זה לא חדש: כשהשווקים עצבניים, הראשונים להפסיד מכך הם המשקיעים בקרנות הנאמנות. גם כעת, לאור הפדיונות העצומים בקרנות האג"ח הקונצרניות, הם הולכים להפסיד. לאחר שגייסו סכום אדיר בסך עשרות מיליארדי שקלים בשנתיים הקודמות, כבר כמה חודשים שקרנות האג"ח מדממות ומאבדות נכסים.
מעניין שהפדיונות בקרנות הללו מגיעים למרות שמרבית קרנות האג"ח הקונצרניות השיגו תשואות חיוביות מתחילת השנה - עוד סימן לכך שהפדיונות מונעים לא מעט מהיסטריה.
המשקיעים בקרנות בוחרים לחזור על הטעויות שעשו ממש לא מזמן, במשבר 2008. גם אז ספגו קרנות האג"ח הקונצרניות פדיונות עתק של כ-26 מיליארד שקל, אבל בשנים שלאחר מכן, 2009-2010, נסקו שערי איגרות החוב בעשרות אחוזים ומחקו לחלוטין את כל הפסדי 2008. למשקיעים בקרנות האג"ח לקח זמן לחזור אל האפיק שזנחו, וסביר להניח שרובם עשו זאת רק לאחר שאיגרות החוב כבר עלו בשיעור מהותי.
להתנהגות הבעייתית הזו צריך להוסיף עוד פרמטר. כדי להיענות לפדיונות, נאלצים מנהלי הקרנות למכור איגרות חוב שהונפקו טרם הוראות ועדת חודק.
אם פעם הגופים המוסדיים היו מנצלים גלי מכירות שכאלה כדי לרכוש במחירים נוחים, היום הם עומדים בצד, ואם הם קונים את הסחורה זה רק לאחר אישור מיוחד של ועדת ההשקעות שלהם, כשהאג"ח כבר במחיר נמוך במיוחד. וכשבצד אחד יש גוף שקונה במחיר הזדמנות, בצד השני יש מי שמוכר בהפסד, כשבדוגמה שלנו אלו הם המשקיעים בקרנות.
יהיה זה תמים לחשוב שאופי ההשקעה בקרנות הנאמנות ישתנה בקרוב. אבל אם כבר בחודש יוני אנו רואים פדיונות בהיקף של משבר 2008, מה יהיה בחודש ספטמבר? אפשר כמובן לשער שחלק מהפדיונות כעת כבר מגלמים את השפעת ההחרפה האפשרית במצב הביטחוני.
ברור גם כי חלק מהיצרנים בשוק ההון "דוחפים" ללקוחות מוצרים סולידיים ומעודדים אותם לזנוח את קרנות האג"ח. ובכלל, אין ספק שחששות הציבור עלו לאחרונה מדרגה, ובצדק. אבל האם פדיונות רוחב של אפיקים שאינם מק"מ או קרן כספית הם הדרך הנכונה להתמודדות עם הסיכון? אנחנו בספק.