1. המשנה לפרקליט המדינה לתפקידים מיוחדים, עו"ד שי ניצן, הפך לסמל בעיני מפלגות הימין הקיצוני והמגזר הדתי-לאומי. סמל למה שנראה בעיניהם כהתעמרות מערכת אכיפת החוק בארגוני הימין ובמגזר הדתי והחרדי. סמל שאותו יש למחוק.
אין הכוונה כמובן לפגיעה פיזית, אף שניצן כבר ספג בעבר איומים ואף לווה בליווי צמוד של מאבטחים מטעם משרד המשפטים. מדובר בהזזתו ממוקד קבלת ההחלטות שבו הוא נמצא, כפי שנעשה בעבר לעו"ד אמנון דה-הרטוך - גם הוא שימש פקיד בפרופיל גבוה במשרד המשפטים. דה-הרטוך היה הממונה על אישור תמיכות מטעם המדינה, ובפועל היה המחסום האחרון בין קופת המדינה לבין עמותות החינוך החרדיות.
כחלק מתפקידיו של ניצן בפרקליטות, הוא ממונה על תחום העבירות הפליליות העוסקות בהגבלות על חופש הביטוי. בשל החשיבות החוקתית של הערך בדבר חופש הביטוי, החלטות על אכיפה פלילית בעבירות המגבילות את הערך מתקבלות בדרג גבוה יחסית, של משנה לפרקליט מדינה. עבירות של הסתה לאלימות ולגזענות, למשל.
לא רק אנשים כמו הרב דב ליאור הן מושא לאכיפה פלילית בנושאים כאלה. גם אוהדים של בית"ר ירושלים, למשל, ספגו לא מעט כתבי אישום על קריאות בנוסח "מוות לערבים" ביציעי אצטדיון טדי.
אלא שבמקרה של הרב ליאור, החליטו שני הצדדים להפוך את המקרה הזה לתיק לדוגמה, למען יראו וייראו. ליאור זומן לחקירה כמה וכמה פעמים, ומלשכתו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אף שוגרו מסרים לליאור שיתייצב לחקירה כדי להימנע מהסלמת הצעדים הנדרשים כדי להביאו לחקירה באזהרה.
ליאור, מסיבותיו, החליט שלא לשתף פעולה. לפיכך אישרו וינשטיין, בשיתוף עם פרקליט המדינה משה לדור ועם ניצן עצמו, למשטרה לעצור את ליאור לצורך חקירה.
מבחינת מערכת אכיפת החוק, זה הצעד המתבקש, ההגיוני, הצודק. אנשי הימין מיהרו לצאת להפגין מול בית המשפט העליון, במטרה לחדש אולי את ימי הנעורים הנשכחים של הפגנת הענק החרדית מול בית המשפט העליון בימי משפטו של אריה דרעי.
המסר שאלה ניסו להעביר למערכת אכיפת החוק הוא שגם אם הדבר צודק לפי הכללים היבשים של הדין - לא בטוח שמדובר בצעד חכם.
בכירי משרד המשפטים מיהרו להבהיר בשבוע שעבר כי ניצן כלל לא היה הכתובת במקרה הזה. האישור שניתן לעצור את ליאור ניתן מצד וינשטיין ולדור עצמם. לדור, רגע לפני שטס לחו"ל, כינס את הכתבים המשפטיים כדי לומר למצלמות את זה בדיוק. במקביל, מיהרו אנשי מערכת אכיפת החוק לוודא כי הדרג המיניסטריאלי עומד לצדם באופן מוצהר.
"אין להעלות על הדעת מצב שבו חברי בית המחוקקים מבקשים להלך אימים באופן אישי על אחד מבעלי התפקידים הבכירים במערכת אכיפת החוק", כתב יו"ר ארגון פרקליטי המדינה, עו"ד בעז גולדברג, לשר המשפטים יעקב נאמן.
נאמן טרח והשיב לגולדברג, אף שהוא נושא עמו מטען לא פשוט כלפיו עוד מימי שביתת הפרקליטים בשנה שעברה, וההאשמות הבלתי פוסקות שיצאו מצד ארגון הפרקליטים ביחס לחוסר המעש מלשכת השר.
שר המשפטים הפנה את תשומת-לבו של גולדברג להודעה לעיתונות שיצאה מלשכת השר, שבה "הדגשתי כי ההתפרעויות החמורות של גורמים קיצוניים לא ימנעו ממערכת המשפט והצדק במדינת ישראל להמשיך ולפעול באופן ראוי וללא משוא-פנים".
2. הצעת החוק של ח"כ יריב לוין (ליכוד) וזהבה גלאון (מרצ) היא דוגמה לשיתוף-פעולה חוצה מחנות הנובע מאינטרס משותף מהגברת השקיפות במערכת המשפט. מדובר בהצעת חוק שתאפשר שידורים מהליכי בג"ץ, המתנהלים בבית המשפט העליון, ועתירות מינהליות בבתי המשפט המחוזיים, הליכים שבהם לא מתנהלות חקירות עדים, והימצאותן של מצלמות לא אמורה לשנות את מהלך העניינים באולם המשפט.
אלא שנוסחה הנוכחי של הצעת החוק, שהונחה בימים האחרונים על שולחן הכנסת, מפספס את המהפכה האמיתית שעשויה ואמורה להתרחש. על-פי הצעת החוק, המנוסחת כהוראת שעה, על יסוד המלצות ועדת ביניש משנת 2004, תתאפשר הצבת מיקרופונים ומצלמות לכל גוף שידור המשדר על-פי דין, דהיינו רשתות רדיו וטלוויזיה, ארציות ומקומיות.
נשתכח מיוזמי החוק שכיום גם לאתרי אינטרנט יש זרועות טלוויזיוניות, וכי מהפכת השידורים האמיתית מאולמות המשפט תתרחש לא בשידור ספורדי כזה או אחר, אחת לתקופה, בערוץ 2 או בערוץ 10.
המהפכה תתרחש כשפורטלי אינטרנט יזמו "ערוץ בתי משפט", שיוקדש לשידורים שגרתיים מאולמות המשפט באמצעות מצלמות אינטרנט מזעריות, בסמכות וברשות, על-פי היתר ובהתאם לחוק.