אני מאמין שלבנימין נתניהו מגיעה התנצלות מגורמים המאשימים אותו באי-שחרורו של גלעד שליט. "עד כה, לצערנו חמאס לא קיבל את ההצעה שלנו", אמר אתמול (ב') דובר ממשלת גרמניה, בדיוק כמו שאמר ראש הממשלה בנימין נתניהו.
אנשי קמפיין שליט גורסים כי צריך היה לצפות מנתניהו לעשות יותר מכפי שהמתווך הגרמני הציע. זו עמדה לגיטימית. אבל באותה מידה לגיטימית, אולי אפילו מתבקשת, ההחלטה שלא לעשות זאת. בכל מקרה, בסיס להאשמת נתניהו אין כאן.
לעומת זאת, בפרשת הרב ליאור...
אם יש מקום להפגנות נגד נתניהו, הרקע צריך להיות פרשת הרב דב ליאור הנחשד בהסתה. בעקבות המעצר והחקירה במשטרה פרצו בירושלים ובשטחים מהומות המזכירות משחקים של בית"ר ירושלים - ולא במקרה. בשני המקרים זה פחות או יותר אותו ציבור של ימנים סהרוריים, שההגדרה היותר נכונה לגביהם היא חוליגנים. רובם חובשי כיפות על ראשיהם, אחרים חובשים אותן בלבם. השילוב הקטלני של דת וקנאות.
אנשי רוח רעה
המסר של החוליגנים פשוט מאד: רבנים מעל לחוק. אסור לעוצרם, לא כל שכן לחוקרם. אם העמדה הזאת הייתה נעצרת אצל החוליגנים - בסדר, אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק. אבל אצלנו הקו המבדיל בין חוליגניות ימנית-דתית לבין הממסד הימני-דתי הוא דק עד כדי היותו כמעט בלתי נראה לעין.
רבנים מכל הגוונים והזרמים, כולל שני הרבנים הראשיים, הצטרפו לתמיכה בהעמדת עמיתיהם מעל לחוק. הם דורשים את מה שאנחנו לא נותנים לנשיא המדינה, לראש הממשלה, לאף אחד. למה? - כי הם אנשי אלוהים. שאלה כמובן שטויות. הם אנשים, בני אדם, כולל המגרעות והנטיות. ואם תאמרו אנשי רוח - אז הם שבאמת עושים הרבה רוח, אבל לרוב, כמו ליאור, זו רוח רעה.
נתניהו בוחר בזכות השתיקה
הסתת החוליגנים והממסד הדתי מעמידה בסכנת חיים כל אדם שהיה מעורב במעצר ובחקירה של ליאור. כולם עובדי מדינה העושים את עבודתם. נתניהו נאם היום (ג') בעצרת הסוכנות היהודית ולא אמר מילה להגנת אנשי אכיפת החוק; לעומת זאת, הוא גם לא אמר מילה של גנאי לפורעים, המאיימים והממשיכים להסית; כאילו כלום לא קרה.
ראש האופוזיציה ציפי לבני נאמה אחרי נתניהו ואמרה שהיא "מצפה מנתניהו, ומכל אחד מאתנו, מימין ומשמאל, להבהיר שמדינת ישראל היא מדינת חוק, וכולם - כולל הרבנים - כפופים לחוק". הציפייה הזאת צריכה להיות מובנת מאליה, אבל מסתבר שלא כך.
אתגר לטוקבקיסטים
כדאי לקורא לקרוא את הטוקבקים באינטרנט (שרובם מאת אנשי ימין, חלקם קיצוניים). התגובות המקובלות הן שאני "שונא נתניהו" ו"אוהב לבני". בודדים יתייחסו לגופו של עניין. העובדה שהבעתי תמיכה בנתניהו בעניין שליט אין בה, מבחינת הטוקבקיסט הימני המצוי, כדי "לכפר" על הביקורת בעניין ליאור.
בודדים עוד יותר יתייחסו לתמיכה שנתתי כאן לנתניהו. כי אצלם העולם מחולק לימין ושמאל, והם לא מסוגלים לנתח את הדברים בצורה עניינית, ללא החלוקה הזאת. בחייכם, טוקבקיסטים, אני מת שתוכיחו שאני טועה בכם. אתם מסוגלים?