חשבתם שקוטג' ב-8 שקלים זה יקר? תדברו עם עשרות אלפי חולי הצליאק שמשלמים כ-30 שקל עבור כיכר לחם. חולי הצליאק אינם יכולים לאכול גלוטן מסיבות בריאותיות, והם נאלצים לשלם פי 5 עבור כיכר לחם נטולת גלוטן.
מחר (ב') תדון ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בחוק הצליאק שיזמתי, במטרה לסבסד את מחירי הלחם ללא גלוטן עבור החולים במחלה. במסגרת הצעת החוק, מחיר הלחם לחולי צליאק יוצמד למחיר הלחם הלבן המסובסד, היצרנים ייהנו מהטבות מס, וחולים יקבלו החזר חודשי של 500 שקל לרכישת מוצרים ללא גלוטן.
אולי זה לא מקרי שדווקא עכשיו, כשהציבור מתקומם נגד עליות המחירים, ייאלצו חברי הוועדה להחליט אם לתמוך באוכלוסיות חלשות או להמשיך במדיניות הכלכלית של הממשלה שהביאה את משבר הקוטג'.
הסערה הציבורית אינה באמת סביב הקוטג' עצמו, אלא מסמלת זעקה חברתית בגין עליות המחירים הדרמטיות. השאלה - אם יש צורך להחזיר את הפיקוח על מוצרי מזון יסודיים היא נכונה, אך מספקת פתרון לטווח קצר בלבד.
הצרכן ירוויח מהמודל הכלכלי הנוכחי רק בתנאי שיתקיים שוק משוכלל, שבו השחקנים מתחרים אחד בשני, דבר שלא מתרחש כאן הלכה למעשה. לכן, במקום שבו נמצא כי גופים עסקיים מתאמים מחירים, יש להחזיר את הפיקוח על המחירים כפתרון מיידי ולפעול מולם גם בפן המשפטי.
כדי לפתור את הנושא בטווח הארוך יש לבצע שינוי במדיניות המיסוי העקיף. בשבוע שעבר הגשתי הצעת חוק, שלפיה יופחת המע"מ מ-16% ל-8% על מוצרי מזון בסיסיים, כגון לחם, חלב, ביצים, סוכר, קמח ושמן. גישה זו הוכתרה בהצלחה במדינות רבות, בהן ספרד, גרמניה, הולנד, צרפת, צ'כיה ופולין, שהטילו מע"מ מופחת על מוצרי יסוד בשיעור של בין 5% ל-10%.
מדיניות המיסוי הנוכחית בישראל גורמת לגידול באוכלוסייה שיורדת מתחת לקו העוני. נטל המס העקיף הוא מהגבוהים בעולם. במדינות החברות ב-OECD, ישראל מדורגת במקום ה-5 מתוך 34 החברות בארגון בהיקף הנטל.
אין פלא, אפוא, שממדי העוני הולכים וגדלים, כיוון שהמע"מ הוא מס שהשפעתו רבה במיוחד על אוכלוסיות חלשות, שכן אחוז גבוה מההכנסה של אוכלוסיות אלו מופנה לצריכה ולא לחיסכון.
פתרון נוסף, שקורה בשוק, ללא התערבות ממשלתית, טמון בכוחן של הקידמה הטכנולוגית והרשתות החברתיות. גופים עסקיים מגלים בעידן הפייסבוק, שמערכת היחסים שלהם עם הצרכנים היא דו-כיוונית. עסקים רבים כבר לא יכולים להכתיב מחירים ולהפוך ציבור שלם לקורבן. ההתעסקות בקוטג' מלמדת כי רשות ההגבלים העסקיים והמפקח על המחירים לא יוכלו להחליף את הרגולטור העוצמתי ביותר - הציבור.
עם הקידמה, הרבה מהכוח עובר לצרכן. כך רואים יותר ויותר חברות עסקיות שמבינות כי עליהן לגלות אחריות חברתית ולהפגין מעורבות בקהילה. הראייה הקפיטליסטית שתמכה במקסום הרווח ובהסתכלות אגוצנטרית על השורה התחתונה מאבדת את כוחה לטובת הסתכלות עם אחריות חברתית.
ראשי החברות החזקות במשק ייאלצו ללמוד להיות הוגנים כלפי הצרכנים גם אם אין רגולטור פורמלי בסביבה. עליהם להבין כי התנהלות "אנטי-חברתית", כגון העלאת מחירים מופרזת והתנהלות לא תחרותית, עלולה להמיט עליהם משבר פיננסי, תדמיתי ותקשורתי כפי שהם חוו באחרונה.
נוסף לנקודת האיזון הכלכלית הגופים העסקיים יצטרכו לגלות גם את נקודת האיזון והקווים האדומים של הציבור. מצופה מראשי הקבוצות והחברות לשים לב למחירים שהם גובים.
כיום, בעולם הפייסבוק, קל ליצור מהפכות חברתיות, ומי שלא יהיה קשוב לדופק החברתי של הציבור ישלם את המחיר.
הכותב הוא חבר כנסת מטעם מפלגת קדימה ושר האוצר לשעבר.