אוגוסטין קרסטנס, נגיד הבנק המרכזי של מקסיקו, ניסה להתמודד על התפקיד כנציג הכלכלות המתפתחות. הוא כלכלן מבריק, מנוסה, והוא אפילו הצליח להשיג את תמיכתן של קנדה ואוסטרליה. אין מחלוקת שהוא מועמד ראוי, אבל קרסטנס, למרות כל מעלותיו, הפסיד את תפקיד יו"ר קרן המטבע הבינלאומית לכריסטין לגארד.
מעבר לפוליטיקה של ארגונים כמו קרן המטבע והבנק העולמי, שבהם מתחלקים הכיבודים לפי מוקדי הכוח המסורתיים - הבנק לארה"ב, הקרן לאירופה - יש בניצחונה של שרת האוצר של צרפת סוג של תעודת ביטוח. הצרפתים חוו מבוכה גדולה כשהתפוצצה פרשת התקיפה המינית של יו"ר קרן המטבע לשעבר, דומיניק שטראוס-קאהן.
אם אירופה שואפת להמשיך ולהחזיק בהנהגת הקרן, אסור לה לשלוח לשם את מי שעלולים להיתפס בעתיד גוהרים מופשלי מכנסים מעל חדרנית חפה מפשע. קרסטנס אולי אינו מועד לפורענות כזאת, אבל למצער, הוא לא בא מהיבשת הנכונה.
לגארד, לעומתו, עונה על כמה דרישות בסיסיות: כנציגת צרפת, היא חברת מפלגת השלטון, בעוד קודמה היה מהאופוזיציה.
מצחיק להזכיר עכשיו, אבל שטראוס-קאהן היה, עד הפרשה ההיא, מועמד מוביל לנשיאות צרפת. עדיף לסרקוזי לא לשלוח לקרן עוד יריב פוליטי, שיגדל להיות פוליטיקאי בינלאומי.
היו"רית החדשה, שהייתה מעורבת מאוד בחילוצים של יוון, נושא שיוסיף לעמוד בראש מעייניה גם בתפקיד החדש, אולי פחות מנוסה מהמתחרה שלה, אבל כמו שהיא אמרה פעם בסגנונה הנחרץ, "אף פעם לא צריך יותר מדי טסטוסטרון בחדר אחד".
הבחירה בה היא ניצחון נשי מתוק על חבורת ה"אולד בויז" שתמיד ידעו לחלק ביניהם מראש את העוגה ואת הקצפת. פרשת שטראוס-קאהן סתמה את הגולל על האפשרות למנות שוב מישהו בדמותו לתפקיד שהוא נאלץ לפנות בבושת פנים.
עודף הטסטוסטרון של שטראוס-קהאן הצליח להאפיל על כל החבורה ששלחה אותו לתפקיד, כולל הנגיד המקסיקני, שגם אם היה מתמודד בימים אחרים היה מתקשה לעבור את המשוכות האירופיות. זה אולי גם המקום להזכיר את הלא-מועמד סטנלי פישר.
נגיד בנק ישראל, שרצה להתמודד ונפסל בשל דרישות הגיל בתקנון הקרן, תקף את השרירותיות של מגבלת הגיל. הוא חשב שהוא מייצג את אותו מילייה שתמיד ניצח בהתמודדויות כאלה, אלא שהוא לא בדיוק "אירופי", לא ממש נציג המדינות המכונות "כלכלות מתפתחות", וכן, יש גם את עניין הגיל.
בצר להם, הפוליטיקאים נאלצו להיצמד ככל יכולתם אל התקנון. הם הבינו שהעולם השתנה. שהבכורה בכלכלה העולמית עוד רגע חומקת מהם רק חסר להם איזה אמריקני מישראל, או רודף שמלות אלמוני. ה"אולד בויז" הפנימו את המסר המצער שהם כבר לא יכולים לשנות את הכללים כשמתחשק להם.
עוד שטראוס-קאהן אחד, עוד שערורייה אחת, והשררה של קרן המטבע תעבור לידיים אחרות. לגארד מבטיחה שזה לא יקרה.