לצד מחאת הקוטג' שמסעירה את המדינה, מעצרו של דב ליאור שמסעיר את עולמם של נערי הגבעות והמשט לעזה שמסעיר את ארגוני הזכויות למיניהם, צצה ועלתה בימים האחרונים עוד סערה בעקבות התבטאויותיו של מנחם בן בגנות אורח חייהם של ההומואים.
מנחם בן נישא כבר שנים רבות על אדי הסמים שהוא עשה עם המשורר דוד אבידן - כפי שדאג להזכיר בהזדמנויות שונות. היו ימים שבהם בן נחשב להבטחה גדולה. היו. מאז הוא קצת שכח למלא את ההבטחה ובעיקר נעלם מהתודעה הציבורית.
ואולם, לפני כשנתיים הוא שב ועלה ממצולות השכחה כאשר התייצב בבית "האח הגדול" לעונה שכולה VIP - ובמלים אחרות, סלבריטאים מדרג זה או אחר, שחלקם כבר מזמן נשכחו במזווה של התרבות הישראלית.
במשך כל זמן שהותו בבית "האח הגדול" הפך בן לבן דמותו המודרני של ליצן החצר - האיש שמבדר את סביבתו, שלא מפחד לומר שטויות ולבטא דעות קדומות. פעמים רבות בחר הצופה המשועמם לבהות במסך בזמן שמנחם בן שוטח את הגיגיו בענייני כסף, דת, שירה, ספרות, הומואים ועוד. בחלק מהמקרים אמר בן דברים אינטילגנטים, ובחלק אחר הוא דיבר שטויות שביטאו, לדעתי, בעיקר בורות.
בתפקידו המסורתי כליצן החצר הוא התחבב על הציבור הישראלי. פטפוטיו של בן בכל הקשור להומואים סיפקו בידור ושעשוע להמונים, ולכן שירתו היטב את הרייטינג ואת אדוניו - קשת - ואת קופתה, דרך הפרסומאים.
מנחם בן לא סולק מהתוכנית בגין הצהרותיו נגד הומוסקסואליות כשנאמרו בשידור ישיר. איש בתוכנית לא פצה פה כאשר מנחם בן הצהיר בגלוי בשידור חי ובשידור חוזר על כך שהוא מתנגד להומוסקסואליות. כל עוד בן האכיל את המפלצת, היא חיבקה אותו לחיקה.
עם יציאת בן מבית "האח הגדול" "זינקו" מניותיו: טורו ב"מעריב" הפך לפופולרי, הוא זכה לטוקבקים רבים יותר מאשר בעבר, וכמובן הוא הפך לחבר מבוקש בתוכניות אירוח שביקשו ליהנות מהערך המוסף - הרייטינג - של מוצא פיו.
מנחם בן רחוק מלהיות אדם טיפש, הוא השכיל לעשות דבר שרבים וטובים לא הצליחו לעשות לפניו: למצות את 15 הדקות שלו ולהאריך אותן על פני כמה שנים. זאת, תוך שהוא משתמש באופן מושכל בתובנות שכנראה הגיע אליהן מבית "האח הגדול", ולפיהן ככל שתאמר יותר דברים שהם מחוץ לקנוצנזוס - יגבר תאבונו של "העם" לשמוע אותך. בכך התלבש בן בגלימה מקצועית חדשה של פרובקטור מדופלם.
בגלל כל האמור למעלה קשה שלא לתהות מדוע הוחלט לבטל את טורו של בן במגזין "רייטינג" ולהשעותו מהתוכנית "דיבור ישיר". אני מרשה לעצמי להניח במידה רבה של ביטחון שבן התקבל למקומות אלה על בסיס הציפייה שימשיך לספק את אותה הסחורה.
החטא הוא אמנם של מנחם בן, אבל החטא החמור יותר הוא של הגופים שהמשיכו להעסיק אותו. הסנקציות שמוטלות עכשיו על בן הן פרותיה הבאושים של תרבות הרייטינג שפשתה באמצעי התקשורת, שעיכלו אותו להנאתם כל עוד היה טעים, אבל הקיאו אותו כשהיה נראה שהוא עלול לפגוע בתדמיתם.
כמו שאי-אפשר להאשים ליצן הרוקד לצלילי זיופיו של המלך, כך אי-אפשר להאשים את בן בכך שחטא בהפצת דעות חשוכות. האשמים הם העורכים של בן ב"רייטינג" שאישרו במשך תקופה ארוכה את הטקסטים שלו, ומעסיקיו בקסטינה תקשורת, שהציבו מיקרופון מול פיו והניחו ארגז תחת רגליו.
האחריות מוטלת עליהם. החטאים שלהם גדולים בהרבה מזה של בן: הם חטאו בניצול ציני של אדם למטרות כספיות ובהנחת מיקרופון מול פיו של שוטה הכפר בציפייה שימשיך להניב מרגליות שחורות.
בעידן שבו "תדמית" ו"מיתוג" חשובים יותר מ"אמת" ו"מוסר", האשם אינו יכול להיות הפיון שניצב על לוח השחמט - אלא היד שמניעה אותו ומנציחה בכך את השיטה.