ארנה קזין היא סופרת ועיתונאית, הטור פורסם לראשונה בסלונה - מגזין האינטרנט לנשים
"רצוי שאף פעם לא יהיה יותר מדי טסטוסטרון בחדר אחד", אמרה באחרונה שרת האוצר הצרפתית כריסטין לגארד בראיון ל"אינדיפנטדנט הבריטי", והיא הסבירה: "סביבת עבודה בעלת הגמוניה מגדרית היא דבר לא מוצלח, במיוחד במגזר העסקי שבו יש מעט מדי נשים. בסביבת עבודה שנשלטת בידי מגדר אחד, גברים נוטים להפגין כמה החזה שלהם שעיר יותר מזה של הגבר שיושב לצידם בחדר הישיבות וכך משתבשת דעתם".
אין לי ספק: הנה אישה שראוי לעקוב אחריה, ולקוות שתוביל ותנהיג. עורכת דין בת 55, אמא לשני ילדים בוגרים, גרושה, חיה עם בן זוג. בצעירותה הצטיינה בשחייה אמנותית. כשיש לה זמן פנוי היא צוללת, שוחה, רוקחת ריבות תוצרת בית, ומגדלת ורדים נלהבת בבית הקיץ שלה בנורמנדי.
אישה נוסקת בהגמוניה גברית
אבל אין לה הרבה זמן פנוי, כי היא פוליטיקאית שעלתה לצמרת במדינתה, ולא במסלול הרגיל של לימודים במוסדות החינוך האציליים, אלא דרך הצלחה בתחום המקצועי שלה.
לגארד טיפסה בסולם הדרגות של משרד עורכי הדין האמריקאי "בייקר אנד מקנזי" - בהתחלה בסניף הפריזאי שלו ובהמשך בראש הסניף העולמי שמושבו בשיקגו. היא למדה בארצות הברית, היא מדברת אנגלית שוטפת, היא ניחנת בחן ומשדרת נינוחות, והיא בוטה אבל מקשיבה, יודעת לייצר שיתופי פעולה וגם להפגין כוח וקשיחות.
כמי שעומדת בראש משרד האוצר מאז 2007, יש המייחסים לה את יציבותה היחסית של הכלכלה הצרפתית. וכן, בימים אלה הכל משוכנעים שהיא תזכה בקרוב בתפקיד הנחשק של עמידה בראש קרן המטבע הבינלאומית - במקום דומיניק שטראוס-קאהן, שהתפטר על רקע אישום באונס - תפקיד שייאפשר לה להשפיע על ענייני הכלכלות הקורסות והכלכלות הדורסות ברחבי העולם.
כמובן, יש כמה סיבות טובות להתנגד לבחירה בלגארד לראשות קרן המטבע הבינלאומית. ליאם האליגן, כתב "הטלגרף" הבריטי, מנה אותן במאמר מעניין שעיקריו: הבחירה בלגארד מנציחה הגמוניה בת עשרות שנים של אירופה בניהול קרן המטבע, על כן לגארד, כמו ראשי קרן המטבע לפניה, תדאג קודם כל לכלכלות אירופאיות קורסות, כמו יוון, ולאינטרסים של מדינות אירופה האחרות, החזקות והנחלשות, וזאת על חשבון הכלכלות המתפתחות במזרח, שנקודת מבטן החשובה והחיונית לא תבוא לידי ביטוי בניהול ענייני הכלכלה העולמיים.
גאליגן גם מציין שלגארד היא פוליטיקאית ששואפת להתמודד בבחירות לנשיאות, ויש לה אינטרס להתחבב על בוחריה, והאינטרס הזה עשוי לסתור אינטרס של עשיית סדר וצדק עולמיים. אני קוראת את המאמר ומשתכנעת.
ובכל זאת, אעלים עין. הרי בראש קרן המטבע הבינלאומית - מוסד נגוע באינטרסים קפיטליסטיים, כזה שאחראי לא מעט לעיוותי הצדק של הגלובליזציה - קשה להניח שיעמידו סוציאליסט, או כלכלן סיני, לפחות לא בעתיד הנראה לעין.
ולכן, אם כבר מנהיג אירופאי לבן ואליטיסט, לפחות שתהיה זו לגארד הפמיניסטית, שצמחה במדינה בעלת ערכים סוציאליסטיים, והיא אחת כזאת, כך אומרים עליה, שיודעת להקשיב, והיא לא כופה את דעתה אלא משכנעת, ויש לה כישורים ניהוליים מוכחים ומרשימים.
"אני לא אוהבת לומר שנשים וגברים מתנהגים אחרת בעמדות כוח", אמרה פעם לגארד בראיון למגזין "פורבס". "כי אני משוכנעת שלכל אחד מאיתנו יש פן נשי ופן גברי. אבל מניסיוני למדתי בכל זאת, שנשים נוהגות יותר לשתף ולהכיל, לצאת מגדרן ולהושיט יד, ולחוש קצת יותר אכפתיות (מגברים)".
אם לגארד, שכבר עשתה כברת דרך ארוכה ומרשימה במוסדות הכוח הצרפתיים, הנשלטים באופן מסורתי בידי גברים, והצליחה לעמוד על שלה באווירה בלתי פמיניסטית בעליל; אם היא אכן סוללת את דרכה אל הנשיאות של מדינתה, הלוואי שתהא דרכה סוגה בוורדים, שאותם היא כל כך אוהבת.
ארנה קזין היא סופרת ועיתונאית, הטור פורסם לראשונה בסלונה - מגזין האינטרנט לנשים