אחרי שייכנס לתפקידו כיו"ר התעשייה האווירית, יעשה את החפיפות המתבקשות עם היו"ר היוצא, יאיר שמיר, יקבל את הסקירות המסווגות מהמנכ"ל שלה, יצחק ניסן, ישנן את פורטפוליו המוצרים ויקיים את פגישת הנימוסין המתבקשת עם יו"ר ועד העובדים של החברה, ח"כ חיים כץ - דב בהרב יצטרך להתוות לחברה הממשלתית הזאת דרך, כשהסוגיה שנמצאת כבר היום על המדוכה, כמו הפרטת החברה, רק תלך ותבער.
הפרטה של חברה ממשלתית שמעסיקה כ-17.5 אלף איש לא עושים ביומיים, ועד אז הוא יצטרך להשיג הסכמות רחבות בין פונקציונרים עקשניים, בהם נציגות העובדים החזקה, רשות החברות הממשלתיות ואיתה משרד האוצר; משרד הביטחון ודירקטוריון החברה. אלא שעד אז, התעשייה האווירית צריכה לחיות, ותעשיות מסוגה חיות באמצעות מכירת נשק.
בתחרויות אגרסיביות וקשוחות עם מתחרות ענק בסדר גודל של בואינג ולוקהיד-מרטין, חסמים ביורוקרטיים שנגזרים מהיותה של תע"א חברה ממשלתית לא עושים טוב, לא מוסיפים בריאות: אין גמישות תפעולית, וכל מהלך שנראה טבעי בחברה פרטית הופך להיות סאגה של שרשרת אישורים מתישה ומייגעת במסדרונות האוצר בירושלים ובוועדת הכלכלה של הכנסת.
סביר שבהרב כבר מבין שתע"א היא לא אמדוקס. עכשיו הוא רק צריך להכין את עצמו נפשית לאופן שבו המציאות הזאת תיראה בשטח: הוא יצטרך קשרים טובים במשרד הביטחון, יידרש לדפוק לאהוד ברק על הדלת, להרים טלפונים ליובל שטייניץ, להלך בין הטיפות, ובו זמנית להקפיד הקפדה יתרה על הדבר הרגיש הזה, ארגון העובדים, שאותו - מבין כל בכיר במקום כמו התעשייה האווירית - פשוט לא מרגיזים כי החיים קשים ומסובכים גם כך.
עוד לפני ההפרטה ההיסטורית, אם תבוא, בהרב יצטרך למצוא את הדרך שתאפשר לרכך ולו במעט את הרגולציה הנוקשה של היום, כי שווקים יש למכביר בדרום אמריקה ובאסיה, פיתוחים פורצי דרך שיכולים להירכש בהם כמו לחמניות טריות - לא חסרים. צריך רק שמישהו ייתן להרבה אנשים טובים שנמצאים כאן, לעבוד.