אותה חפיסה 15 שקל, אבל בארץ לומדים מהר: שיטת המיסוי העקיף היא דרך קלה להעשיר את קופת המדינה, אז למה לא למצות אותה? מר ישראלי יקנה מכונית חדשה גם אם משפחתית בסיסית תעלה 200 אלף שקל, מר ישראלי ימלא דלק גם אם ליטר יעלה 20 שקל, ומר ישראלי ימשיך לעשן גם כשחפיסה תעלה 40 שקל.
צעדים להפחתת עישון, בעיקר בקרב בני-נוער, הם צעדים מבורכים. אולם נוח להפוך את המעשנים לשק חבטות ולהיעזר בנימוק משכנע כמו נזקים בריאותיים.
השבוע התבשרנו כי תיאסר מכירת סיגריות במכונות אוטומטיות. זו החלטה מתבקשת, שאולי תקשה ולו במעט על בני-נוער לקנות סיגריות, אך נראה כי אילו רצתה המדינה לקדם באמת את מניעת העישון, היא הייתה מנצלת את הכלים שכבר עכשיו עומדים לרשותה, ואוכפת את החוקים האוסרים עישון במקומות ציבוריים.
זה יכול היה להיות מקור הכנסה טוב לפחות כמו המס על הסיגריות, אבל באופן לא ברור מרחיבה הממשלה את החוק אך לא דואגת לאכיפתו.
תמוהה גם ההחלטה להחיל את התקנה הזאת רק מ-2012, כאילו דרושה הכנה נפשית ממושכת לסילוק המכונות. החלטה כבדת-משקל כמו קיצור החופש הגדול התקבלה באותו יום בדיוק, כשההשפעה על הציבור הרבה יותר קריטית ומועד היישום הרבה יותר קרוב, אבל האם מישהו שאל את מר ישראלי איך יתמודד עם ביטול החופשה המשפחתית?
כשמדובר במכונות סיגריות, הלחצים שהופעלו מאחורי הקלעים היו כנראה הרבה יותר עזים: בסופו של דבר המון כסף מתגלגל פה, וחלקו, כאמור, מגיע אל קופת המדינה.
לכן, מה הפלא שמר ישראלי, בעודו מצית לו עוד סיגריה כשהוא ממתין בתחנת האוטובוס ומתענג על כל שאיפה שהוא יכול לשאוף בטרם יקפוץ עליו פקח, שואל את עצמו מה באמת עומד מאחורי ייקור הסיגריות, ומה באמת המדינה רוצה: האם היא באמת רוצה שיפסיק לעשן - או שלמעשה עדיף לה שימשיך לעשן, רק ישלם עוד כמה שקלים על כל סיגריה?