לפברואר 2010 היה הפוטנציאל להפוך לחודש הכי שמח בחייו של מייקל לואיס. הוא חתם על קמפיין גדול למועצת החלב, כיכב בהצגת הילדים "הרקולס", עמד לפני סגירת חוזה של הנחיה בערוץ הילדים, וזכה ב"רוקדים עם כוכבים" עם אנה ארונוב. אבל במקום ללכת על עננים, הפך לואיס לשבר כלי כלכלי ולדמות בלתי אהודה ברחוב הישראלי.
זה קרה יומיים אחרי הזכייה בתוכנית. העובדה שלא התגייס לצה"ל אבל כן רקד על הרחבה הכעיסה את הצבא, שהחליט ללכת נגדו עד הסוף ולהפוך אותו לסמל ההשתמטות, יחד עם הדוגמנית בר רפאלי.
בתוך שנייה אף אחד לא זכר לו את הקוביות בבטן ואת החיוך הכובש. מועצת החלב ביטלה את השתתפותו בקמפיין, בהרקולס החליטו למצוא לו מחליף, הופעות שנקבעו לו ביום העצמאות בוטלו, גולשים באינטרנט החרימו וקיללו אותו בו זמנית, ואפילו כתובות נאצה נכתבו על קירות הבית של אימא שלו.
"ואז", הוא אומר כשאנחנו יושבים בבית הקפה, והמלצרית כמעט מתעלפת כשהיא באה לשאול מה הוא רוצה לשתות; אף שכבר יותר משנה הוא חי בניו-יורק ובא רק לעתים רחוקות לישראל, "הבנתי שהישראלים לא יודעים להגיד מילה טובה, לפרגן. הכי פוגע זה שהעובדות מדברות בעד עצמן. שוחררתי מצה"ל כחוק בגלל מחלת לב. לא אמרתי שאני הומו או חולה נפש. כשהגעתי לצו הראשון פשוט שלחו אותי הביתה. הכי קשה זה שקוראים לי משתמט".
- אחרי הקמפיין האגרסיבי נגדך ביקשת להתגייס. עד כדי כך נפגעת?
"מילאתי טפסים, ואף אחד אפילו לא חזר אליי".
- השתמשו בך.
"בי ובבר רפאלי, כי זה הכי קל. אפילו שבעניין שלי העובדות מוצקות".
- זה נכון שאין לך ביטוח חיים, כי אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח אותך בגלל המום בלב שנגרם מתסמונת וולף-פרקינסון-וויט.
"כן. בעיקר כי אני מתעקש לעשות ספורט".
- מה הפך את הסיטואציה לבלתי נסבלת עד כדי כך שהיית צריך לעזוב את הארץ?
"לקחו לי את מועצת החלב, את ההנחיה בערוץ הילדים, קמפיין דוגמנות גדול; שנה שלמה לא הייתה לי עבודה, והייתי צריך לפנות להורים כי לא היה לי כסף".
- לא חסכת?
"דווקא כן חסכתי. קניתי דירה. אני לא יודע אם אעסוק במקצוע הזה כל החיים, אז צריך לחשוב קדימה, וזה מה שעשיתי. אבל באותה שנה לא הייתה לי אפשרות להתפרנס".
- ניסית למצוא עבודה בתחום אחר?
"במדינה הזאת לא יכולתי לעשות משהו אחר, בגלל שכולם מכירים אותי. הרגשתי נבגד. הרגשתי שהקהל שהעלה אותי לא תמך בי כשהייתי צריך אותו, וזה כואב. אחרי שהיה לי שיא מדהים ב'רוקדים עם כוכבים', הפכתי להכי עצוב. חצי שנה אחרי הזכייה הבנתי שפה אין לי הרבה מה לעשות, כי המציאות מעוותת ואנשים מסתכלים עליי בצורה עקומה, והחלטתי לעבוד לניו-יורק".
- למה לשם?
"החלום האמריקאי".
- כבר הייתה לך אפיזודה לא ממש מוצלחת באמריקה. אתה וכמה שותפים ניסיתם למתג את "מייקל לואיס" לחברה מסחרית והמיזם התרסק.
"דברים יצאו משליטה. היו הרבה אנשים שרצו יותר מדי נתחים".
- היית אז צעיר מאוד. בקושי מלאו לך 20.
"בגיל 18 כבר ידעתי לקרוא חוזים והבנתי מה קורה סביבי. אבל היו דברים שנעשו מאחורי גבי, ובגלל זה היו קצרים עם אנשים שרצו להכניס הרבה כסף למיזם. לצערי לא הייתי מספיק מעורב. מצד שני, וידאתי שאני מכוסה מכל הכיוונים ושאני לא הולך להפסיד כסף ולא הולכים לדפוק אותי. לא הבנתי מה זאת חברה בע"מ והנחתי לאנשים אחרים לעשות את העבודה. זאת הייתה טעות".
- בדיעבד, איך היית עושה את זה אחרת?
"לא הייתי עושה את זה בקונסטלציה הזאת, כי היא לא מתאימה למדינה שלנו. אי-אפשר היה לעשות ממני מוצר, כי אני לא עממי. אני הכי ישראלי שיש, עברית היא השפה הראשונה שלי, אבל אני לא נראה כמו הישראלי הפשוט. אילו הייתי יותר שמן או יותר נמוך, אולי היו מקבלים אותי אחרת".
- ניסיתם לשעתק קונספט אמריקאי.
"מדונה, ג'סטין טימברלייק, ריהאנה, ביונסה - כולם ממותגים. אבל בארצות הברית יש 400 מיליון איש. שוק אדיר למרצ'נדייז של המותגים האלה, שמוכרים בגדים תחתונים, אופנה, בשמים, בובות, מה לא. כשהתחלנו לכוון את הפעילות לחו"ל התחילו הבעיות".
- אילו בעיות?
"הרבה ידיים, כסף, יותר מדי אנשים, פחות מדי שליטה של מייקל לואיס ב'מייקל לואיס', אנשים התברברו עם כסף שהושקע במקומות הלא נכונים".
- כבר הייתה לך שם סוכנות.
"סוכן משחק, סוכן דוגמנות ומנהל אישי. מגיל 17".
- אז בשביל מה היית צריך מערכת כפולה?
"כשישראלים מגיעים לארצות הברית הם בטוחים שהם יכולים לסובב את המערכת. הם לא פעלו לפי הקודים האמריקאיים, וזה פוגע בי עד עכשיו. כשהגעתי לניו-יורק לפני שנה, אנשים זכרו רק שהיה לי שם של בעייתי. חלק לא רצו לעבוד איתי, ואלה שכן - פחדו. לפחות אני יכול להיות מבסוט שזכרו אותי אחרי כל-כך הרבה זמן. היום המצב שונה. הייתי צריך לבנות את יחסי האמון בסבלנות".
- התחלת לעבוד מיד כשהגעת לניו-יורק?
"חודשיים-שלושה ישבתי בבית. אכלתי את הראש. חיפשתי עבודה בלילה, כדי שבבוקר אהיה פנוי לאודישנים, ולא מצאתי כלום בגלל בעיה של ויזה. לשחקן ודוגמן קשה להוציא ויזה לארצות הברית. לאט-לאט התחלתי לעבוד עבור סכומי כסף קטנים - עבודה פה, עבודה שם. אני נותן את הכסף ישר לאימא כדי שלא אבזבז אותו בטעות. יש לי שם חבר בתעשייה שמנסה לדחוף אותי כמה שאפשר, וזה עסק לא קל. להגיע מפרסום עצום לאנונימיות זה בכלל לא פשוט".
- צריך הרבה אומץ.
"זה לא היה אומץ. זה היה אילוץ שקרה בגלל בעיה רגשית. היה קשה לי להתמודד עם כל-כך הרבה אנשים שלא אוהבים אותי. זה נורא. אי-אפשר ללכת ברחוב בלי אוזניות, כדי לא לקבל תגובות קשות, בלי שיעשו גרפיטי מול הבית שלי 'מייקל לואיס תחטוף סרטן', אבל לראות כתובות נאצה על הבית של אימא. אנשים לא מבינים כמה זה קשה, כי הם לא רגישים למצבך".
- ניסית להסביר את העמדה שלך בתקשורת?
"כשאנשים מנוסים כמו דובר צה"ל יוצאים נגד ילד שלא עשה רע לאף אחד, אין לך מה לעשות. זה כואב, וזה לא הגיע לי. כשכבר דיברתי, עיוותו את זה. אמרו שאני לא תורם למדינה. אני לא תורם? אני עובד עם העמותות הכי גדולות בארץ, נפגש עם ילדים חולים, אני גורם לאנשים לחייך. גדלתי עם ערכים מובהקים שאם אתה תורם תמיד תקבל בחזרה. אני לא גרידי. אני בן אדם פשוט. לפני שהתחלתי בעולם הזה, הייתי ילד דחוי שנזרק מבית הספר כמה פעמים, שנשאר כיתה, שנזרק מכל מסגרת ספורטיבית. שמו לי חלום ביד, ופתאום זה קרה. המציאות פגעה לי בפרצוף".
- אז הלכת אחורה.
"התחלתי מאפס. אני יושב כבר שנה וקורע את התחת. אני עושה קמפיין ללי קופר, ואני מודה להם שהם נתנו לי את ההזדמנות הזאת. זה לא טריוויאלי שהם החתימו אותי".
- מה הלאה?
"יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות, אבל החלום הכי גדול שלי זה להיות שחקן כדורסל. זה עדיין יכול לקרות, אבל זה אומר להתאמן 5 שעות ביום, לקרוע את התחת והתמורה לא מספיק גדולה. יש לי גם כמה עסקים קטנים שלי. לפני שלוש שנים המצאתי אפליקציה בשם ווייס טאט. אני לוקח תמונה, שאפשר להעלות לקיר בפייסבוק עם סטטוס קולי. מכרתי את הרעיון, ואני עובד עם חברת די מדיה, שפיתחה את אפליקציית מייקל לואיס. אני גם עובד על הקמת חדר כושר ראשון מסוגו בארץ".
- תוכל לנהל אותו בשלט רחוק?
"זאת אחת הבעיות. השותף שלי לא מוכן לקחת את זה על עצמו. חוץ מזה, אני בוחן עסק בפאסט פוד".
- בכל זאת תתקע שורשים בישראל.
"אני רוצה שתמיד יהיה לי כאן עסק כדי שאוכל לחיות בכבוד. הקצבתי לעצמי 15 שנים בחו"ל. בגיל 30 אני רוצה להתחתן ולהביא ילדים, עד אז אני מקווה שיהיה לי גב כלכלי חזק. שהדברים ייבנו".