"אין ספק שזו היתה העונה הכי מרתקת והכי דרמטית ב-20 השנים האחרונות. היו דרמות שלא נראו כאן מעולם". את הדברים האלו אמר אבי לוזון במאי 2010 בראיון ל"גלובס", רגע אחרי תום העונה הראשונה שבה הופעלה שיטת הקיזוז.
אפשר להתווכח עד מחר בלילה האם שיטת הקיזוז היא ספורטיבית והוגנת, אבל אי אפשר לפקפק בכך שהיא עמדה במטרה המוצהרת שלה: להחזיר את המתח והעניין שאבדו לליגה. ב-7 העונות שקדמו לקיזוז, הפער הממוצע בין האלופה לסגניתה עמד על 9.6 נקודות. בעייתי בכל קנה מידה. בשתי העונות בהן פעל הקיזוז, האליפות הוכרעה רק בגונג האחרון.
ועכשיו, כששיטת הקיזוז בוטלה, צריך להפנות שאלה פשוטה לכבוד היו"ר: אם לטענתך שום דבר לא מקולקל, למה בכלל לתקן?
***
"מבקרים אותי לא פעם על הגדלת הליגה, אבל היא הצעד הטוב ביותר שלי. הכדורגל הישראלי משוחק היום גם בפריפריה". את הדברים האלו אמר אבי לוזון בינואר 2010 בראיון ל"הארץ", בו הדגיש את ההישג הכרוך במעבר הטרי ל-16 קבוצות.
אפשר להתווכח עד מחר בלילה האם יש מספיק תקציבים, מיתקנים ועומק מקצועי ל-16 קבוצות בליגה הבכירה במדינה קטנה כמו ישראל, אבל אי אפשר לפקפק בכך שליגת ה-16 קבוצות עמדה בשלל המטרות שלה, המוצהרות והלא מוצהרות: היא הביאה את הכדורגל לפריפריה כמו קרית שמונה, עכו, הפועל חיפה, אשקלון ובאר שבע (שחלקן היו בליגה העליונה גם לפני כן, אבל הליגה הרחבה עזרה להן לתקוע יתד); היא גרמה לכדורגל פתוח הרבה יותר ומרובה שערים (ממוצע הכיבושים בשתי העונות החולפות - 2.62 למשחק, לעומת 2.32 בשלוש העונות שקדמו להגדלת הליגה); היא נתנה במה נרחבת יותר לשחקן הישראלי, שהסתער על ההזדמנות שקיבל וכיום הוא יוצא לאירופה בהמוניו (כ-30 ישראלים ישחקו בעונה הבאה כליגיונרים ברחבי היבשת, שיא כל הזמנים).
גם במונחים של רייטינג, שהם בכל מקרה לא ממש מדד אמין למשהו, ליגת ה-16 לא רשמה דעיכה מיוחדת בשתי העונות האחרונות: אמנם נתון הצפייה הממוצע ב"משחק המרכזי" ירד בעונה האחרונה לפחות מ-10%, ובסך הכל נרשמה ירידה של כ-40% בתוך שנתיים ברייטינג. אבל אפשר בהחלט לשייך את הירידה הזאת לפלטפורמה: בשנתיים האחרונות שודר "המשחק המרכזי" בערוץ 1, כשלפני כן הבית שלו היה בערוץ 10, שהוא דרגה אחת מעל רשות השידור ביכולת למשוך צופים ארעיים.
ועכשיו, כששוב אנחנו חוזרים אחורה לליגה עם פחות מ-16 קבוצות, צריך להפנות שאלה פשוטה לכבוד היו"ר: אם לטענתך שום דבר לא מקולקל, למה בכלל לתקן?
***
אם תשאלו את לוזון, הוא יגיד לכם שהוא בכלל לא ניסה לתקן, ובטח שלא לקלקל. הוא פאסיבי. הוא יגיד שהוא לא קובע כלום. שנציגי הקבוצות רצו לבטל את הקיזוז. שחברי הנהלת ההתאחדות דרשו להקטין את הליגה, ושהוא נר לרגליהם ומכבד כל בקשה שלהם. לוזון הוא מהאו"ם.
הרטוריקה הזאת מגוחכת מיסודה. לטעון שלוזון לא קובע לגבי החלטות מהותיות בהתאחדות, והחלטה על שינוי מבנה הליגות היא אכן מהותית, זה בערך כמו להגיד שהרב עובדיה יוסף לא מקבל את ההחלטות בש"ס, הוא רק "המנהיג הרוחני".
כשלוזון רוצה להניע החלטה, אף אחד לא באמת יכול לעצור אותו. דוגמה רלוונטית: בקיץ 2008 הגה לוזון רעיון להגדיל את ליגת העל מ-12 ל-16 קבוצות. למהלך הזה נרשמה התנגדות חריפה של כמה מהאנשים החזקים ביותר בכדורגל הישראלי, ביניהם יעקב שחר וכן נציגי יתר הקבוצות הגדולות. בסופו של דבר, ההצבעה על הגדלת הליגות ושיטת הקיזוז עברה ברוב מוחץ, אחרי שטיפת מוח שנעשתה לראשי הקבוצות, כולל ימי עיון במלון הילטון בת"א שבה הציג לוזון את יתרונות הרפורמות שלו. "מה לעשות שיש לי כוח השפעה?", תהה לוזון אחר-כך בראיון לרדיו 103FM.
***
הפעם עושה רושם שלוזון באמת ובתמים החליט שלא להחליט. זה לא שהוא איבד את כוח ההשפעה שלו - הוא פשוט איבד את הרצון להשפיע. "אלך עם החלטת הרוב", הוא הצהיר. עניין "הרוב" הפך פתאום למהותי מאד עבור לוזון: הדיון המכריע על נושא שינוי מבנה הליגות היה אמור להתקיים ב-14 ביוני, אבל מסיבות לא ברורות, נדחה ל-19 ביוני. ואז, כשהתברר שסיעת הפועל נלהבת להמשיך עם הקיזוז, במקביל לשאיפה של סיעת מכבי לזרוק את הקיזוז מכל המדרגות, דחה לוזון את הדיון המכריע לאתמול, ה-27 ביוני. "על מנת לגבש הסכמות רחבות", לדבריו. לוזון הפייטר, שעשה הכל, אבל ממש הכל כדי להגדיל את הליגה וליישם בה שיטת קיזוז, מתוך אג'נדה מקצועית ברורה ומשנה סדורה על פריפריות, תחרותיות ומתח, פתאום זורק לפח את הרפורמות שהוא כל כך היה מזוהה איתן. העיקר שתהיה הסכמה מלאה ורוב מוחץ בהצבעה (וכך אכן היה: בהנהלת ההתאחדות הצביעו 24 בעד שינוי מבנה הליגות, ורק 5 התנגדו).
לשאיפה של לוזון לגבש קואליציה נרחבת יש רק הסבר אחד אפשרי: אינסטינקט הישרדותי שקיים בנפשו של כל פוליטיקאי ממולח. לוזון כנראה רוצה להישאר יו"ר ההתאחדות לאורך זמן. הוא לא יסתפק בשתי קדנציות. ולצורך כך, באמת לא כדאי לו להרגיז אנשים בהתאחדות.