לפני שמונה שנים לוהקה רמה מסינגר לתפקיד הראשי במחזה "פיאף" בתיאטרון בית לסין, המבוסס על סיפור חייה ושיריה של זמרת השנסון הצרפתייה הדגולה. הפקה שזיכתה אותה בשבחים רבים אך זכתה להצלחה מינורית. שבע שנים אחרי הועלתה בתיאטרון באר שבע גרסה חדשה לאותו מחזה, והפעם גילמה את פיאף יונית טובי. התוצאה, שהפכה ללהיט הגדול ביותר של תיאטרון באר שבע בעשור האחרון (200 הצגות ועדיין מועלה בהצלחה), זיכתה את טובי בפרס התיאטרון בקטגוריית השחקנית המצטיינת וסימנה אותה רשמית ככוכבת עולה.
כאשר החליטה ההנהלה האמנותית של תיאטרון באר שבע להעלות עיבוד למחזה של "הכול אודות חווה", אותו כתב ניר ארז בהשראת הסרט הקלאסי משנת 50' בכיכובה של בטי דייויס (המבוסס על סיפור קצר בשם "חוכמת איב" מאת מרי מור), לוהקה טובי לגלם את איב הרינגטון. נערה חסרת כל מהפריפריה האמריקנית ההופכת עוזרת אישית למרגו קריין, הכוכבת הגדולה ביותר בברודווי ודיווה קפריזית עם תעודות, ומתגלה בהדרגה כתככנית מניפולטיבית שלא תבחל בשום מעשה כדי להפוך סלב בזכות עצמה.
החיפוש אחר שחקנית שתגלם את מרגו (שהיה ממושך בהרבה), הופקד בסופו של דבר בידיה של מסינגר, וכך מצאו עצמן פיאף מודל 2003 ופיאף מודל 2010 יחדיו בחדר החזרות מגלמות שחקנית ותיקה ומוערכת ומתחרה צעירה ומוכשרת הנחושה לעקוף אותה בסיבוב. החיים מחקים את האמנות ולהיפך? לא נכחיש זאת, מה גם שהשתיים מגלמות את תפקידיהן בשלמות.
"ברור שחשבתי על זה", מאשרת מסינגר, "בעיניי זו הייתה הברקה, כי על פניו מי יכולה לתת לך מוטיבציה גדולה יותר מאשר שחקנית שהצליחה כל-כך בתפקיד שהיה במקור שלך"?
טובי: "האמת היא שנפגשתי עם רמה בפעם הראשונה כאשר גילמתי את פיאף בהפקת שנה ג' בבית צבי. היא נתנה לי טיפים".
מבט מפוכח וציני
את "הכול אודות חווה" ביימה איה קפלן, בימאית המרבה לעסוק בעבודותיה בפער מוסרי בין דורות או לדבריה: "הדרך שבה בני הדור הישן תמיד יספרו שבתקופתם כולם היו הגונים וישרים, בעוד הדור הצעיר אנוכי וחושב רק על עצמו. בפועל יתברר תמיד שזו לא המציאות. שחיתות מוסרית תמיד הייתה ותמיד תהיה, וגם 'הכול אודות חווה' הוא לא בהכרח מחזה מוסר על טוב מוחלט מול רע מוחלט אלא בעיקר מבט מפוכח וציני על עולם הזוהר, בו תמיד יימצא הבא בתור שיהיה מוכן למכור את נשמתו תמורת חמש דקות באור הזרקורים.
"הדרך היחידה לשרוד היא לקבל באהבה את עול השנים ולדעת מתי לקחת צעד אחורה ולעשות לביתך ומתי לחזור לבמה. לכן הצלחתה של הכוכבת הצעירה היא לא 'רשע וטוב לו' אלא להיפך, דווקא השחקנית המבוגרת יותר מצילה את עצמה".
"אומרים שהקהל אוהב מציצנות", מוסיפה מסינגר. "אז המחזה יעניק להם את מבוקשם בשפע. זו הצצה מדויקת להפליא אל מאחורי הקלעים של תעשיית הבידור, כולל מאבקי האגו של כל העושים במלאכה. עדיין מדהים אותי שהסיפור שעליו מבוסס המחזה נכתב לפני יותר מ-60 שנה, כי בעידן הרייטינג וערוץ 2 כל ילד שקיבל כמה דקות מסך מאמין שהוא כוכב על ומתנהג בהתאם. במערכה השנייה מרגו אומרת לאיב: 'קריירה בונים לאורך שנים, וזה שקיבלת את קדמת הבמה לערב אחד לא מבטיח לך כלום'. זו ממש אמירה על תופעת 'כוכב נולד'".
טובי: "זו גם הפעם הראשונה שבה אני מגלמת דמות שאפתנית שלא בוחלת במעשים קיצוניים להשיג מה שהיא רוצה. מתחילת החזרות אומרים לי: 'כיף לך שאת משחקת את הרעה'. יש סטיגמה שלהיות רע על הבמה זו החוויה הכי מהנה לשחקנים, אבל כמה שאני אוהבת את המחזה ואת התפקיד עוד לא הרגשתי את ההתעלות של: 'וואו אני ביצ'ית'. אולי בגלל שאני לא רואה באיב מישהי הפועלת ממקום של רוע אלא בעיקר שורדת. היא באה מנקודת ההתחלה הנמוכה ביותר ומאמינה שזה מה שהיא חייבת לעשות".
אלמנט מרכזי במחזה הוא חוסר הביטחון התמידי של שחקנים, המוביל אותם להתנהגות על גבול הטירוף.
מסינגר: "זה מיתוס הנטוע במציאות. עבדתי במהלך השנים עם לא מעט שחקניות שכמו מרגו פיתחו נטיות כאלה, בעיקר כאשר הן רואות את הפרישה באופק. מה שעצוב הוא שלחששות האלה אין לרוב קשר למציאות, כי הקריירה פורחת ומבחינה מקצועית הן בשיאן. מרגו במחזה רק בת 40 (מסינגר עצמה בת 43, ט.פ), וכיום שום שחקנית בגיל הזה לא חושבת על הפנסיה, אבל בשנות ה-50' זה נחשב כנראה גיל מופלג".
טובי: "כישרון גדול הולך יד ביד עם פחדים גדולים. זו הסיבה שאמנים זקוקים כל-כך לאנשים הקרובים אליהם כדי שיאזנו אותם. למרגו יש אנשים כאלה בחייה, אבל לאיב אין. היא זאב בודד, ולכן הסיכוי שלה לשרוד נפשית אפסי. למרות שהיא משיגה כל מה שחלמה להשיג, זה לא מביא לה אושר".
זה תפקיד ראשון שלך אחרי ההצלחה העצומה של "פיאף". את מרגישה את לחץ הציפיות?
"'פיאף' היה פריצה גדולה אבל עשיתי תפקידים לפני ואני מקווה שיהיו עוד הרבה בעתיד, ובכל אחד מהם ארצה לתת את המיטב בלי קשר לציפיות של אחרים שבהן אני ממילא לא שולטת. במחזה איב זוכה לעמוד בקדמת הבמה לערב אחד כשחקנית מחליפה, לקבל מחיאות כפיים, ולגלות שלא השתנה כלום כי ככה זה במקצוע. גם כשקיבלתי את פרס התיאטרון קמתי בבוקר שאחרי והמשכתי לעבוד. אפילו הפסלון לא נשאר אצלי. הוא בבית של ההורים בחדרה".