בעל נחלה במושב כפר אז"ר, הסמוך לישוב אפעל שבמרכז הארץ, העביר את הזכות לניהול המשק לגיסו, אשר החליף את הפעילות החקלאית שהתנהלה בשטח בעבר, ב"חוות ליטוף" של חיות משק. המינהל מצידו פנה לבית משפט ותבע פינוי, הריסה ודמי שכירות, בטענה שהפעילות אינה חקלאית וכן כי הנתבעים הפרו את הוראות חוזה השכירות, בהעברת זכות השימוש והחזקה במקרקעין מאחד לשני וכן בכך שהשימוש אינו חקלאי.
השופט בפסיקתו, קבע שתי הלכות משמעותיות הנוגעות למעמדם של בעלי שטחים חקלאיים ולסגנון פעילותם באותם שטחים:
ראשית, נקבע שבעל נחלה רשאי להעביר את ניהול המשק לידי אדם אחר. בית המשפט לא ראה בכך עסקה פסולה ואף נזף במינהל שלא התחשב בכך שבעל הנחלה בכפר אז"ר הוא נכה, שטבעי שיסתייע בגיסו.
שנית, הרחיב בית המשפט את מושג הפעילות החקלאית: בית המשפט נתן פרשנות רחבה לייעוד חקלאי בקרקע וקבע שפעילות חקלאית אינה רק גידול צמחים מניבים ומשק בעלי חיים לתעשיית מזון, כי אם גם ברכות דייג לשעשוע, משתלה, ומכלאות שבהן חיות שקהל מוזמן לגעת בהן וללטפן.
משמעות נוספת שעולה מפסק הדין היא שבית המשפט שולל את עמדת מינהל מקרקעי ישראל, המגדירה עבודה ככזו שנעשית על ידי בעל המשק בלבד, וללא הסתייעות בניהול או השכרה לאחר.
פסק דין זה עשוי להשליך על טענות ותביעות לשימושים חורגים וצווי מניעה שיש למינהל כלפי מושבים וקיבוצים. החקלאים יוכלו להיעזר בפסיקה התקדימית הזו בשני אופנים: האחד: פסק הדין הרחיב את המונח פעילות חקלאית. השני: פסק הדין התיר גם השכרה לאחר.
אם פסק הדין יופנם ויוטמע, יאושר בבימ'ש מחוזי אחרי שיערערו עליו, או ששופטים אחרים בבתי משפט השלום יחזקו ויתמכו בו, מצבם של החקלאים היושבים על אדמות מינהל, ישופר לאין ערוך.
חידוש נוסף בפסק דין זה הוא, שבית המשפט התעלם מהוראות מינהל אחרות שקיימות, הואיל וקיימות הוראות מינהל ואפילו חוקים שונים, שעשויים למנוע השכרות כגון אלו, אך בענין זה בית משפט השלום היה החלטי ופסק כנגד עמדת המינהל.
קביעות נחרצות אלה מחזקות את מעמד המושבניק במושב ולמעשה מעמד כל חקלאי בקרקע מינהל ומקנות לזכות הישיבה שלו בנחלה, זכות הקרובה לבעלות ממש.
פסק דין זה הוא מכה לא קלה למינהל, ואני נוטה להאמין שהוא יערער עליו.
מראה מקום: בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 59250-07 מדינת ישראל נ' עיון יצחק ואח'.
עו"ד דוד בסון, שותף במש' עו"ד הרטבי, בורנשטיין, בסון ושות