משרד הבריאות ובתי-החולים אינם רשאים לסרב לתת טיפול של הפריה חוץ-גופית מזרעו של תורם ידוע נשוי; בנוסף הם אינם רשאים להתנות את הטיפול באישורה של אשת התורם - כך קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בירושלים.
העותרת, רווקה בת 36, נמצאת בקשר רומנטי עם התורם העתידי שמצוי בהליכי פירוד מרעייתו. השניים החליטו להוליד ילד משותף, ולשם כך פנו לבית-החולים לטיפולי פוריות. אלא שאותם טיפולים לא צלחו, והוחלט על טיפולי הזרעה תוך-רחמית.
לצורך כך העבירו העותרת ובן-זוגה לבית-החולים הסכם, בו בן-הזוג מאשר את הסכמתו להפריה בזרעו, ומאשר כי הוא מודע לחובותיו כלפי הילוד כהורה ביולוגי. ואולם, גם טיפולים אלה לא צלחו, והשניים פנו לבית-החולים לקבלת טיפול הפריה חוץ-גופית. אלה שאז הודיע להם בית-החולים כי לא ניתן לאפשר את הטיפול מאחר שבן-הזוג נשוי.
בית-החולים טען כי כללי הצדק הטבעי וזכותה של אשת הגבר הנשוי מחייבים ליידע אותה בדבר כוונת בעלה לתרום את זרעו לאחרת, ולתת לה הזדמנות להשמיע את טענותיה בעניין.
לטענת המדינה, בהתאם לתקנות יש רק שני סוגים של תרומת זרע: זרע מתורם אנונימי וזרע מבעלה של האישה. לפיכך, אישה רווקה הרוצה לבצע הפריה חוץ-גופית, יכולה לבצע זאת רק מתורם שזהותו אינה ידועה לה.
למרות זאת טוענת המדינה כי אין מניעה שאשה פנויה תקבל תרומת זרע מתורם שזהותו ידועה לה, ובלבד שהתורם מתחייב להכיר באבהותו. אלא, טוענת המדינה, מכאן ועד למסקנה שאשה פנויה יכולה לקבל תרומת זרע מתורם הנשוי לאחרת - וזאת מבלי ליידע את אשת התורם - רחוקה הדרך.
טיפול דחוף
השופט יוסף שפירא קבע יש לקבל את בקשת העותרת. לדבריו, אין לבית-החולים יכולת להתנות מתן הטיפול המבוקש, אלא בקיום הסכמה מדעת של המבקשת עצמה בלבד.
השופט ציין כי בית-החולים לא טען כי ישנה מניעה טכנית או אחרת להליך המבוקש, התובעת מילאה אחר כל התנאים הנדרשים, והיא והתורם חתמו על כל המסמכים שנדרשו. עוד ציין כי ניתן לראות בהליך המבוקש כטיפול דחוף בשל גילה של העותרת.
לעניין זכותה של אשת התורם להתערב בהליך ציין בית המשפט פסיקה קודמת, שקבעה כי "בעצם העובדה שהמבקשים נזקקים לסיוע רפואי לצורך הבאתו של ילד, אין כדי להקנות לאשת הגבר זכות מהותית למנוע את ההפריה. זכות שאינה עומדת לה במצב הדברים הרגיל, בו ההפריה מתבצעת באופן טבעי וללא סיוע רפואי".
בית המשפט אף קבע כי התקנות המתייחסות להפריות נחקקו בחוסר סמכות, והתוצאה כי דינן להתבטל, ומכאן שבית-החולים אינו יכול למנוע את הטיפול לפי תקנות אלה.
בית המשפט בחן גם את השאלה מה עדיף - תורם זרם ידוע או תורם זרם בלתי ידוע, וציין כי אך טבעי הוא שבמקרים רבים לא רק היילוד מעוניין להכיר את אביו, אלא לעתים אף התורם מסתקרן לראות את היילוד מזרעו. בית המשפט ציין גם כי מבחינת ההלכה, עדיף תורם ידוע על תורם בלתי ידוע.