1. אפשר, אם רוצים, להסתכל על הקמפיין של רוג'ר פדרר ברולאן גארוס כעל אחת השאגות הפנטסטיות הבאמת אחרונות של אריה עדיין יפהפה אך מזדקן (יהיה בן 30 באוגוסט) שכבר ראה ועשה הכל. פדרר רמז לפני חצי הגמר נגד דיוקוביץ' שהפרספקטיבה שלו די דומה, ולכן "לנובאק יש יותר מה להפסיד. ברור שאני אשמח להיות שוב בגמר גראנד סלאם, אבל זה לא עניין גדול בשבילי כל עוד אני נותן לעצמי הזדמנויות". באותו חצי גמר עצום נגד דיוקוביץ', פדרר נתן לעצמו אולי את ההזדמנות האחרונה לכבס את הכתם היחיד שאפשר למצוא בקורות חיים שלו: שהוא לא ניצח את נדאל ברולאן גארוס.
לפדרר היתה הפורמה הנכונה (לא הפסיד מערכה עד חצי הגמר למרות הגרלה בשום אופן לא קלה, פלוס כמובן ניצחון מונומנטלי על שחקן שלא הפסיד 43 משחקים ברציפות) ותכנית משחק נכונה (לתקוף בעקביות את הסרב השני של נדאל ולנצל כל כדור אפילו קצת קצר כדי לנסות להגיע לרשת), והוא עשה הכל נכון. עד 2-5, עם נקודת מערכה לטובתו, על הסרב של נדאל.
פדרר התמקם בצד שמאל של המגרש והשתמש בפורהאנד שלו כדי לטרטר את הבקהאנד של נדאל עד שהוא קיבל כדור חלש וקצר - אידיאלי כדי לנסות לגמור את הנקודה בחבטה למגרש הפתוח. זה היה רגע מכונן במשחק: פדרר לא בטח בפורהאנד שלו - הפורהאנד הכי טוב בהיסטוריה - נגד הפורהאנד של נדאל, אפילו שהוא היה בעמדת יתרון ברורה בנקודה, ובחר לחבוט כדור שטוח למרכז המגרש. נדאל הגיב עם פורהאנד לא עמוק לכיוון הבקהאנד של פדרר, שכמובן לא בטח גם בחבטה הפחות טובה שלו וניסה לגמור את הנקודה עם דרופ-שוט בדרגת קושי גבוהה שהחטיא את הקו.
מאותו רגע היה ברור שהספק העצמי שכל כך מאפיין את פדרר בנקודות הגדולות נגד נדאל חזר לשלוט בו.
טוני נדאל, דודו ומאמנו של רפא, מחשיב את עצמו לא פחות ממעריץ של פדרר. טוני אומר שהוא לא טורח לנסות לחקות או לשלב רכיבים מהמשחק של פדרר אצל נדאל כי "רוג'ר יותר מדי טוב. יש הבדל בין 'מי יותר טוב' ל'מי יודע יותר'. לרוג'ר יש את הטניס הכי טוב, אבל אתה נוטע בו ספק ו...".
לספק שנדאל נוטע בפדרר יש אסמכתה מדעית. ויק בראדן, פסיכולוג, מאמן וחוקר טניס אמריקני נודע, השתתף לפני כמה שנים בסמינר שהעביר ד"ר ג'רארד מדיוני, מרצה למדעי המחשב באוניברסיטת דרום קליפורניה. הסמינר עסק בטרנד דאז בקהילה המודיעינית בארה"ב: שימוש בהבעות פנים כדי לזהות טרוריסטים. בראדן החליט ליישם את השיטה בטניס. הוא צפה בעשרות משחקים של פדרר וגילה שנגד כל היריבים פדרר משחק כשעיניו פתוחות לגמרי והוא מביט קדימה. אבל נגד נדאל - ורק נגד נדאל - פדרר מזעיף את פניו ונוטה להסתכל למטה. ולא רק כשהוא מפסיד, אפילו בחימום.
הנחיתות המנטלית נגד נדאל, שהופיעה בכל כיעורה בהרבה צמתים קריטיים בגמר היתה הגורם הראשי להפסד של פדרר, וקלקלה את הרושם שעשתה השאגה הנהדרת של פדרר בסוף המשחק נגד דיוקוביץ', כשהוא מסמן עם האצבע כלפי מעלה כדי שכולם יידעו שהוא עדיין כאן. גם אחרי הגמר פדרר מצד אחד רוצה שהציבור יידע שההפסד החמישי בחמישה משחקים נגד נדאל ברולאן גארוס רק "קצת מאכזב" אותו; ומצד שני מזכיר שהוא אמר "לאנשים לחכות חצי שנה אחרי אליפות אוסטרליה, כשאמרו שאני גמור". וזו גישה פסיבית-אגרסיבית שלא מתאימה לאריה הכי אצילי ששאג על מגרש טניס.
2. מאטס וילאנדר, שזכה בשבעה גראנד סלאמים והיה מספר 1 בעולם בסוף שנות השמונים, חזר לאורך הטורניר כמו תוכי על זה שאם "היה בטניס שיא עולמי, כמו באתלטיקה קלה או בשחייה, דיוקוביץ' היה שיאן העולם כי רמת הטניס שלו השנה היא הגבוהה בהיסטוריה". דווקא אחרי ההפסד לפדרר בחצי הגמר חשוב לומר שווילאנדר אולי מגזים אבל לא בהרבה: דיוקוביץ' שיחק בחצי שנה האחרונה טניס שנדאל מכנה "בלתי ניתן להכנעה". פדרר הכניע את דיוקוביץ' כי הוא היה ביום מעולה וכי דיוקוביץ' באיזשהו מובן נפל קורבן לרצף הפנומנלי שלו - בשלב מסוים ההסתברות שהוא ימשיך לנצח את השחקנים הגדולים (שלושה ניצחונות על פדרר העונה, ארבעה על נדאל) הלכה וקטנה. אבל דיוקוביץ' כאן כדי להישאר.
לנוכחות של דיוקוביץ', שמאוד קרוב למקום ה-1 בעולם, יכולה להיות השפעה רצינית על המצוד של נדאל אחרי שיא תארי הגראנד סלאם של פדרר (10-16 לפדרר). נדאל, שמודה שהוא איבד "קצת ביטחון" לפני הרולאן גארוס בגלל ארבעת ההפסדים לדיוקוביץ' (שניים מהם על חימר), יודע שבשנים הקרובות תהיה לו תחרות אמיתית בפאריז, ועל המשטחים הקשים באוסטרליה ובארה"ב דיוקוביץ' אפילו יותר טוב. למעשה, דיוקוביץ' יכול, במו ידיו, להשאיר את פדרר צעד לפני נדאל בחשבון ההיסטורי.