מכל הצרות של האחים עופר - משיטת השקשוקה ועד פרשת המגעים העסקיים עם איראן - הבעיה המטרידה מכל היא שאלת קציר המלח בבריכה שמול המלונות. סוף סוף התקבלה החלטה, וראש הממשלה בנימין נתניהו, נתן לה ביטוי: לקצור את כמויות המלח העצומות ששקעו במשך השנים בבריכה מול המלונות. מלח שנוצר ושקע בבריכה בתהליך ייצור האשלג. הפרויקט אמור לעלות 7-5 מיליארד שקל.
עכשיו מתחיל הוויכוח: מי צריך לשאת בעלות הטיפול במפגע? יתכן שתקום ועדת ששינסקי חדשה, כמו שהיה בתמלוגים עבור תגליות הגז.
אפשר לעשות את החשבון הבא. מפעלי ים המלח הייתה חברה ממשלתית שהוקמה ב-1952, והיא הופרטה ב-1995 ונמכרה לאחים עופר כעבור שנתיים. על פי התפוקה של האשלג, אפשר לחשב איזו כמות של מלח שקעה בבריכה בכל שנה עד 1995 ומאז 1995 ועד היום. אפשר לחלק את האחריות לשיקום לפי כמות המלח ששקעה בבריכה כאשר המדינה שלטה - ואחרי ההפרטה.
זה לא פותר את הבעיה העיקרית של ים המלח, שמתמודד על תואר אחד מפלאי עולם. יש שאיבה מתמדת של מים מהחלק הצפוני של הים אל האזור התעשייתי של הבריכה. פני הים בחלק הצפוני יורדים בקצב מבהיל. הירדן, שמביא את המים לים המלח, הוא זרזיף של מים מזוהמים. מה יהיה אם הפלסטינים ירצו להקים תעשיית אשלג משלהם, כמו זו של ירדן?
מול תעשיית הכימיקלים עומדים האינטרסים של תיירות המרפא והמלונאות. מכל העולם באים חולי עור, בעיקר פסוריאזיס, ספחת, שהשהות בים המלח עוזרת להם מאוד.
מה יש בו בים המלח שעושה טוב לחולים במחלות עור? יש האומרים שהבוץ השחור, שבו יש שמן אדמה ייחודי. יש אומרים שקרני השמש, שעברו סינון של עוד 400 מטר. יש אומרים שגורם לא פחות חשוב הוא השקט. כן, השקט של ים המלח. סביר שמדובר בשילוב של כמה גורמים.
נעזוב לרגע את השאלה לאן יסלקו 16 מיליון מטר מעוקב של מלח מהבריכה, שזה בערך כמו הר חירייה. הבעיה היא, שכאשר יתחילו לקצור את המלח בבריכה, זה יהיה עם כלים הנדסיים כבדים.
יהיה פחות מלח בבריכה, אבל שקט כבר לא יהיה בים המלח.