מנהל בתי המשפט, משה גל, הציע לשופט המנוח מוריס בן-עטר לפרוש משיפוט, וכעבור שבועות אחדים אף שלח לו תזכורות במייל, אך בן-עטר נמנע מלהשיב להצעה ובמקום זאת כעבור ימים אחדים שם קץ לחייו - כך עולה מחוות-דעתו של נציב תלונות הציבור על שופטים, אליעזר גולדברג, שהתבקש לבדוק את נסיבות התאבדותו של השופט בן-עטר מבית משפט השלום בירושלים, שהתאבד בחניקה בחודש פברואר השנה.
הנציב קבע כי לא נפל פגם בהתנהלות הנהלת בתי המשפט או של המנהל גל בטיפול בעניינו של בן-עטר, אך ציין כי העובדה שלא ניתן היה לקבל מידע אמין על מצב הפיגורים של השופטים לפני כניסתה של מערכת "נט המשפט" היא "כשל ניהולי".
עם זאת, הנציב קבע כי לא נפל פגם בהתנהלות הנהלת בתי המשפט או של המנהל גל בטיפול בעניינו של בן-עטר.
השופט בן-עטר שם קץ לחייו נוכח המצוקה שאליה נקלע בשל פיגור רב שצבר בכתיבת פסקי דין, שבעטיו גם הועבר שנה קודם לכן מבית משפט השלום לבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים. בעקבות ההתאבדות ביקשו נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, ומנהל בתי המשפט, משה גל, מהנציב, אליעזר גולדברג, לבדוק את טיפולה של המערכת בשופט בן-עטר.
בחוות-דעתו קובע הנציב כי בהתנהלות זו לא נפל פגם. עם זאת, הוא מציין שתי הסתייגויות: האחת - שאותה מגדיר הנציב "כשל ניהולי", ולפיה המערכת המחשובית שקדמה ל"נט המשפט" מסרה נתונים שגויים באשר לכמות התיקים הנגררים אצל כל שופט, ולפיכך עד למחצית 2009 לא הייתה אינדיקציה אמיתית באשר לפיגורים שצבר בן-עטר;
השנייה - שבפגישה שבה הציע גל לבן-עטר לפרוש משיפוט, סוכם כי הוא ישיב להצעה בתוך שבועיים. גל הצהיר כי בן-עטר, ולא הוא עצמו, קבע את מסגרת הזמן הזו, אך הנציב מציין כי מדובר בפרק זמן קצר מדי שניתן לשופט לקבל החלטה בשאלה כה גורלית לקריירה שלו.
מצוקה נפשית
בן-עטר מונה לשיפוט בינואר 2002. במאי 2009 התמנתה השופטת שולמית דותן לנשיאת בית משפט השלום בירושלים וביקשה מכל שופט להעביר לה את רשימת התיקים הממתינים לפסק דין. לבן-עטר היו 40 תיקים כאלה.
דותן ניסתה לסייע לבן-עטר להתגבר על הפיגור, שיחררה אותו מתורנויות שאת חלקן ביצעה בעצמה, והעבירה עשרות תיקים ממנו לשופט אחר, ואולם הצעדים הללו לא סייעו: בדצמבר 2009 עמדה רשימת הפיגורים שלו על 39 תיקים.
בתחילת 2010 הציעה דותן לבן-עטר לעבור לבית המשפט לעניינים מקומיים, שבו נטל הכתיבה קטן יותר. לבן-עטר הוסבר כי לא מדובר בעונש, וכי לאחר שיסיים את כתיבת פסקי הדין הממתינים יוכל לחזור לבית משפט השלום.
בן-עטר נענה להצעה והחל לכהן בתפקיד במארס 2010, ואולם הוא ניהל את הדיונים בכל יום עד שעות הערב, מבלי לצאת להפסקות צהריים, ולא הותיר לעצמו זמן לכתיבה. ביוני 2010 עמד מספר התיקים בפיגור אצלו על 55, באוקטובר על 46 ובדצמבר על 44.
החל מחודש אוקטובר זומן בן-עטר לפגישות עם מנהל בתי המשפט גל. באוקטובר הוחלט להמתין חודשיים כדי לבחון את קצב ההתקדמות של בן-עטר בסגירת הפער, ואולם שבועיים לאחר מכן נפטרה אמו של בן-עטר, והוא יצא לחופשה בת חודש.
בינואר 2011, בפגישה נוספת, הציע השופט גל לבן-עטר לפרוש מכהונתו, וציין שאחרת, תשקול הנהלת בתי המשפט להגיש נגדו תלונה בגין הפיגורים לנציב התלונות על שופטים.
ממצאיו של הנציב אינם מותירים מקום לספק כי הפיגורים שצבר והעומס שהוטל עליו היו בין הסיבות שגרמו לבן-עטר מצוקה נפשית קשה. כך תיעדה הנשיאה דותן את פגישתה עם בן-עטר ביוני 2010: "רמזתי שהמערכת אינה יכולה להשלים עם המצב ושלא הייתי רוצה שהוא יהיה זה שישלם מחיר כבד. מוריס נבון והבין היטב, גם ציין שהמצב מעיק עליו מאוד".
הפגישה עם גל
עוד מתברר כי בניגוד לדותן, גל העריך כי מעברו של בן-עטר לבית המשפט לעניינים מקומיים לא יסייע לבן-עטר להתגבר על הפיגור, וזאת בשל עומס התיקים הרב שיש בערכאה זו, שאינו מותיר זמן לכתיבה.
גם בהקשר זה ניסתה דותן לסייע: היא הנחתה את מזכירות בית המשפט לתת לבן-עטר מכסות מופחתות ביחס לשופטים האחרים - 50 תיקי ברירות-קנס ליום, במקום 100; 100 תיקי הקראה ראשונה של תיקי ברירת קנס במקום 150; 40 תיקי תכנון ובנייה ורישוי עסקים ליום במקום 65.
אלא שבן-עטר לא התגבר על הפיגור שאליו נקלע: בשל ה"פרפקציוניזם" שלו סירב בן-עטר להיעזר בעוזרת המשפטית שהוקצתה לו, ושעברה באופן חריג יחד אתו לבית המשפט לעניינים מקומיים.
את הפגישה שבה הציע גל לבן-עטר לפרוש משיפוט תיאר גל כחברית: "בפגישה, שהתנהלה באווירה נוחה, העמדתי בפני השופט את הקושי הרב שיש לו במהלך כל שנות השפיטה, כאשר הוא 'רדוף' אחר פסקי הדין הרבים שיש לו לכתוב ותלונות של עורכי דין המוגשות בתיקים השונים.
"שאלתי אותו אם כך יהיה נכון להמשיך עד גיל פרישה, שאם לא כן כדאי שישקול אפשרות של פרישה, ואנו כמערכת נעשה ככל יכולתנו כדי לסייע מההיבט הכלכלי. כמדומני שאף דובר על אפשרות לתשלום פיצויי פיטורים בהתאם לסמכויות נשיאת בית המשפט העליון בנושא. אם לא כן, הובהר, לא יהיה מנוס אלא לבקש מנשיאת העליון להגיש לנציבות בקשת בירור בנושא".
"מצג מטעה"
הנהלת בתי המשפט מסרה בתגובה, בהתייחס למצב ששרר לפני התקנת מערכת "נט המשפט", שלפיו לא ניתן היה לקבל מידע אמין בשאלה כמה תיקים נמצאים בפיגור אצל כל שופט: "מדובר על מצב הדברים לפני שנים. יצירת מצג לפיו נסיבות פטירתו של השופט בן-עטר על רקע הכשל הניהולי שאותו מזכיר הנציב, אינו נכון ומטעה. הנציב מציין כי מצב זה בא על תיקונו עם הטמעת מערכת 'נט המשפט', המאפשרת קבלת נתונים אמיתיים על מצב התיקים של שופטים".