בשבוע שעבר פרסמה רשות המסים את הסקירה השנתית על ענף הרכב ב-2010. כמקובל, לווה הדוח בטפיחה עצמית בריאה על השכם: הנתונים שמציגה הרשות מראים ששתי הרפורמות הגדולות שיזמה בשנים האחרונות בתחום הרכב נשאו תוצאות מהותיות.
"המיסוי הירוק", כך טוענת הרשות, היה אחראי לירידה של כ-6% ב"ציון הירוק" הממוצע, שמשקף את רמת הזיהום של כלי הרכב המיובאים ארצה, בשל עליית משקל כלי הרכב "הנקיים" המיובאים ארצה, וירידה ביבוא כלי רכב בעלי רמות זיהום גבוהות.
גם לרפורמה של "שווי השימוש הרציף" שהושלמה השנה כבר יש תוצאות מוחשיות בשטח: "בעקבות הרפורמה בשיטת החישוב של שווי השימוש ברכב צמוד, חלה ירידה בהיקף הרכישות של ציי הרכב".
אנחנו האחרונים שנתלונן על אימוץ כלי רכב נקיים יותר, או על רציונליזציה בשוק הליסינג, שעשויה לפעול לטובת הצרכן הפרטי. אבל המציאות היא הרבה יותר מורכבת. התזוזה החיובית שעליה מיהר האוצר לקחת קרדיט, נובעת מכוחות נוספים, שאינם קשורים לרפורמות הנ"ל, ולא כל הכוחות הללו חיוביים.
היצרנים מפחיתים זיהום
הירידה ברמת הזיהום של כלי הרכב שנמכרו בארץ, למשל, זכתה לתנופה מהמגמה הכלל עולמית של תעשיית הרכב להפחית את הזיהום הממוצע, כחלק מהמעבר מתקינת יורו 4 ליורו 5. יצרני הרכב נדרשו להפחית את הפליטה בכלל הדגמים שלהם והיבואנים בארץ נאלצו ליישר קו, ללא קשר למיסוי הירוק.
דוח של חברת המחקר JATO, שפורסם במארס השנה, מראה שב-2010 כל היצרנים הגדולים הפחיתו את רמת הפליטה הממוצעת של ה-CO2 בכלי הרכב החדשים, בשיעור של 3% עד 6%. לנתון הזה יש השפעה ישירה גם על ה"ציון הירוק" הישראלי הייחודי. דגמי רכב רבים עברו עדכונים שכוללים הפחתת משקל, תכנות מחדש של מערכות ניהול מנוע, שיפורים במערכת הפליטה והוספת מערכות מתוחכמות של עצור-סע.
רשות המסים, אגב, מודעת היטב להפחתה הגלובלית ברמת הפליטה. למעשה היא אף השתמשה בנימוק הזה בחוק ההסדרים, כהסבר למהלך המתוכנן לסוף השנה של הקטנת ההטבות של המיסוי הירוק. הטיעון ברור: "אם ממילא כלי הרכב הופכים להיות נקיים יותר, אז אין צורך להעניק להם הטבת מס כה נדיבה".
במאמר מוסגר נציין, שלנתונים האירופים המרשימים על הפחתת הפליטה הממוצעת, כמו גם להפחתת "הציון הירוק הממוצע" בישראל, יש מעט מאוד השפעה אבסולוטית על רמת הזיהום הכוללת בפועל. נתוני הפליטה של תעשיית הרכב מבוססים על "מבחנים תקניים" (TEST CYCLE) בני למעלה משני עשורים, שיש להם מעט מאוד רלוונטיות לרמת פליטה בפועל בתנאי נהיגה אמיתיים. האירופים עצמם מודעים לבעיה, וכיום מונחת על שולחן האיחוד האירופי הצעה להחמיר משמעותית את מבחני הפליטה החל מ-2013.
ריבוי כלי הרכב שמתהדרים בציונים ירוקים יותר בחסות אותו "יורו-בלוף" יכול אולי להסביר מדוע מראים נתוני הרשות על ירידה ברמת הזיהום הממוצעת של כלי הרכב המיובאים, למרות שב-2010 נרשם זינוק דרמטי של 28% במכירת רכבי כביש-שטח - הקטגוריה המזהמת ביותר. למותר לציין שהנתון הזה לא מופיע בדוח השנתי של הרשות.
מה שמופיע בדוח, ויותר מפעם אחת, הוא העלייה המסחררת במכירות בקטגוריית המיני-מכוניות, שחלקן הגדול מצויד בתיבה ידנית, שהיא יעילה וחסכונית יותר. אין ספק שצמיחתה של הקטגוריה החדשה והירקרקה הזו היא מרשימה, ושהיא נובעת ישירות מהטבות המס הירוק.
אבל למרבה הצער יש כאן כמה פרטים שמקלקלים את התמונה. בתור התחלה, במספרים אבסולוטיים, עדיין מדובר בחלק קטן מאוד של השוק - פחות מ-6%, לעומת יותר מ-55% משפחתיות מקובלות. בנוסף, המכירות הערות של המיני-מכוניות סייעו במידה רבה להרחיב את השוק, אך לא ליצור תחלופה. כלומר, שיותר לקוחות רכשו מכוניות קטנות כרכב שני או שלישי במשפחה. אנחנו לא כל כך טובים במתמטיקה, אבל ההיגיון אומר שאם יותר מכוניות עולות על הכביש, רמת הפליטה הכוללת לא יורדת.
ולבסוף, הדיווחים של היבואנים מראים שאחוז הרכישות של המיני-מכוניות על-ידי ציי הרכב הוא עדיין מזערי ומתמקד בעיקר בציי ההשכרה לטווח קצר ולא בשוק הליסינג.
שוק הליסינג מחוץ לתמונה הירוקה
"העמידות" שמגלה שוק הליסינג בפני כלי הרכב קטנים וחסכוניים מובילה אותנו ל"חור השחור" השני שלא מופיע בדוח של רשות המסים - השפעת מחיר הדלק. נזכיר שבאופן תיאורטי, למיסוי הירוק אמורה הייתה להיות השפעה חיובית ישירה על שינוי העדפות הרכישה בשוק הליסינג ועל המעבר לכלי רכב ירוקים יותר.
שוק הליסינג הוא לא רק הלקוח הגדול ביותר של כלי רכב חדשים, אלא הוא גם הגורם עם שיעור הנסועה הגדול ביותר ביחס למשקלו - כמעט פי שניים מהנסועה השנתית של כלי רכב בבעלות פרטית. לפיכך, לשינוי מאפייני הרכישה בפלח שתרומתו היחסית לזיהום היא הגדולה ביותר יש משקל קריטי בהצלחת המיסוי הירוק.
כדי להמריץ את שוק הליסינג בכיוון הירוק, נכנסת לתמונה הרפורמה השנייה - "שווי השימוש הרציף". וההיגיון בשילוב בין שתי הרפורמות פשוט: אם "המס הירוק" מוזיל את המחיר של כלי הרכב הנקיים יותר, ושווי השימוש "הרציף" שמשלם העובד נגזר ישירות כאחוז ממחיר הרכב, הרי שיש לעובד מוטיבציה כלכלית לבקש מהמעביד רכב קטן ונקי/חסכוני יותר, שהוא גם זול יותר.
שתי סיבות מדוע זה לא קרה: חלק נכבד מהטבת המס "הירוקה" נעלם לכיסי היבואנים וחברות הליסינג, ולא בא לידי ביטוי במחירי המחירון הרשמיים של רכבי הציים הפופולריים ביותר, שמהם נגזר "שווי השימוש". ישראל היא המדינה היחידה בעולם שבה הטבת המס הירוקה לא ניתנת ללקוח הרכב ישירות, אלא משתקפת בהפחתת המס ליבואן. מסתבר שמה שהלקוח לא רואה לא מטיב עמו.
ברשות המסים אגב, מודעים היטב לעובדה שחלק גדול מהטבת המס "מתבזבז". וכך נכתב בדוח הרשות מאמצע 2009: "לא ניתן לצפות לירידה במחיר הממוצע של רכב בישראל. בסופו של דבר, גם אם חלק מסוים ואפילו חלק ניכר מהטבות המס (הירוק) נכנס לכיסו של היבואן, עדיין יש בכך הגדלת דרגות החופש ברכב הספציפי, ומכאן סביר להניח שיש בכך לעודד רכישה של רכב פחות מזהם".
לפחות החלק הראשון בתחזית התממש: היבואנים עברו לכלי רכב ירוקים יותר, אך לא גלגלו את "דרגות החופש" למחיר המחירון הרשמי בפלחים המרכזיים של השוק, אלא לכיסם, או להגדלת ההנחות לחברות הליסינג, כלומר להעמקת הסבסוד הצולב. התוצאה: 2010 הייתה שנת שיא ברווחי היבואנים וחברות הליסינג.
הדלק מנטרל את הירוק
הסיבה השנייה: הזינוק במחירי הדלק ב-2010, שהגדיל משמעותית את השווי הכספי של הטבת "הדלק החופשי" שמעניקים המעסיקים לעובדים. המרכיב הזה לבדו היה שווה תוספת של כמעט 240 שקל בחודש נטו למשכורת של בעלי רכב צמוד משפחתי, והוא מגמד את הערך הכלכלי של החיסכון בשווי השימוש כתוצאה ממעבר לרכב קטן זול ונקי יותר.
במילים אחרות, התוספת למשכורת של בעל רכב צמוד שיחליט להמיר את המאזדה 3 שלו בסוזוקי ספלאש, או ביונדאי I20, זניחה ביחס להטבה שנגזרת לו כתוצאה מ"החסינות" בפני עליית מחירי הדלק (שלא לדבר על הנוחות של נסיעה ברכב גדול יותר). למותר לציין שככל שהבלו עולה ויעלה בעתיד, וככל שמחירי הנפט יעלו - כך יגדל המחסום שניצב בפני הציים לעבור לרכב קטן וחסכוני יותר.
לאוצר יש דרכים לשלוט במגמה הזאת. למשל בידול גדול בשווי השימוש בין מכוניות ירוקות/קטנות למכוניות גדולות יותר. אבל האוצר הוא אינטרסנט, וכשהוא מציב על המאזניים את ההשפעה הסביבתית הירוקה מול הכנסות המדינה ממיסוי על דלק, ברור לאן נוטה הכף. אם מחר נהגי הליסינג יקצצו, חלילה, 50% מכמות הנסועה שלהם, או יעברו, רחמנא לצלן, לכלי רכב חסכוניים ב-30% - תהיה לכך השפעה שלילית מהותית על הכנסות המדינה. לפיכך, נהגי ציים יקרים, סעו יותר, ואם אפשר אז בכלי רכב גדולים וצמאים יותר. כך תבטיחו את תרומתכם למדינה.