השלום לך מר עופר,
אינני יודע אם אפשר לקרוא לאדם "מר" לאחר מותו, אך כך הייתי בוודאי פונה אליך לו היינו נפגשים. אתה לא מכיר אותי. מעולם לא נפגשנו, לא פגשתי את בני המשפחה שלך, לא עבדתי באף אחת מאין ספור החברות שהיו בבעלותך, ועד כמה שאני יודע, אין לנו אף חבר משותף.
למרות זאת, מאז ההודעה של מותך אני חש תחושת אובדן אישי לא מוסברת, (עד כדי כך שאישתי התחילה לדאוג).
לפני כמה שעות ליוו אותך אוהבך בדרכך האחרונה. אני כאמור, לא הכרתי אותך, אבל למדתי ממך. סמי עופר בשבילי הוא ההוכחה שהאדם יכול הכל, אם ירצה ויעשה.
כשהכריזו על הקמתה של מדינת ישראל, כבר היית סמי, אדם מבוגר, בן 26 עם לא מעט ניסיון בהתמודדות עם קשיי העולם. בשנות העשרים שלך היית שותף פעיל במלחמת עולם אחת ומלחמת שיחרור אחת. עשור שאבדו בו רבים וטובים. אני בטוח שאת חלקם שמחת לפגוש שוב בערב שבת האחרון.
במציאות של צנע, אפס תשתיות, עוני, וחוסר וודאות מוחלט, הצלחת לא רק לזהות הזדמנויות ולהפוך אותן למציאות, אלה ליצור אותן. היית מראשוני הסטרטאפיסים הישראלים, עוד הרבה לפני שהמציאו את המונח. היית ער לשינויים, חזית שינויים ופעלת. לקחת סיכונים מושכלים בסביבה שהיתה גם כך רויית סיכון.
בכל יום אני מזכיר לעצמי שעלי להיות דרוך כמוך, להאמין בעצמי, לא לפחד לעשות, ולהיות שקול במה שבחרתי לעשות.
היכולת שלך להקים עסק בין לאומי גלובלי בעידן בו העברת מידע מחיפה לירושלים היתה אתגר שרבים נכשלו בו. היכולת שלך לראות את התמונה הגדולה, למרות שחיית בפרובינציה מנותקת שהוקמה אתמול ועתידה לא ברור. זהו עיקרון נוסף שאני מנסה לפעול לפיו, גם בימים שהחיים מאלצים אותי לרדת לפרטים הכי קטנים של תהליכים שוליים בפעילות העיסקית.
התרשמתי שהתייחסת לאדם כאדם, ללא קשר למוצאו, דתו או שפתו. בשנים האחרונות קראתי ראיונות עם עובדים שפרשו מחברות הספנות שלך וניסו משום מה לירוק לבאר ממנה שתו. הם בחרו לספר שביקרו ועשו עסקים במדינות "שאינן מקיימות קשרים עם ישראל". אינני מבין מדוע בחרו לספר דווקא את זה, ומדוע הם רואים בכך דבר פוגע. אולי במטרה להקים עליך את צרי האופקים הרבים במושבותינו.
אני מאמין ב "שלום הכלכלי" כדרך מרכזית לקידום מעמדה ועוצמתה של ישראל. הרי ברור שכל הסכם, עיסקי, או מדיני נחתם רק כאשר הוא משפר את תועלתם של שני הצדדים. רק אם שני הצדדים ירוויח מקיומו של הסכם (שמעצם היותו מטיל על הצדדים מגבלות והתחייבויות) יותר מאי קיומו של הסכם, רק אז יהיה הסכם. אנשים הם אנשים, וגם עמים מורכבים מאנשים, שרוצים לשפר את חייהם.
השלום הכלכלי הוא הסיבה לקיומו של האיחוד האירופי, הוא הסיבה להצלחתה של ארה"ב כאימפריה ולא כצבר של מדינות קטנות. אתה סמי, יצרת את הבסיס הכלכלי שהוביל ותקוותי שיוביל לשלום, סייע לישראל מהקמתה איפשר ליזמים רבים לחצות על ראש הגשר שיצרת וביססו קשרים איתנים בין ישראל למדינות העולם וחברות הבינלאומיות.
ראשי הגשר הללו אחראים לצמיחה שחוותה ישראל מהקמתה ועד היום, בזכותם לפועלי ישראל היתה עבודה, למשפחות ישראל היה אוכל על שולחנם בכל ערב (דבר שלא היה מובן מאליו) ולממשלה היה כסף להשקיע בחינוך שיצר את ממשיכי דרכך, אנשי עסקים צעירים, כמוני וכמו רבים אחרים שמקיימים קשרי עבודה שוטפים עם שכנינו הקרובים והרחוקים, ומושכים הון ומשרות לישראל.
אני עומד בראש הנציגות הישראלית של בית השקעות שיש לו, בין השאר, נציגויות גם במדינות השכנות לנו. לצערי איני יכול לקיים עימן קשרים ישירים, למרות ששני הצדדים היו שמחים לעשות זאת. אך בכל פעם שנקראת בדרכי הזדמנות עיסקית שיכולה לעניין אותם, או לקוח שיכול להתסייע בשירותיהם, אני מקפיד לעביר להם את ההזדמנות ומקווה שהיא מעבירה את המסר, מסר השלום.
סמי, בנוסף לצוואה המסודרת שבוודאי הותרת ליקירך, השארת לי צוואה אישית, ואני מקווה שלאנשי עסקים צעירים רבים. היוזמה, העבודה הקשה, האמונה ביכולת ליצור הזדמנות ומציאות, האמונה באדם, הערנות המתמדת, הנכונות לקחת סיכון, קידום השלום הכלכלי ועוד ועוד. אתה הוכחת שאפשר לעשות זאת.
התנאים השתנו מאז ועד היום, איתם נעלמו אתגרים ישנים וצמחו אתגרים חדשים. עם זאת, אני מאמין שאבני היסוד שהנחת יתאימו גם להתמודדות עם האתגרים העתידיים.
לאדם אחר הייתי מאחל שיגיע למנוחה ולנחלה. אבל אתה סמי, עכשיו, כששיחררו את הנפש שלך מהגוף התשוש, בוודאי תשפר גם את העולם הבא. עם יכולת השיכנוע האדירה שלך, אולי עוד תצליח לשכנע את החבר'ה שם למעלה לתת לך עוד סיבוב בעולם שלנו. אם עוד לא נמאס לך מאיתנו, אנחנו ממש נשמח שתחזור.
בשמי ובשם רבים מקוראי שיצטרפו אלי בתגובות, תודה לך סמי עופר.
תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים.
טל זהר עבדה הוא מנכ"ל FXCM ישראל, בית ההשקעות הגדול בעולם למסחר במט"ח, מדדי מניות וסחורות. נסחר בבורסה של ניו יורק (NYSE:FXCM).
Tzohar@fxcm.co.il