עוד כנס כלכלי נערך השבוע בסימן שילוב ערבים בשוק העבודה. אפשר לסמן V. הקרדיט התורן הוא לפורום קיסריה, של המכון הישראלי לדמוקרטיה. אנשים טובים, מדברים יפה, נואמים הרבה, משפיעים מעט.
ד"ר מומי דהן הקרין שקפים, ח"כ אבישי ברוורמן אמר משהו בנוסח אני ואני ואני, השר לשעבר משה ארנס עדיין לא מבין למה הערבים לא מתגייסים מחר לצה"ל ויוסי קוצ'יק הזהיר שאם המצב לא ישתנה הכול יתפוצץ לנו בפרצוף.
פטרושקה נשאר בלי מלים
שלושה אנשים בכנס הזה אמרו משהו אחר. במקום הסיסמאות הרגילות על חסמים תרבותיים ועל מחסור במשאבים, הם נגעו בשורש הבעיה, כמי שצועקים המלך הוא עירום. הראשון הוא יזם ההיי-טק והפעיל החברתי אורני פטרושקה. הוא סיפר איך הוא בעצמו נהג לדבר באותן סיסמאות, עד שיום אחד צעיר ערבי בן 31 קם מהקהל באחד המפגשים שבהם השתתף, ושאל: "מה אני אמור להגיד לבן שלי כשהוא אומר לי שכשהוא יהיה גדול הוא יהיה טייס?". פטרושקה נשאר בלי מילים אחרי השאלה הזאת.
יש איזה פיל בחדר הזה, ואף אחד לא רוצה לגעת בו. הבעיה היא בעיה לאומית, יש אפליה על רקע לאומי ולאומני והסכסוך הוא הגרעין של הכול. בכנסת מנסים להעביר כל יום חוקים גזעניים. צריך חינוך נגד אפליה, אסור להיות טולרנטיים כמו היועץ המשפטי לממשלה, שלא נוקט אמצעים נגד גילויים של אפליה".
השני הוא ירום אריאב, מנכ"ל משרד האוצר לשעבר. "הנושא הזה נטחן עד דק", הוא אמר. יש בארץ אפליה פשוטה, הוא הוסיף. אל תספרו כמה ערבים יש במקום עבודה מסוים, תספרו כמה מנהלים ערבים יש בו. כמה מנהלי אגפים, כמה מנכ"לים. השלישי הוא ראש מועצת עוספייה, וג'יה כיוף: "אתם אומרים 'צריך לשתף אותם'. מי זה 'אותם'? האם אני צריך להיות שמח שאתם משתפים אותי? הישראליזציה של הערבים בתקופה של רבין הייתה גבוהה מאוד. היום לעומת זאת אני מתבייש. הנימה הגזענית היא כזאת שאי אפשר לברוח ממנה יותר ולעגל פינות. אי אפשר להגיד אנחנו אחים, כיף-חאלק".
על 7% בלבד
עד שייפתר הסכסוך הישראלי-פלסטיני אפשר בכל זאת לדבר על הפרקטיקה. הזדמנות כזאת הייתה אתמול (ג') בכנסת, עת התכנסה לה "ועדת החקירה הפרלמנטרית בנושא קליטת עובדים ערבים בשירות הציבורי". ועדה יש, מעשים לא ממש.
נציב שירות המדינה, משה דיין, הסביר ליו"ר הוועדה, ח"כ אחמד טיבי, כי הוא מתנגד לפתיחת מכרזים פנימיים למועמדים חיצוניים מהמגזר הערבי. הסבר קצר: לפני שמפרסמים מכרז עבור משרה משמעותית בשירות המדינה, קודם מפרסמים מכרז פנימי.
הרציונל פשוט והגיוני: לתת עדיפות ואופק קידומי למועמדים מבית. אלא מה? מספר העובדים הערבים בשירות המדינה עומד על 7% בלבד, למרות שערביי ישראל מהווים 20% מאזרחי המדינה. המשמעות היא שמכרז פנימי כמעט תמיד יביא לאיוש משרה ע"י עובד יהודי.
ממשלת אולמרט החליטה לפני ארבע שנים ששיעור הערבים בשירות המדינה יגיע ל-10% בסוף שנת 2010, ואילו ממשלת נתניהו דחתה את הקץ לסוף 2012. כדי לסבר את האוזן, כדי לעמוד ביעד הזה צריך לאייש 1,500 משרות חדשות באזרחים ערבים. איך עושים את זה באמצעות מכרזים פנימיים בלבד? לא עושים את זה. ישראבלוף במיטבו.
האמת בפרצוף
זה מחזיר אותנו לאותו כנס קיסריה. יוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ, אמר שם דבר מעניין. בעצם מפחיד: "מדינת ישראל לדורותיה מנהלת מדיניות גזענית ומפלה. באופן מובהק ומודע היא רוצה לייצר אפליה בוטה כלפי ערביי ישראל".
המשפט הזה של קוצ'יק נשמע כמו עוד סיסמה של איש שמאל, נכונה ככל שתהיה. אבל כאשר יום אחד אחרי שהיא נאמרת מגיע נציב שירות המדינה ואומר בדיוק את אותו הדבר רק במילים מכובסות, זה אומר הכול. בסוף, כדברי המשורר, זה באמת יתפוצץ לנו בפרצוף.