הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע גאה משתפר משנה לשנה (השנה זו עונתו השישית, והיא המוצלחת ביותר) אך עדיין חוטא בגישה אמנותית סותרת. הכוונה היא לפערי האיכות בין הסרטים המקומיים לסרטים הזרים: בבחירה של הסרטים שהובאו מחו"ל מורגשת מלאכת הסינון, מה שלא ניתן לומר על התוצרת הישראלית. נכון הוא שבכל פסטיבל קולנוע ניתן למצוא אי אחידות או רמות שונות של איכות, אך בפסטיבל הגאה ההבדלים תהומיים ממש: מצד אחד, סרטים שעשויים לפאר את פסטיבלי הקולנוע הנחשבים בעולם, ומן העבר השני, סרטים פורנוגרפיים קשים, או סרטים שנעשו על-ידי חובבנים
שנראה כי לראשונה החזיקו בידיהם מצלמה (ולא שמעו על קיומה של חצובה).
תמוהה במיוחד הבחירה בסרט "נמס בגשם" כסרט הפתיחה. בשנה שבה רפרטואר הפסטיבל מציג סרטים כה משובחים, מה היה כה חשוב למנהלי הפסטיבל להבליט דווקא אחד הסרטים המביכים שהופקו בישראל אי פעם? רק כדי לחדד את העניין, התסריט, שנכתב, כך על פי התקציר, בעקבות הרצח ב"בר-נוער" לפני כשנתיים, ובוים על ידי דורון ערן, מביא את סיפורו של נער הומו שמסולק מביתו על ידי הוריו.
ארבע שנים אחר כך, כשהאב החולה בסרטן על ערש דווי, שוכרת האם חוקר פרטי שימצא את בנה, שככל הידוע לה נמצא באוסטרליה. בתוך כמה שעות חוזר החוקר עם הממצאים: הנער לא באוסטרליה, אלא בתל-אביב. הוא עבר שינוי מין והוא עכשיו בחורה יפה וגבוהה (הדוגמנית חן יאני) ששרה במועדוני גייז. לפתע הבחורה מופיעה בבית החולים כאחות מטפלת שנשלחה מטעם חברת הביטוח, ובינה לבין האב מתפתחת ידידות מופלאה (חיוכים הדדיים בעיקר). אף אחד מבני המשפחה לא מפקפק באמינות הסיפור שלה, גם לא צוות בית החולים, שזכה, הפלא ופלא, לסיוע מבחוץ. מופרך מזה, אף אחד מבני המשפחה, גם לא ההורים, לא מזהה שהאחות המטפלת היא בעצם הבן האובד. ולכן גם אין את כל העניין הזה של העימות, המחילה, או כל אלמנט דרמטי אחר. ועכשיו לסרטים המומלצים:
"קופסאות"
בימוי: אלכס קורין ודורון אלון
אח ואחות מגיעים לקיבוץ שבו גדלו כדי להשתתף בהלוויה של דודתם ולאסוף את חפציה, ובעיקר - את כספי הרנטה שקיבלה מהגרמנים הדודה ניצולת השואה, שאותו הפקידה, כפי שעשו גם הוריהם של האחים, בחשבונות בנק פרטיים. אלא שהכספים הועברו לקופת הקיבוץ על-ידי גברי, מזכיר הקיבוץ, שמסרב להיכנע לדרישת האחים, במיוחד האח, שאולי, לחלץ את הכספים מהקופה ולהשיב אותם לידיהם. גברי מסרב ושאולי כמעט ונואש. הוא זקוק לכסף כדי לממן טיפול בבן זוגו החולה. בהיותו האדם היחיד כנראה שיודע בוודאות שגברי, נשוי ואב לילדים, הוא הומו שלא יצא מהארון (הם היו יחד בעבר), שאולי מחליט לסחוט אותו. והוא נעזר באחותו כדי להביא ראיות חדשות.
מבין הסרטים הישראלים בפסטיבל בהם צפיתי מבעוד מועד, "קופסאות" הקצר (23 דקות, מופיע כחלק ממקבץ סרטים קצרים) הוא הטוב ביותר, וכזה הראוי להפוך לסרט עלילתי באורך מלא. הסרט כתוב היטב (המשורר והיחצן אילן שיינפלד כתב את התסריט), וזו אינה מעלתו היחידה: צוות השחקנים, שכלל אינם מוכרים לקהל הרחב, מציגים משחק מוצלח ואמין. הצילום איכותי, רגיש מאוד, לוכד משמעויות מתוך הבעות לא מפוענחות ברגעים קצובים, והבימוי אינטליגנטי ומהוקצע.
"דוד דייויד"
בימוי: דיוויד הויל, מייק ניקולס, גארי רייך
בתקציב כה נמוך שניתן לכנותו No Budget, מצליחים שלושת הבימאים ליצור את אחד הסרטים המקוריים, המטלטלים והאמנותיים ביותר שנראו לאחרונה. "דוד דיוויד" הוא סרט חובה לכל שוחר סרטים עצמאיים, ולכל קולנוען המעוניין ללמוד כיצד יוצרים כל כך הרבה יש מאין. עלילת הסרט מתרחשת בעיירת חוף בריטית קודרת, שם חי לו בגפו דיוויד, הומוסקסואל בגיל אמצע החיים. דיוויד הוא דמות ססגונית מורכבת. יש לו חוש הומור (בריטי) נהדר, שכל חריף, ביטחון עצמי גבוה, כישורים חברתיים מרשימים, ועם זאת הוא אומלל. הוא נפש פצועה, הוא עדין, אבל גם מניפולטור ציני להחריד - שומעים את זה בטון הדיבור שלו, מזהים זאת בהבעות הפנים שלו. והוא מתאהב באחיין הצעיר שלו, בחור יפה תואר בשם אשלי, שהגיע אליו לביקור, לחופשה שהופכת פסיכדלית ומוטרפת, שממנה לא יחזור.
השחקן הוותיק דיוויד הויל מרשים מאוד בתפקיד הדוד. הסרט נשען על יכולותיו הדרמטיות והקומיות ועל הכריזמה הממגנטת שלו, מה שמותיר את הרושם שהדמות נכתבה עבורו.
"ג'יגולה"
בימוי: לאורה קרפנטייר
דרמה צרפתית לא שגרתית על דמות לא שגרתית: ג'ורג'יה, צעירה לסבית המרגישה כגבר הכלוא בגוף של אישה, וכך היא מתנהלת - לבושה בחליפות גבריות, שותה רק וויסקי, בתספורת קצוצה, קשוחה לא פחות ואולי אף יותר מאנשי העולם התחתון של פריז, איתם היא נאבקת על מקום בתעשיית הזנות המקומית והתחרותית. היא עצמאית בשטח, מתהדרת בכינוי "ג'יגולה" (ג'יגולו ממין אישה, וכך היא מתעשרת, ממתן מין ויחס לנשות החברה הגבוהה של פריז) ובמקביל מסרסרת נשים שהפכו אט אט חברותיה, דואגת להן כמו היו בנותיה, כמפצה על החוסר בחייה האישיים (אם שנגעלת ממנה, אב בטלן ומכור להימורים שמגיע אליה לביקורים כדי ללוות עוד ועוד כסף). סרט ארוך למדי אך מותח לכל אורכו, בכיכובה של לו דילון (בתה של ג'יין ברקין ואחותה של שרלוט גינסבורג).
"אהבה ומחלה"
בימוי: תאודור גיורגיו
הקולנוע הרומני החדש ממשיך לייצר פנינים, וכזהו הסרט הזה, צנוע ומעולה, אודות סטודנטית תמימה, כנועה אפילו, שעוזבת את כפר הולדתה ועוברת לעיר הגדולה (בוקרשט) שם היא מתאהבת בחברתה ללימודים, בחורה נוירוטית ופרועה, היהפך הגמור ממנה, שמנהלת קשר רומנטי עם אחיה המופרע. לוקח קצת זמן עד שאלכס ערה לקשר החולני שבין אהובתה לאחיה הביולוגי, עד שלבסוף היא, וגם הוריה של אלכס, עדים לו בעל כורכם. סרט יוצא דופן, עטור פרסים ובצדק, שמוכרח להיות מוקרן בבתי הקולנוע בארץ.
"הים הסגול"
בימוי: דונטלה מאיורקה
איטליה, ראשית המאה ה-19. כפר דייגים פסטורלי אך עני. סיפור אהבה טרגי במציאות השמרנית של התקופה בה יחסים בין נשים נחשבה לסטייה חמורה. בעצם, המצב כיום לא בהרבה יותר טוב.
אביה של אנג'לה, איש אלים ואחת הדמויות החזקות בכפר, מחליט לחתן אותה עם אחד העובדים במכרה שהוא מנהל. אנג'לה לא מוכנה להינשא לאיש, מלבד אישה אחת: שרה, חברתה מילדות וכעת אהובתה, עמה היא מנהלת קשר עמוק ומלא תשוקה. היא מתוודה בפני אביה על רצונה ועל אי רצונה, והוא מכה אותה וכולא אותה לחודשים ארוכים במרתף. הוא משחרר אותה כשהוא משתכנע מהרעיון שלה - שהיא תתחזה לגבר, וכך תוכל לנהל במקומו את המכרה, וכך גם תוכל להתחתן עם אהובתה. אבל זה כבר מאוחר מדי. מבוסס על סיפור אמיתי.