אחד הנתונים המרתקים שנחשפו השבוע בדוח המסכם של רשות המסים על ענף הרכב ב-2010, הוא המשקל העצום של רכבי ליסינג-לשעבר בשוק היד השנייה בני עד שלוש שנים. עפ"י הנתונים, מעל 80% מהמשומשים ה"טריים" שנמכרו בשנה שעברה היו בעברם "בבעלות תאגיד".
שיעור זה גדול אף יותר, למעלה מ-90%, במותגים ספציפיים, שהפכו ל"מותגי ליסינג" כמו פורד, מיצובישי וסיטרואן. קרי, מי שחיפש בשנה שעבר פורד פוקוס/מונדיאו, סיטרואן C4 או מיצובישי לאנסר, היה חייב ברוב המקרים לעבור דרך מגרשי המכר של חברות הליסינג והסוחרים.
לנתונים הללו השלכות מרחיקות לכת. למשל, הם יכולים להסביר את התופעה של "מחירי מחירון" מנופחים ומנותקים מהמציאות. עורכי ה"מחירונים" מתבססים על סטטיסטיקה של מחירים מדווחים בעסקאות מכירת רכבי יד שנייה שמתבצעות מדי חודש; אבל בפועל במותגי רכב ובדגמי רכב רבים הגורמים "המדווחים" הם גופי מכר מוסדיים שיש להם עניין כלכלי ישיר בשמירה על "מחירי מחירון" גבוהים.
ככל שמחירי המחירון של המשומשות גבוהים יותר, כך גדלה הרווחיות של הציים בעסקאות המכר (מכיוון שהם קונים את כלי הרכב הללו בהנחות ענק), וגדל שווים הכלכלי בספרים. זהו מקרה קלאסי של "לתת לחתול לשמור על השמנת".
מאחר שהמחירים המנופחים הללו משפיעים גם על כלי רכב "קשישים" יותר; ומכיוון שחברות הליסינג ימשיכו גם בעתיד להיות הספקיות העיקריות של המשומשות בפלחים הפופולריים, רצ"ב כמה "כללי הישרדות" שכדאי לזכור בעת רכישת "רכב תאגיד".
ה"יד" הבאה בתור
המחירונים הרשמיים נוקבים בהפחתות מחירים לא קטנות לכלי רכב מבעלות ליסינג/חברה לשעבר, לפעמים עד 17%. אבל מגרשי המכר המוסדיים מנסים כמעט אוטומטית "להפחית את ההפחתה" בנימוקים שונים ומשונים כמו הרכב היה בשימוש נהג יחיד, לרכב קילומטראז' נמוך יחסית ו/או היסטוריית טיפולים טובה מהממוצע.
חלק מהחברות אף ממסדות את השיטה באמצעות סיווג המשומשות לקטגוריות שונות, שלכל אחת מהן הנחה בגובה אחר. ייתכן שיש לכך צידוק אובייקטיבי, אבל הלקוח צריך לזכור שכשיגיע תורו למכור ליד שלישית בעתיד, אף אחד לא יעשה לו חשבון. אם ברישיון כתוב "בעלות ליסינג" הקונים ישאפו להפחתה מרבית.
גילוי נאות
"חוק גילוי נאות" מחייב את המוכר לחשוף פרטים מלאים על היסטוריית הטיפולים והתיקונים של הרכב. ברכב חברה משומש חובה לדרוש מידע זה. עיון בו יכול לחשוף את "פרופיל השימוש": נזקי גחון ותאונות פח/שלדה מרובות יכולות להעיד שהרכב היה "רכב מאגר", קרי שימש נהגים רבים או היה בבעלות נהג אגרסיבי; תקלות חוזרות ונשנות באותם רכיבים יכולות להצביע על טיפול לא נאות וכו'.
מנגד, צריך לזכור שגם כלי רכב פרטיים הם לא כליל השלמות וחלק מחברות הליסינג לפחות נצמדות למוסכי יבואן ולחלפים מקוריים.
לנצל פרוטקציות
גם ברכבי ציים יש "סוכריות": מכוניות שבעליהן רכשו אליהן כבוד, נהגו בהן במתינות ולא הפריזו בקילומטרים. אלא שרוב המכוניות הללו נמכרות למקורבים וכדי להגיע אליהן תצטרכו להפעיל קשרים. בכל מקרה, לרוב פערי המחיר ביניהן לבין רכב מבעלות פרטית יהיו מינימליים.