שש שנים חלפו מאז קריסתה של רשת קלאבמרקט, אך הכספים שהצטברו בקופת הפירוק של החברה טרם חולקו לכל הנושים. הסיבה: מחלוקת משפטית מורכבת בין מחלקת מע"מ ברשות המסים לנאמנים של החברה, עו"ד שלמה נס ורו"ח גבי טרבלסי, סביב השאלה אם רשות המסים זכאית אף היא לנתח נכבד, כ-50 מיליון שקל, מעוגת הפירוק שהותירה אחריה קלאבמרט.
לב המחלוקת היה דרישת רשות המסים להחזר מע"מ מנאמני קלאבמרקט, בגין השבת רכיב המע"מ בחובות האבודים. הנאמנים סירבו לדרישה וטענו, כי משמעות דרישת מע"מ הייתה תוספת של כ-50 מיליון שקל למסת החובות לנושים הבלתי מובטחים של הרשת, וכתוצאה מכך שחיקת שיעור ההחזר לנושים הבלתי מובטחים (הספקים) בעד כ-9%. רשות המסים לא ויתרה, הגישה תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, וכשזה דחה את תביעתה להחזר המע"מ - הגישה ערעור לבית המשפט העליון.
בסוף השבוע שעבר, לאחר ארבע שנות דיונים (מאז הגשת הערעור על פסק הדין של המחוזי), קבע בית המשפט העליון בסוגיה, כי "לרשות המסים עומדת זכות תביעה כלפי קלאבמרקט להשבה של חלק יחסי מניכוי מס התשומות שהחברה קיבלה, בשים לב לתמורה החלקית שקלאבמרקט שילמה בסופו של יום בגין העסקאות עם הספקים במסגרת הסדר הנושים".
בכך הפך בית המשפט העליון את פסק דינה של סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, השופטת ורדה אלשיך, נגד רשות המסים, שבמסגרתו קבעה שרשויות המס לא יוכלו לגלגל אל קופת הפירוק את החזרי המע"מ ששילמו לספקי הרשת שקרסה.
ההליך הזה ארך שנים, ולא היה קל לאיש מהצדדים. הנושים של קלאבמרקט לא קיבלו את הסכומים המגיעים להם; נאמני קלאבמרקט לא הצליחו לסגור את תיק הפירוק, שהיה מן המורכבים שידעה המדינה; וגם רשות המסים - שיצאה לבסוף כשידה על העליונה - נאלצה להתמודד עם מהמורות לא פשוטות בדרך, בהן ביקורת חריפה שמתחה אלשיך על התנהלותה ותאוותנותה המוגברת של הרשות.
זו סיטואציה שעכשיו תעלה בכל הסדר נושים
את המלחמה עבור רשות המסים ניהלה לאורך השנים עו"ד יעל ורבה-זלינגר, מנהלת המחלקה הפיסקאלית בפרקליטות המדינה (יחד עם עו"ד יהודה ליבליין, שפרש בינתיים מהפרקליטות). השבוע היא יכלה סוף-סוף לנשום לרווחה. "זו סוגיה סבוכה ומורכבת, גם משפטית וגם כלכלית, ואני שמחה שביהמ"ש ראה איתנו עין בעין", אומרת ורבה-זליגר בראיון ל"גלובס".
הכרעת בית המשפט העליון בעניין מהווה תקדים. הסוגיה לא נדונה מעולם בבתי המשפט, מאחר שרשות המסים לא הגיעה לפתחם עם דרישה דומה לקבל מקופת הסדר הנושים את החזרי המע"מ שיתבעו ממנה ספקי החברה. "זו סיטואציה שעכשיו תעלה בכל הסדר נושים", אומרת ורבה-זלינגר.
מדוע היא לא עלתה קודם?
"היא כן עלתה קודם, אבל לא הגיעה לערכאות. הסוגיה הזאת התעוררה מדי פעם בהסדרי נושים. בחלק מהם גמרו אותה בפשרה, ובאחרים, כשלא היו סכומים משמעותיים, ויתרו על הגבייה. כשמדובר בזוטות מבחינה כספית, הרשות לא מתעקשת".
השלכות רוחב
הסבר קצר: החוק מטיל מע"מ על המוכר, שבפועל מגלגל אותו על הקונה באמצעות ייקור המוצר/שירות. מאחר שהמס מוטל עם אספקת השירות, אך בחיי המסחר נהוג לשלם בשיטת ה"שוטף פלוס", נוצר פער, שנוכח קריסת קלאבמרקט הפך לבעיה משפטית, שהטילה את צילה על הסדר הנושים.
למעשה, הספקים שילמו מע"מ לרשות המסים עם ביצוע עסקת מכירת הסחורה לקלאבמרקט ולפני שקיבלו תמורה מהרשת. קלאבמרקט, מצידה, קיבלה חשבוניות מהספקים וניכתה במקביל מס תשומות מתשלומי המס שבהם חויבה. אלא שהרשת קרסה בטרם שולמה התמורה לספקים רבים. כמו שקורה בהסדרי נושים, הספקים זוכים להחזר כספי חלקי בלבד, שממצה את יכולת הגבייה שלהם מהחברה שקרסה, כאשר שאר הנשייה שלהם הופכת לחוב אבוד.
לפי "הלכת אלקה", במצב כזה הספקים זכאים לתבוע מרשויות המס החזרי מע"מ, בהתאם לפער בין אחוז הדיבידנד שקיבלו לבין מלוא נשייתם. לכן, רשות המסים ביקשה לחזור בסכום זהה אל קלאבמרקט, לפחות במעמד של נשייה רגילה אם לא כ"הוצאות פירוק". למעשה, הציעה הפרקליטות לביהמ"ש שלוש אופציות: מדובר בחוב עבר, חוב עתידי או הוצאות פירוק - כך או כך או כך, קיים חוב לטובת הרשות.
ביהמ"ש העליון, בפסק-דינה של השופטת איילה פרוקצ'ה, ובהסכמת השופטים אליקים רובינשטיין ועדנה ארבל, קבע כי החוב שבמחלוקת מהווה חוב עבר הנובע וצומח באופן מהותי מפעילותה העסקית של החברה ומקריסתה, ואשר צריך להיות מוסדר במסגרת הסדר הנושים של החברה, ולהידרש על-ידי אגף המכס ומע"מ כחוב בדין רגיל (נשייה לא מובטחת).
לדברי ורבה-זלינגר, "ברגע ששופטי העליון קבעו שמדובר בחוב עבר, אז במקרים של הסדרי נושים, כמו במקרה של קלאבמארקט, המדינה מקבלת דיבידנד כמו של הנושים הרגילים, ולא בדין קדימה. אנחנו לא מקבלים את מלוא החוב שהיינו מקבלים אילו היה נקבע שזה חוב עתידי. אם היה נקבע שזה חוב עתידי, היינו יכולים לחזור לקלאבמארקט הפעילה, הסולבנטית, היום, ולגבות ממנה את מלוא החוב. אז מבחינה זו, הקביעה הזאת, שזה חוב עבר, פועל לטובת הנושים הרגילים וכאילו לרעת רשות המסים, שלא מקבלת את כל מה שמגיע לה".
מה השלכות הרוחב של פסק-הדין?
"לפסיקה הזו יש קודם כול את השלכות הרוחב המיידיות בנוגע לכל תיק חדלות פירעון, הן תיקי פירוק והן תיקים שבהם מגיעים להסדרי נושים - יש פתאום חוב שעד היום לא נלקח בחשבון ומעכשיו, לאור פסק הדין, יילקח בחשבון במסגרת החובות שקופת הפירוק צריכה לשאת בהם. ויש לצערנו לא מעט תיקים של חדלות פירעון".
צמצום הכיס העמוק
קביעה נוספת שיצאה מבית המשפט העליון, שהיא לא פחות חשובה מההלכה המשפטית, לדברי ורבה-זלינגר, היא צמצום האפשרות לשלוח יד ל"כיס העמוק" של המדינה. בית-המשפט ציין בפסק הדין, כי אינו מקבל את גישתה של השופטת אלשיך אשר קבעה כי מדובר במקרה שבו מתעורר קושי בחזרה אל העוסק בדרישת השבה, ובמקרה כזה הרשות הציבורית - ולא העוסק - היא שצריכה לשאת בנטל שנוצר. זאת, בין השאר, לגישת אלשיך, מאחר שרשות המסים נתפסת כ"כיס עמוק", המסוגל לשאת ביתר קלות בקשיי הגבייה או באובדן החוב.
נקבע כי יש 3 צדדים המעורבים בעסקה החייבת במע"מ: העוסק, הרוכש, ורשות המסים, ובמקרה הנדון: קלאבמרקט, הנושים ורשות המסים, אך אלשיך התעלמה מהצלע השלישית - רשות המסים (ומהצורך בהשבת מס תשומות שנוכה ביתר).
ורבה-זלינגר מציינת כי "יש להכרעה משמעות מבחינת ההסתכלות על המדינה ככיס עמוק. המדינה היא כיס עמוק, אבל יחד עם זה אי אפשר להפוך את הכיס הזה לכיס שנדרש לשלם או לוותר, מקום שמגיע לו".
מה היה הקושי המרכזי שלך בהתמודדות עם התיק?
"מעבר לכך שמדובר בסוגיה כבדת משקל שנוגעת למתח בין דיני חדלות פירעון לבין דיני המס, וזה לא פשוט, התמודדנו עם נטייה מסוימת של בית-המשפט בערכאה הראשונה לדרוש מהמדינה קצת מעבר. במקרים של חדלות פירעון תמיד בתי המשפט נוטים לכיוון הצד שנתפס כחלש יותר. יש נטייה לדרוש מהמדינה - בגלל היותה המדינה ו'כיס עמוק' - לתרום יותר לכל מיני הסדרים, מאשר הציפייה מכל מיני נושים אחרים. זו הגישה הכללית. אצל אלשיך, שאני מעריכה אותה מאוד כשופטת, בעיקר בולט הקטע הזה שיש למדינה זכויות מוגברות וצריך לשנות את החקיקה ואת זכויותיה של המדינה".
בגלל הגישה הזו, ורבה-זליגר לא הופתעה מהכרעתה. "לא הופתעתי משום שהיה די ברור מה עמדתה של אלשיך. היא ביטאה אותה מספר פעמים במהלך הדיונים. ועדיין חשבתי שרשות המסים צודקת. הייתה גם התייחסות של אלשיך לכך שהמדינה כל-כך חזקה שהיא יכולה לדאוג לעצמה באמצעים אחרים והאנשים המסכנים הקטנים, לא. בחלק מהדברים זה לא נכון, והדוגמה היא שכשאיזה גוף עסקי נקלע לקשיים, רשות המסים היא הראשונה שתפרוס לו את החובות לעוד ועוד תשלומים. הרשות לא ממהרת לפרק חברות וגופים כמו שאולי עושים בשוק הפרטי והעסקי. אז פורסים לעוד תשלומים, ובסוף מגיעים לזה שבאמת נצברו חובות. זה מגיע מהמקום שהלכו לקראת החברה, ובסוף זה פועל נגד".
למעשה, לאורך כל ההליך מתחה אלשיך ביקורת חריפה על התנהלות הרשות. כך, למשל, בפסק-דינה מ-2007, ציינה אלשיך כי קבלת עמדתן של רשויות המס "לא רק שהיא חותרת מתחת לעצם המהות של הקפאת ההליכים והסדר הנושים, אלא שנותר מצב שביד אחת הן מעניקות החזר לספקים ובידן האחרת נוטלות מהם כספים".
הביקורת של אלשיך נגד הרשות הגיעה לשיאה בהחלטה שנתנה באפריל השנה, לאחר דיון בעניין עיכוב חלוקת הכספים שנותרו נעולים משך 6 שנים בקופת הסדר הנושים של הרשת. במסגרת קביעתה, כי הנאמנים רשאים לחלק לספקים מיד כ-30 מיליון שקל מתוך הסכום שנמצא בקופה, חייבה את המדינה בתשלום הוצאות חריג בסך 100 אלף שקל, וציינה כי הרשויות לא "בחלו בשום אמצעים ולא נתנו דעתן כלל ועיקר על מהות הנזקים והנפגעים באותו קרב משפטי עקרוני שהן מנהלות על גב הספקים... וכל זאת - תוך אדישות מוחלטת לנזק שנגרם לספקים בעקבות התעקשות זו".
"בבקשת עיכוב הביצוע אצל אלשיך חטפנו על הראש", אומרת ורבה-זלינגר, ומוסיפה: "לאורך ההליך אלשיך הייתה ביקורתית מאוד, אבל זה קצת הסגנון שלה, ולפעמים גם מגיעה ביקורת. במקרה של פס"ד קלאבמרקט, בעיניי, הביקורת על ההתנהלות שלנו הייתה מאוד לא מוצדקת. אין ספק שזו סוגיה כבדה והמתח בין דיני חדלות הפירעון לבין דיני המס מצדיק התייחסות מעמיקה, וזה המקום שבית-המשפט צריך להכריע בו. זו סוגיה שצריך להכריע בה לגופה, בלי הביקורת".
הטעות של אלשיך
ורבה-זלינגר משתדלת להתבטא בעדינות, אך תחושתה שנעשה לרשות עוול חדה וברורה. "עובדה, שבית המשפט עליון קבע שמגיע לרשות המסים הסכום שדרשה. בית המשפט העליון ביקר את אלשיך, וקבע שהיא לא קראה נכון את המצב. ולא רק מעצם התוצאה, אלא בעצם יש פה אמירה ברורה שאלשיך לא פירשה נכון את פסק דין 'אלקה'. אפשר לחלוק על הגישה שלנו, אבל בעיניי, הייתה לאלשיך ביקורת מוגזמת. העליון אמר לה במפורש, שבגדול רשות המסים היא שפירשה את פסק דין אלקה נכון, שהיא התעלמה מהצלע שלנו במשולש, ושכיס עמוק הוא עמוק עד נקודה מסוימת, ועדיין אין סיבה שהציבור יוותר על סכומי כסף שמגיעים לו במקום שהם מגיעים לו".
בכל זאת, גם היום יהיה מי שיטען שאלשיך צדקה כשקבעה שרשויות המס הן 'כיס עמוק' או 'מפזר נזק יעיל' יותר מעוסק שנפגע. לפחות, זו תוצאה שהציבור אוהב יותר.
"אבל זה לא נכון. בדיני פירוק, הדברים קבועים - אם יש חוב שצריך לשלם אותו והחוב הזה עילתו ביום שלפני היום הקובע שבו חברה נכנסת לכינוס, ובמקרה שלנו, חוב עבר, אז צריך לקחת אותו בחשבון בחלוקת הקופה. מה שטענו בבית-משפט עליון, והתקבל, שפסק-הדין המחוזי שגוי משום שמצד אחד אלשיך אמרה 'הסדר הנושים ממצה את כל חובות העבר, ולכן אתם לא תוכלו לחזור בעתיד לחברה בנוגע לאותו חוב'; ומצד שני, היא לא לקחה בחשבון את אותו חוב עבר במסגרת חלוקת הקופה. זה משהו שלא יכול להיות.
"כשניתחתי את זה משפטית, אמרתי, 'החוב הוא חוב עבר או עתיד או חוב שנקרא הוצאות פירוק, אבל חוב לא יכול להתאייד'. אלשיך בעצם קבעה ש'אין חוב'. זה משהו שאינו אפשרי לפי דיני חדלות פירעון. אי אפשר לא לקחת בחשבון חוב. כשיש חוב מהותי, צריך לסווג אותו באחת הקטגוריות. זו הטעות שהייתה לבית-המשפט המחוזי, וזה מה שהוביל את ביהמ"ש העליון לפסוק לטובת הרשות".
מומחי המס
זיו שרון, ראש משרד זיו שרון:"הגנת-יתר על המדינה"
"בעיניי, המדינה קיבלה בבית-המשפט העליון הגנת-יתר. זה לא אומר שפסק-הדין לא נכון, הוא לא צועק שהוא לא נכון, אבל בתחושה יש בו הגנת-יתר על המדינה וחוסר שוויון בהתייחסות לנושים האחרים.
"תוצאת פסק-הדין לשמה היא לא עניין משפטי אלא יותר עניין של מדיניות שיפוטית, כי בית-המשפט אומר שאם יש הקטנה של מחיר העסקאות אז ממילא גם היה צריך להחזיר מע"מ, ואני רוצה להיות דו-צדדי כי אני מקטין גם את מחיר העסקאות לספקים בדרך הזאת. אבל בואו לא נשכח שנמצאים בעסק בקשיים, ובעסק בקשיים בכובעים אחרים של המדינה, היא לא שותף שווה אלא שותף עדיף, ולכן ניתן היה גם להגיע לתוצאה אחרת, ולא לתת למדינה חלק ממעט שנותר לשאר הנושים.
"אני מעדיף את גישת השופטת ורדה אלשיך, לא רק בגלל שלרשות יש 'כיס עמוק' ואנשים אחרים הם מפזר נזק קטן מהמדינה, אלא מכיוון שלמדינה יש גם עדיפות אינהרנטית ויתרונות בנשייה בכובעים אחרים שלה, ואני לא בטוח שדווקא בנקודה שהמדינה מפסידה צריך לייצר את השוויון האבסולוטי".
משה שקל, ראש משרד שקל: "פסק-הדין הוא צעד לאחור"
"בעיניי, תוצאת פסק-דין של בית-המשפט העליון אינה נכונה, ועדיף היה שפסק-הדין של אלשיך יישאר על כנו. פסק-הדין של ביהמ"ש העליון בעניין קלאבמרקט הוא צעד לאחור, לאחר פסק-הדין הראוי והיפה שנתן בית-המשפט העליון לפני מספר שנים בעניין אלקה.
"בעניין אלקה קיבל ביהמ"ש את העיקרון, שכאשר ספק מוכר נכס או נותן שירות, ומשלם מע"מ, ובפועל הוא לא יכול לגבות את כל התמורה עבור העסקה, כי הלקוח שלו פשט את הרגל או התפרק, הספק זכאי להוציא עוד חשבונית זיכוי ולקבל חזרה את החלק מהמע"מ ששילם.
"אלשיך יישמה נכון את הלכת אלקה בפרשת קלאבמרקט, כאשר אמרה שבמצב אופטימלי מגיע למע"מ החזרים, אבל אם יאפשרו לעשות את הקיזוז בקלאבמרקט המשמעות היא, שזה יוריד עוד יותר את הסכום שהספקים יקבלו ותהיה פגיעה משמעותית בנושים הלא- מובטחים.
"המחוזי יישם את רוחו וכוונתו של פס"ד אלקה כשאמר כי בוויכוח בין האדם, הספק הפשוט, לבין האוצר, ינצח הספק הפשוט. בא העליון ובעצם הפך את הקערה על פיה וצמצם את הלכת אלקה. מרגע שהוא הפך את מע"מ לנושה, משמעות הדבר, שהוא בעצם אמר לספקים, אותם נושים בלתי מובטחים, שהם יקבלו הרבה פחות.
אם פס"ד אלקה נתן להכיר בחוב האבוד ולהקטין את המע"מ שהם שילמו, עכשיו קלאבמרקט מיזער וצמצם את ההלכה הזאת, והקטין את היקף החוב האבוד. אני לא חושב שזו צריכה להיות רוח הדברים".
שלומי ואקנין לשעבר מפקח ארצי במע''מ: "מכה לנושים הלא-מובטחים"
"פסק-הדין בעניין קלאבמרט מבקש למעשה לצמצם את התחולה של פסק-דין אלקה שדן בחובות אבודים, שם בית-המשפט העליון הכיר באפשרות שעוסק יוכל להקטין את המס שלו בשל חובות אבודים שהיו לו. ההשלכה של פסק-הדין היא כזו, שאם חברה נמצאת בהליכים של כינוס, קיבלה הודעת זיכוי ובטוחה שהקופה של הכינוס היא הקופה של החובות שישולמו, פתאום נוצרה לה עכשיו יתרת חוב נוספת שלא הייתה לה במועד הכינוס.
"אלשיך הייתה בגישה של הגנה על הנושים שהם לכאורה חלשים, נושים לא-מובטחים. יש כאן שאלה של מדיניות. אין פה טעות משפטית של המחוזי או של העליון, זו פשוט החלטה של מדיניות, מי יישא במע"מ הזה - האם המדינה צריכה לשאת במע"מ או אותו פושט רגל, ולמעשה הספקים. אני מעדיף את המדיניות שאלשיך התוותה, כי במדיניות החדשה שהתווה העליון, חברה בכינוס צריכה לקחת בחשבון חוב חדש שלא לקחו אותו בחשבון עד היום.
"מדובר בסכומים גבוהים שמע"מ יכול לבקש עכשיו מקופות הסדרי נושים ומקופות פירוק. עבור נושים לא-מובטחים מדובר בנגיסה משמעותית בכיסם. אם הם חשבו שהם הולכים לקבל משהו, לצמצם את הנזק שלהם, בא מנהל מע"מ ואומר להם 'רגע-רגע, אני רוצה את המע"מ', והם עלולים להישאר עם נזק משמעותי. הנושים הלא-מובטחים חוטפים עוד מכה".