הזווית בשרוול, על זה בעצם מדובר כאן. עכשיו זו נעמה שפיר. לפני חודש וחצי היו אלה מכבי והפיינל-פור ביום הזיכרון. כמה שנים אחורה התנהלה מהומה כללית סביב המשחק הראשון של מכבי תל אביב בכדורגל בצ'מפיונס ליג בערב ראש השנה. ודאי פספסנו כמה אירועים לאורך השנים מפאת הזיכרון שהיטשטש. העיקרון ברור.
נתחיל מהסוף: נעמה שפיר לא אמורה לשחק עם נבחרת ישראל באליפות אירופה שתחל בשבת הקרובה. היא יכולה לשחק שם כמובן, אם היא נמצאת מתאימה מבחינה מקצועית על ידי מאמן הנבחרת, אבל מהעיתונות אני מבין שלשפיר יש בעיה להשתתף באליפות - כדורסל משחקים בגופיות. לשפיר יש בעיה עם גופיה כי היא אדם דתי. פיב"א הודיעה לנבחרת שאם ככה, שפיר לא יכולה להשתתף באליפות. פיב"א צודקת. הבעיה בשפיר, ושלה בלבד.
מכאן והלאה התחיל הסחרור המוכר לכם היטב אם אתם אזרחי המדינה הזאת. הנקודה איננה שפיר, לא באופן ישיר בכל אופן. מכבי ת"א היתה צריכה לשחק ביום הזיכרון כפי שמכבי ת"א כדורגל היתה צריכה לשחק ב-2005 בערב ראש השנה בצ'מפיונס ליג (מה שאכן קרה בסופו של דבר, כיוון שאופ"א סירבה לקבל את מחול השדים היהודי להזיז את המשחק). חברה - כל חברה - צריכה לקבל החלטה מה היא. בשנים האחרונות אנחנו עדים לתהליך מתעצם בעיתונות ובציבוריות הישראלית שמזהירות אותנו מפני ההקצנה הדתית והימנית של מדינות ערב הסובבות אותנו. קמפיין ההפחדה הזה הוא מהאפקטיביים שידענו. נימנע מדיון בשאלה האם הקמפיין נכון או לא, פשוט מפני שהיא לא רלוונטית. היא לא רלוונטית מפני שהקמפיין מתעלם מנתון חשוב מאוד במשוואה: ההקצנה הדתית-ימנית ההולכת וגוברת במדינת ישראל עצמה. אתה לא יכול להזהיר מפני משהו ולהפוך באופן הדרגתי בדיוק לו עצמו.
פעם יום הזיכרון, פעם ראש השנה, ופעם - חייבים להפנים את הפרטים כדי להמחיש את הטירוף - הזווית בשרוול. הרי אם המדד לפסוק על פיו הוא הקולגות הדתיות של שפיר במאה שערים, היא לא יכולה לשחק באליפות אירופה, נקודה. אם המדד הוא הקולגות הרפורמיות שלה, אז יש סיכוי שסוגיית הגופייה תטריד פחות. במילים אחרות, שפיר פשוט יכולה להחליט איפה היא מותחת את הקו. גם ככה אין אלוהים, כל החלטה שתקבל לא תשנה דבר. יש הרבה אנשים שמאמינים בזה, עובדה.
***
אני חושב שיש קשר סמלי, אך בה בעת הדוק, בין העובדה שבאותו שבוע היה עסוק הכדורסל הישראלי בשתי שאלות הרות גורל: זה הגברי בשאלת מבנה הליגה (פיינל-פור, חוק רוסי וכיו"ב), וזה הנשי בשאלת השתתפותה של שפיר באליפות אירופה. הדיון בשתי השאלות האלה נסב בעצם סביב דבר מהותי אחד - חוסר המקצוענות ועבודת האלילים שפושה כאן בכל חלקה. בשני המקרים, כל קשר בין מקצוענות לספורט איננו קיים. בהיעדר מקצוענות, אין תוצאות כשיטה, כדרך חיים, כתרבות ספורט. נורא פשוט. מספר האינצ'ים שהקדיש מדור הספורט של "ידיעות אחרונות" לזווית בשרוול של שפיר היה גדול ממספר האינצ'ים שהוקדש בכל אחד מהיומיים האחרונים להכנה של נבחרת הנשים לאליפות.
אני חושב שאנשים שמנהלים את החיים כאן לא קולטים את תחושת המיאוס שהם מייצרים כלפי החיים כאן, מעבר לים. הפעם בצדק. אפשר לחשוב שמדובר באיזו מעצמת ספורט שבלעדיה אפשר להשבית את כל הליגות. גם לו היינו מעצמה שכזאת, לא היה צדק בטיעונים שאנחנו מנופפים בהם, אבל פעם אחר פעם מחדש משהו לא מתאים, משהו צריך להזיז. ה"משהו" הזה הוא חוסר המקצוענות שלנו, הרצון להחזיק את המקל מכל הקצוות.
הטענה שפיב"א צבועה לא רלוונטית. היא לא רלוונטית כיוון שאכן קיים חוסר אחידות בהחלטות המוסדות האירופיים השונים כשדת וספורט נפגשים. ליגות כדורגל רבות באירופה יוצאות לפגרה בחג המולד, ובאנגליה רק מוסיפים משחקים. והיא לא רלוונטית משום שבצום הרמדאן שחקני סכנין המוסלמים נדרשים לשחק מדי מחזור משחקים, כמוהם גם יתר השחקנים המוסלמים בכל הליגות בארץ, ושחקנים זרים בליגת הכדורסל לא זוכים לחופשה בכריסמס, אותה ליגה שראשי איגוד הכדורסל נלחמים עכשיו למען הזווית בשרוול של שפיר.
ומאחר וכבר קיים חוסר אחידות, מכריע הכלל התקף נקודתית. הכלל התקף נקודתית בהקשר אליפות אירופה בכדורסל לנשים קובע שאין לשחק בחולצות מתחת לגופיות. החברות של שפיר לנבחרת היו יכולות להתנדב ולהציע לשחק למענה בחולצות, אבל הן לא עשו את זה. אין סיבה שפיב"א תעשה את זה.
צריך לקוות שיבוא יום והקייס לא יתבסס על דיון שתקף נקודתית, אלא על שפיות ותבונה שמנצחות את הטירוף והאמונה התפלה.