איפשהו באמצע השבוע שעבר אפשר היה לקבל תוך 24 שעות איך נקרע הספורט הישראלי בין עבר לעתיד. בין מקום המקבל את החלטותיו על דרך של בולשביזם ומרכזי כוח פוליטיים, לבין מקום שהיה שם עד לא מכבר לפני שיצא מהארון והחליט ללכת למודל כלכלי כפי שמקובל היום ביותר ויותר מקומות בעולם.
בצד הבולשביקי, ודאי ניחשתם, רובצת לה במים עכורים ההתאחדות לכדורגל שעומדת לקבל הכרעה בעניין הקיזוז ושינוי במבנה הליגות באמצעות אותם מרכזים. לא יודע אצל כמה אנשים הופעל בשבוע שעבר רפלקס ההקאה כאשר יו"ר ההתאחדות אבי לוזון, איש מכבי, יצא מהתכנסות של המרכז והודיע בחגיגיות "לאחר שיחות והסכמות ביני לבין ממלא מקומי, שטרן חלובה, העברתי את ההחלטות במרכז ביחד עם חבריי. אני גאה להגיד שהחלטות אלו מקובלות על למעלה מ-90 אחוזים מחברינו, שכן קבלת החלטות אלו חשובה ביותר לקראת ישיבת הנהלת ההתאחדות שתתקיים בעוד כשבועיים בה נביא להצבעה את ההמלצות שלנו". קחו את השמות, תחליפו אותם בביבי ואלי ישי, ותמשיכו עד מחר לדבר על מונדיאלים ויורו.
האם מכבי ת"א בעד הקיזוז או בעד צמצום הליגות? אין לזה כל משמעות כמובן, מאחר שהמרכז כבר החליט. אריאל שיימן הוא הבנאדם האחרון שיתאים לו צמצום ליגות שיהפוך את סיכויי העלייה של קבוצתו (מכבי הרצליה) לאפסיים, אבל אריאל, דיר באלאק יהיו בעיות איתך בעוד שבועיים, משמעת סיעתית, אל תשכח! האם ייתכן שסיעה שלמה חושבת באמת ובתמים שזהו האינטרס הכי טוב לכדורגל? בטוח שלא. אבל לא בטובת הכדורגל התכנסנו כאן. אלא בעניין של משמעת סיעתית.
מה יכול לגרום לבנאדם להעז לחשוב על טובת קבוצתו, או חס וחלילה על טובת הכדורגל, ולצאת נגד המרכז (אבל לא לצאת למסע התאבדות אישי אלא עם ניסיון אמיתי לייצר אופוזיציה בתוך הסיעה)? מאחר שבמפלגה מחלקים גם סוכריות בדמות תפקידים ונסיעות לחו"ל כראשי ועדות או משלחות, הרצון למחשבה עצמאית לעולם לא יהיה שווה את הזובור שיחכה לבוגד ויגלגל אותו מכבש המטוס.
***
הדוגמה ההפוכה היא זו של מינהלת הליגה בכדורסל. אותו גוף שהשאיר לפני תשע שנים את אנשי איגוד הכדורסל לעסוק במינוי והקמת ועדות ולשחק במכבי והפועל, לטובת הקמת ליגה שכל עניינה הוא מודל כלכלי שישיג יותר כסף לקבוצות. את ההתנתקות הסופית של ליגת העל בכדורסל מהמרכזים הפוליטיים, למי שעוד היתה מחשבה על סוג קשר כזה, אפשר היה לראות בשבוע שעבר בהחלטות שהתקבלו בדירקטוריון המינהלת בעניין חיסול החוק הרוסי והגבלת ארבעה זרים בטופס המשחק, תוך השארת הפיינל-פור. שתי החלטות שבלתי אפשרי היה לקבל אותן בעידן המזוזואיקון של לפני 9 שנים, העידן שבו ניהלה מכבי ת"א - בין היתר באמצעות הכוח הפוליטי שלה במרכז מכבי - את הכדורסל הישראלי ואת איגוד הכדורסל.
ישיבת הדירקטוריון האחרונה שהיתה יריקה בפנים של שמעון מזרחי ואנשי מכבי ת"א, התקבלה ממניעים כלכליים וספורטיביים של הרוב המכריע של קבוצות הליגה. (שוב: רוב מכריע של ראשי קבוצות בעלי אותו-אינטרס-ספורטיבי-כלכלי). לא עוד מרכזים פוליטיים הם אלו שיגרמו להנפת ידיים ולהחליט מה טוב לכדורסל. דירקטוריון המינהלת מונה יו"רים של קבוצות שהאינטרס היחיד שהם רואים מול העיניים שלהם הוא טובת קבוצתם.
***
האם זה טוב? באופן כללי, המודל של אינטרסים כלכליים הוא מודל שאליו מתכנסות יותר ויותר ליגות מקצועניות בעולם. זה קורה כמובן בארה"ב. אפילו בטניס סוגרים לעצמם מארגני הטורנירים כמה מקומות לשחקנים שהם מעוניינים בהם מבחינה כלכלית על שחקנים בעלי דירוג גבוה יותר. זה קורה גם ביורוליג. היה די מצחיק לראות את המינהלת בכדורסל יוצאת נגד תופעת השריונים של היורוליג שמרוקנת את הליגה הישראלית ואת הליגות באירופה מתוכן, אבל במקביל הולכת בעצמה על צעד דומה וסוגרת את הליגה לקבוצות ללא יכולת כלכלית ומאפשרת לרכוש מקום בכסף.
אבל ההצלחה של המודל הזה היא גם הסכנה שלו. נורא מפתה ליהנות מהאינטרס הכלכלי של בעלי הקבוצות כדי לקחת את המנדט להחליט כל יומיים על שינויים מרחיקי לכת. שינוי מרחיק לכת לעצם העניין הוא סגירת הליגה או רכישת מקום בליגה באמצעות כסף. בארה"ב הכוח הזה הביא לתופעות לוואי שבהן בעלי קבוצות החליטו על בסיס המנדט הכלכלי להעביר בין-לילה את הקבוצה לעיר אחרת מבלי להתחשב באוהדים המקומיים. בכדורגל האירופי נוצרו מוטציות כלכליות כמו ברצלונה או ריאל מדריד בגלל אימוץ מודלים כלכליים שמונעים התערבות באופן חלוקת הכספים מטלוויזיה.
כך שאם שמים על הכף אצלנו את שתי האפשרויות שקיימות היום כדי להחליט מה כדאי יותר - ריקבון בולשביקי או מעבר למודלים כלכליים, אפשר לנסות ולחשוב על זה באופן הבא: איך היתה נראית ליגת העל בכדורסל אם עדיין היתה פועלת תחת איגוד הכדורסל, ואיך יכול היה הכדורגל הישראלי להיראות אם היה מנוהל באמצעות מינהלת ליגה.