גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"במה אני טוב?". רק לפני שנתיים בערך, כשהוא עמוק בתוך לימודי ראיית החשבון באוניברסיטה הפתוחה, ישב אלירז שדה עם חבר ב"כוך של 20 מ"ר על איזה גג בתל אביב שבו גרתי", כפי שהוא מגדיר את זה, וניסה לפצח את איכויותיו. "טוב, נגמור את התואר וזה, אבל אתה חושב שאני איהנה מהחיים?", הוא נזכר איך שאל את החבר, "בא לי לעשות משהו שאני טוב בו, במה אני טוב?'. הוא אמר לי: 'אתה טוב עם אנשים, יוצר קשרים טובים'. אמרתי 'וואלה, ומה עושים עם הדבר הזה?'. אז לא הגענו למסקנה, אבל היום זה קרה".

מה בדיוק קרה לאלירז, קל לענות. בשבועות האחרונים הוא הפך רשמית מכוכב ריאליטי עם שעון תפוגה שרץ לאחור, למי שעומד בפריים טיים של הזכיינית המובילה, בערוץ המוביל, כסייד קיק של מגיש הטלוויזיה המוביל. אך כשמסתכלים על המסע שעבר נשאלת השאלה החשובה יותר, איך זה בדיוק קרה ולמה דווקא לו?

לפליטי הריאליטי שמעוניינים בסיכום של "מדריך אלירז להישרדות בטלוויזיה" (למרות טענתו ש"זו בדיוק הנקודה: אין מדריך!"), הרי שיש כמה נקודות פשוטות מאוד שעבדו יפה בשבילו: לסרב להרבה הצעות מפתות, להתנזר מבליינות וממדורי הרכילות, לא להגיע להשקות ("חוץ מפרמיירות של קשת"), ובעיקר להימנע מהצהרה על חלומות לכבוש את העולם. זאת אומרת, באופן כללי, לעבוד בערך הפוך מהאופן שבו רוב כוכבי הריאליטי נוהגים בניסיון למקסם את רגעי התהילה הקצרצרים לפני שהם חוזרים לבית ההורים, רחוק מתל אביב.

"לא תקבל עבודה מלהופיע במדורי הרכילות. תקבל עבודה אם הבוסים ייראו שאתה בא לעבודה, משקיע, יצירתי קצת. מה ייצא לי מזה שראו אותי מצולם יושב בבתי קפה? אם הבוסים לא ייראו שאני עובד, לא יעזור לי שהקהל אוהב אותי, ולא יעזור לי כלום. לא ייתנו לי עבודה", שוטח אלירז את התמצית של מה שמניע אותו: עבודה, עבודה ועוד עבודה. שום דבר חוץ מזה.

הנטייה הראשונית היא להתייחס לדברים האלה כנאיביות ילדותית. בטח שאתה לא צריך ללכת להשקות ולהידחף לכל פריים במדורי הרכילות כדי שיזכרו את הפרצוף שלך, כשעומד מאחוריך השילוש הקדוש של קשת, הסוכן מאיר קוטלר והמפיק אלעד קופרמן. זה כמו לאמן את ברצלונה: יהיה קשה מאוד להפסיד.

"לא ידעתי מי זה בכלל"

עוד לפני הזכייה ב-"אח הגדול" ובמיליון השקלים הצמודים, זיהו בקשת את הפוטנציאל הגלום בשדה ונתנו לו במה במשימת "תוכנית הרדיו". שם נולדה ההצעה להנחות בערוץ 24, זמן קצר אחרי השחרור מהבית. למרות אהדת הקהל, נערכו לשדה טסטים בערוץ, ששכנעו את בכיריו כי מדובר במישהו שיכול להחזיק שידור, והוא החל בהנחיה. אחרי כן הגיע קמפיין מוצלח לדפי זהב, ובעונה האחרונה של "האח הגדול" הוא שימש כפרשן בפאנל "שלום לאח הגדול", שממשיכה לפרשן את המציאות גם מחוץ לבית האח תחת הכותרת "דיבור ישיר". ועכשיו, שנה וקצת אחרי שעזב כמנצח את "האח הגדול", הוא חדר אל המרחב שרגל פליטי ריאליטי ממעטת לדרוך בו אחרי שהם מסיימים את הקדנציה שלהם בתוכנית המציאות שפרסמה אותם: הפריים טיים. בסגירת מעגל הוא נבחר להנחות את החלק האינטראקטיבי של "אל תפיל את המיליון" לצד ארז טל, שם הוא ממקסם את הפרמטר שעליו עלה כבר אז, בכוך שעל הגג, עם החבר הטוב: לתקשר עם הקהל בלייב.

בערך חודש אחרי הזכייה, כשבאמתחתו כבר כמה שידורים ב-24 וניצני קמפיינים, אלירז וקופרמן הבינו שיש צורך דחוף בסוכן. בתיווכו של מפיק "האח הגדול", ועם בחור צמוד ממשרדו יצא אלירז לשופינג סוכנים. אחד מהם היה מאיר קוטלר, שלא עקב אחר התוכנית ומודה שגם לא ממש ידע מיהו. "פנו אליי מקשת ומקופרמן, לא ידעתי מי זה בכלל, אבל כיבדתי אותם ונפגשתי איתו", נזכר קוטלר, "ואחרי שתיים-שלוש פגישות השתכנעתי שזו משימה שאשמח לקבל על עצמי". כך התגלגל שמו של אלירז לרשימת ה"מגישים" בקטגוריית "רדיו וטלוויזיה" במשרד "קוטלר ושש". לצדו, שמות כמו עדו רוזנבלום, גיל ריבה או גדי סוקניק, שהגיעו לאותה רשימה אחרי קילומטראז' ארוך ומייסר במסלולי ריצה משפילים יותר או פחות בתקשורת הישראלית.

שדה, וגם האנשים שמקיפים אותו, מסרבים להתייחס להשתלשלות הקריירה הזו כיוצאת דופן. למה קוטלר לקח על עצמו את הייצוג? "גיליתי איש מקסים, אינטליגנטי, נטול מניירות של כוכב. יש לו חן בלתי רגיל, הוא עשה טסטים מצוינים כמגיש. האווירה סביבו הייתה מאוד חיובית ונדהמתי לגלות את עוצמת האהבה שהציבור רוכש לו. דבר כזה אני לא מכיר ואני עובד עם כל כוכב אפשרי כבר 35 שנים". לדברי קופרמן, הוא ממשיך לדחוף את אלירז, כפי שהיה עושה לכל אחד מפליטי תכניותיו. "מנסים לפתוח דלתות", הוא אומר, "הגישה שלי בתחום הטלוויזיה, וזה נכון לגבי אלירז ולגבי כל השאר - אם יש לך את הכישרון, הכול ייפתח בפניך. אלירז עשה את מה שעשה די בכוחות עצמו, בלי עזרה של מנהלים, כי אצלו מה שמשנה זה הכישרון והיכולת לדבר עם אנשים בגובה העיניים ובצורה חמה ולבבית".

מהר מאוד העוקצנות והציניות מתמסמסות. כל ניסיון לעמת את אלירז או את אנשיו עם המהלכים המבריקים שעשו כדי להפוך אותו מזוכה למנחה נתקל בתשובה אחת, שלאט לאט משכנעת יותר ויותר. "אין תוכנית אב", טוען קוטלר, וקופרמן מבהיר, כי "אף אחד לא יושב וחושב איך נתפור לאלירז את התוכנית הבאה". גם אלירז מתנגד מאוד לתפיסה שיש צוות גדול ומשומן שיושב ומתכנן מהלכים שיובילו אותו בסופו של דבר, נאמר, לכס המגיש בחדשות שישי של ערוץ 2. "תוכנית עסקית? אני חושב שזו טעות. התחום הזה כל כך דינמי, כל כך קשה. מטעות קטנה אחת אתה יכול להימחק, מתוכנית אחת לא נכונה אתה יכול להיעלם. אני לא מותג. מה אני, ג'ינס? אתה מתייחס אליי כמו קבוצת רכישה. אני עושה מה שמרגיש טוב, למזלי זה מתחבר עם העולם. זה הכל, נוסחה מאוד פשוטה. יש משהו שלא מרגיש לי נוח? יכול להיות שאם אעשה אותו שום דבר רע לא יקרה, אבל לא אעשה אותו. אני רואה פרויקט, רואה אם הוא מתאים וחושב איך לעשות אותו. מה שנוח ונעים לי, ולמזלי זה מתאים לציבור ולתעשייה. אני לא אומר: 'אם ניקח את זה, נפסיד את ההוא'. אני לא עסק, אני בנאדם".

לדברי שדה, "אף פעם לא ישבתי מולו ואמרתי לו 'מאיר אני רוצה ואני רוצה ואני רוצה'. יש דבר אחד שכיוונו מתחילת הדרך וזה הנישה של הגשה והנחיה. העבודה ב-24 הייתה מאוד חשובה לנו, היה חשוב לעשות כמה שיותר שעות מסך. לא להיזרק לפריים טיים ולהישרף אחרי רבע תוכנית".

"דחינו לא מעט כסף"

העשייה הזו לוותה בלא מעט תשובות שליליות להצעות שונות, שלא התאימו לאסטרטגיה השקטה והמקצוענית שאפיינה את הדרך של אלירז. "אנשים שואלים אותי כל הזמן: 'איך אתה יודע מה לעשות, מה כן ומה לא'. זה הכל הסוכנות, אני והם נטו. וכמובן קשת, שמאוד מעורבת", מסביר אלירז, וקוטלר מוסיף ש"תהליך קבלת ההחלטות מתקבל ביני לבינו בשיחות אינטימיות. מקשיבים אחד לשני. הוא מביא חלומות ואישיות ואני מביא ניסיון. דחינו אינסוף רעיונות והצעות ולא מעט כסף, בגלל התבוננות לטווח רחוק".

שדה אמנם לקח קורס קצר של משחק מול מצלמה, אבל "לא היה שום צורך להילחם על הצעות למשחק, וזה גם לא מקצועי: עכשיו אלך לאודישן? כשאני עסוק בכל כך הרבה דברים אחרים? אני לא אעשה צחוק מהעבודה". היו גם "ארבעה קמפיינים אינטרנטיים שדחינו, הצעות אחרות".

למה דחיתם?

"ענייני תשלום, כמובן, וגם תמיד אנחנו בוחנים איך זה נראה. כמה החברה משקיעה בקמפיין, ואם זה מרגיש נוח, ואם יש שידוך בקמפיין. זה גם צריך להרגיש נוח".

והיו גם החלטות טקטיות, שנועדו לסמן את אלירז כשונה מחבריו לז'אנר. קמפיינים ירדו מהפרק בגלל שידוך לא מוצלח עם טאלנט אחר. "זה לאו דווקא להוביל קמפיין לבד, אלא לראות מה השידוך הזה אומר. היה שידוך עם אדם שבתקופה ההיא זה היה הזמן שלו, נקרא לזה ככה, וזה לא התאים".

כלומר, לא רציתם שהשידוך יסמן אותך כמוהו, טרנד חולף.

אלירז שומר על ניקיון: "אני לא מדבר ככה".

הפנייה להנחות את "אל תפיל" שהגיעה מקשת, התאימה מאוד לאינטרסים של קוטלר והלקוח: לשים את אלירז לצד המוח של הטלוויזיה הישראלית זה לסמן אותו כשווה, ולתייג אותו לא עוד כזוכה ריאליטי אלא כאישיות טלוויזיה לכל דבר ועניין. ויש את העניין הפעוט של שיתוף הפעולה עם קשת, שאלירז וקוטלר כלל לא מנסים להצניע. "השת"פ של הסוכן שלי עם קשת הוא שקוף לגמרי, הם בדיבור ישיר, כמעט יומיומי", אומר שדה. "קיבלנו המון הצעות של גופים אחרים, ודחינו אותן. אנחנו מחוברים בחבל הטבור לקשת", מודה קוטלר. בדבריו הוא מתייחס לאלירז ולקשת ממש כגוף אחד: "מתנהלים בתוך הבית של קשת, צוברים מיומנות וניסיון, ומתנסים במה שאנו חושבים שיהיה טוב לאלירז ולקשת. בשנה האחרונה הוא צבר מאות שעות מסך, בערוץ 24, ואני חושב שזה פנטסטי לו ולקשת".

קופרמן אומר אותו הדבר במילים אחרות: "צריך למצוא את הנישה, וערוץ פרה פריים כדי שיוכל לצבור ניסיון". אין לטעות, גם כאן אלירז יודע היטב היכן הוא עומד, אף שהוא מעיד על עצמו שהוא חסר ניסיון: "אני יכול ללכת למקום אחר מחוץ לקשת, אבל זה יפגע ביחסים. קשת לא באים ואומרים לך 'אתה לא עושה'. הכל בצורה נעימה. קשת זה הבית, פה נולדתי ופה אני נשאר. אני לא בשוק החופשי. לא תראה אותי במקום אחר".

עד שתפסיק להועיל להם, כמובן.

"צודק מאה אחוז. כל עוד אני נותן להם משהו, אני עובד, ברגע שלא אספק את הסחורה, אני לא אעבוד".

ואז מה?

"לאן שייקחו אותי".

"מושלם אני לא"

בינתיים קשת משדרים שביעות רצון: נתוני התוכנית הראשונה של העונה החדשה של "אל תפיל" היו טובים, ואלירז במיוחד יכול להיות רגוע לאור העובדה שפיק התוכנית, 23%, הגיע בחלק החי שהוא מנחה עם ארז טל. המבקרים היו קצת פחות מסופקים, ולא ממש התלהבו מההופעה של אלירז. ב"ישראל היום" כתבה שיר זיו ש"שדה, חנוט בחליפה ונרגש כמו זוכה ריאליטי ביום הפיכתו למגה-טאלנט, הסתובב באולפן המום ומרוצה לסירוגין... טל בטח תהה כמה זמן ייקח לסייד קיק להבין איפה הוא חי". נתוני הרייטינג של התוכנית השנייה הוכיחו שוב שעם ישראל לא ממש קורא ביקורות טלוויזיה, או קורא משהו בכלל - הוא מעדיף לצפות בשעשועונים מבית קשת.

קראת ביקורות?

"שמעתי, כן".

ו...?

"מברוק. יש כמה דברים נכונים, את חלקם ידעתי לפני. מושלם אני לא, יש מה לשפר. בקשת עוברים על זה ובודקים, ואני שלם עם ההחלטה לעשות את זה".

לא היה מלחיץ לעמוד ככה ליד ארז טל?

"לא. ארז הוא ארז, היה מרגיע להיות לידו".

ונהנית?

"'אל תפיל' זה כיף לגמרי. זה קצב אחר, התמקצעות אחרת, משידור של ארבע שעות ב-24. פרקי הזמן שצריך להיות בפוקוס נורא קצרים. לא קל להעביר ארבע שעות שידור, אבל אתה יכול לקחת נשימה מתי שאתה רוצה, לעשות ברקס".

תמכור את תדמיתו של אלירז ככל שתמכור, מדובר ככל הנראה באישיותו האותנטית של האיש. לצד ההישענות על התקדמות אטית ומדודה בתוך בית קשת, אלה הראייה המפוכחת והיעדר גינוני הכוכבות שפעלו לטובתו. אצל אלירז, ולמרבה ההפתעה גם אצל סוכנו, לא תמצאו שום נטייה לטרוף את העולם הזה בניסיון להרוויח כמה שיותר, בכמה שפחות זמן. "תראה, אני לא רעב. אני יודע מתי להמשיך ומתי להפסיק, אני לא אעשה הכול כדי שהדבר הזה יצליח, אני אעשה הכול בקנה המידה של המוסר שלי. אני לא אעשה כל דבר בשביל עוד 10 או 20, או מאה או 200, גם אם עוד עשר שנים אני אסתכל לאחור ואגיד לעצמי: 'אלירז, יכולת לעשות עוד 200 אלף', אני אגיד, בסדר, אני שלם עם זה, אני מוכן לוותר. ויתרנו. זה לא שאם יציעו לי יותר בגוף תקשורת אחר אל, כי הציעו יותר, וזה לא שלא אכפת לי עם מי אעבוד ומה אני עושה".

"המסקנה שלנו הייתה שהוא צריך להימנע מכל דבר שלא קשור לעבודה נטו", אומר קוטלר, "הצניעות שלו הדהימה אותי, היכולת שלו להבין את המציאות. הוא לא קשר לעצמו שום כתר, לא ניצל את הכוכבות הזמנית שהייתה אז למסיבות ואירועים ופאבים והשקות ונמנע ממדורי הרכילות באופן עיקש. ולא ניסינו לשכנע אותו".

כל התעשייה מבוססת על לראות ולהיראות.

אלירז מצטדק: "אני לא מרגיש בנוח במקומות האלה, נורא מביכה אותי הסיטואציה. הלוואי שהייתי מתגבר על הפחדים ועל תחושת האי נוחות, אבל לא נוח לי". אלא שכאמור, הכל הולך לאלירז וגם זה עבד לו: "התברר שמי שלא הולך להשקות נחשב לגזעי".

נדמה שמאותו מקום, אלירז נמנע לחלוטין מלדבר על הפנטזיות שיש לו בתחום שבו הוא עובד. בגיל צעיר עסק החלפים של אביו קרס ומשפחתו נקלעה לקשיים כלכליים, שאותם לא הסתיר מעולם, ומבית יפה בקיסריה עברו מדירה קטנה אחת לאחרת כמעט מדי שנה. אחרי הצבא, כשעבד כמוכר ירקות, החליט "לברוח", כלשונו, קנה כרטיס לארה"ב ("בתשלומים"), וחי שם שלוש שנים. הוא התפרנס מהובלות, וגם שם פעל בדיוק כמו שהוא פועל בעולם הטלוויזיה. "עבדתי כל הזמן, כדי שהבוסים ייראו שאני חרוץ ועובד וימשיכו לתת לי עבודה".

השנים הקשות האלה לימדו אותו דבר אחד חשוב. קודם כל להתפרנס. לחלומות ופנטזיות לא נשאר שם מקום. "אני לא בנאדם שחולם. אני חי את הרגע ועושה כמה שאני יכול באותו רגע. אני לא אגיד לך 'אני רוצה תוכנית ראיונות פריים טיים אחד על אחד', זה חוצפה מצדי. חלומות יש, אבל אני בעצמי מתבייש לחלום, אז אני אבוא ואדבר על זה? זו הדרך שבה אני חי. אני רוצה מקסימום לעשות, מינימום להתאכזב. זה שבראש שלי יש חלום, אני אשמור את זה לעצמי, לא אוציא את זה מהפה. אני מאמין שגם אם לא אגיד את החלומות שלי, הם יתגשמו".

אז נדבר על מה שכבר הגשמת. מה חלמת בגיל 24?

"להתפרנס וחתונה".

ולא חשוב ממה להתפרנס או עם מי להתחתן?

אלירז יוצא מהקומפורט זון שלו, ולרגע נדמה שהוא כועס. "לך קשה להבין את המציאות שאני חי אותה, אבל המציאות הזו והדרך שאני חי אותה, זה עושה לי טוב. ברור שאכפת לי איך, אבל תן לי קודם להתפרנס".

בגלל זה הלכת לאח הגדול?

"בתחילת הדרך אמרו לי סיכוי של 1:20 לזכות במיליון שקל. מתמטית זה הכי קרוב למיליון שהגעתי בחיים".

ודמיינת שתצא מזה הקריירה שיש לך עכשיו?

"לא. לא באתי מעולם שיושבים בחבר'ה ורצים על מגמות תיאטרון ולהקות ולשיר ולרקוד, ואיפה שיש במה לקפוץ עליה. לא חלמתי לכיוון הזה. חלמתי להתפרנס. מגיל 16-17, כשאבא שלי בעצם פשט רגל, הבנתי שפרנסה זה דבר חשוב בחיים, וצריך לעשות הכול כדי להתפרנס. אתה עיתונאי, חברים שלך באותו סגנון, באת מבית שלא היו בו קשיים כלכליים, כשסיימת צבא מימנו לך תואר ראשון, אז יכולת לחלום לעשות משהו. מהמקום שלך קשה לך להבין אנשים שרק רוצים להתפרנס. אתה מנותק - רוב האוכלוסייה מעניין אותם לגמור את החודש".

מה החברים שלך עושים כדי לגמור את החודש?

"יש לי חבר כדורגלן, חבר כלכלן, חבר עו"ד, אחד עובד בסלקום".

זה מה שהיית עושה?

"התחלתי ללמוד ראיית חשבון, לפני האח הגדול, ונשארו לי עוד ארבעה סמסטרים, אני מאמין שאני אשלים אותם. אבל כרגע יש עבודה, אז עובדים".

בכל זאת, לא רק הפרנסה חשובה לך. לא היית מרוצה כל כך ממקצוע אחר.

"הקו המנחה הוא פרנסה. אחרי זה אם אנחנו יכולים ליהנות, זה צ'ופר, זה בונוס. קיבלתי משהו שאני טוב בו, וכיף לי, זה בונוס".

גם בחיים הפרטיים, שמלבד הצצות זעירות במדורי הרכילות נשארו חסויים למדי, אלירז נוקט אותה גישה ספרטנית. בשנה וחצי שחלפו מאז "האח הגדול", הוא לא לקח חופש ולא נסע לחו"ל "חוץ מנופש של קשת, באילת". הדבר הכי גרנדיוזי שעשה הוא לקנות מכונית ("התלבטתי בין הונדה ללקסוס, ובסוף הלכתי על ההונדה", הוא צוחק). את ה"כוך של 20 מ"ר על הגג" הוא החליף ב"כוך של 30 מ"ר בדירת קרקע, "ואני מבסוט, תאמין לי. מה אני אעשה עם 70 מטר מרובע, על מי אני עובד? טוב לי בנישה שלי, העולם נהיה עם כזה שפע, כולם רוצים עוד ועוד ועוד. לי חשוב לבסס את עצמי, זה עולם הפכפך וצריך לקבל החלטות כלכליות טובות".

לא צריך להיות עשיר בשביל לצאת לשתות מדי פעם.

"גם אח שלי אומר לי כל הזמן: 'תיהנה יותר, תתפרע, תנצל את הרגע', אבל אותי לא תראה שיכור. הבילוי שלי זה לשבת עם חברים, שותים קפה, רואים טלוויזיה, מדברים על החיים, מרכלים קצת. שמע, היה לי הזמן שלי, זה לא שלא ביליתי. חייתי שלוש שנים בחו"ל, אבל זה עבר. החברים שלי כולם נשואים עם נשים בהיריון, ואני התמסדתי בלי להתחתן. מגיל 19 אני חושב על העתיד של הילדים שלי, ואני עושה את זה בכיף. אני לא מתייסר על איך אני לא משתגע על החיים".

"ביבי עשה לי סבבה"

אלירז שדה מתרשם מהנואם בנימין נתניהו, מסביר למה לא יחיה בחו"ל ומפרגן למוכר במכולת

הפגישה עם שדה התקיימה ימים ספורים לאחר הנאום של ראש הממשלה מול חברי הקונגרס והסנאט. "אחלה נאום, ראיתי בשידור חי ועשה לי סבבה", אומר אלירז. "אחד הנואמים, ביבי. איזה ביטחון, איך הוא שלם עם עצמו, שולט באנגלית".

כאשר הוא מתבקש להסביר את ההצלחה שלו הוא משתמש בתשובה "תאמין בהשם". האמונה באל, אגב, לא באה על חשבון הפרנסה. "אין לי בעיה לעבוד ביום שישי. לא משחק בכלל, אין לי שישי, שבת, ראשון, אין חגים".

מי שזקוק לחיזוק נוסף לכך שאלירז שדה הוא הכל-ישראלי הטוב והשורשי, ימצא אותו בהחלטה של שדה לחיות בארץ. "הגולה לא טובה ליהודים. עשיתי את זה, ואני יודע". בהקשר אחר הוא מדבר על הידידות שלו עם המוכר במכולת. "הוא חבר, אנחנו לוחצים ידיים, בחיים אני לא אקנה בסופר".