אולי זה הברום שממלא את האוויר, ייתכן שאלה הנופים המרהיבים שנגלו לעיניו מהמצוקים המשקיפים אל דרום ים המלח, לא מן הנמנע שזאת ההבנה שמהמקום הזה באמת אין עוד לאן לרדת.
על חוף ים המלח ראש הממשלה בנימין נתניהו נצפה רגוע, חייך, השתחרר: אחרי שהרשה לעצמו להתמסר לרומנטיקה שהאוויר זימן, הוא הקשיב לאוושת הגלים, צעד אל קו החוף, כרע והרים גביש מלח, יודע ששם, בגובה פני הים, עדיין מחכים לו בני משפחת שליט, האיום האיראני, המשט לעזה, שביתת הרופאים ועוד, כך שהוא לא מיהר לשום מקום.
מבחינתו, הרגע הזה היה יכול להימשך לעד. ואז, שריו באו והקיפו אותו, מישהו הושיט לו טלפון נייד, ביקש ממנו לשגר מסרון ולבחור בים המלח בתחרות שעורך ארגון אונסק"ו ותגיע לשיאה ב-11 בנובמבר השנה, למען יוכר המקום כאחד משבעת פלאי תבל של עולם הטבע. נתניהו התרצה, סימס, שאל כמה פעמים אפשר להצביע, תהה אם זה עובד כמו ב"כוכב נולד", וכשכולו עולץ קרא להמונים - "לכו להצביע".
באותו זמן עיניו של ראש המועצה האזורית תמר, דב ליטבינוף, נצצו: "האחרון שביקר כאן כראש ממשלה היה אולמרט. הוא בא לכאן, למועצה ולמפעלי ים המלח. גם שמיר ובן-גוריון ביקרו כאן, כל אחד בתקופתו. וזהו. ברק בא לכאן כשרצה להיבחר פעם נוספת לראשות הממשלה. פרס בא לכאן הרבה, רק כנשיא. הוא אוהב את האזור. אני לא איש של נתניהו. אני בכלל מקדימה. והוא בא, עשה כאן סיור של חצי יום, הביא איתו 5 שרים. הם מיצו את הסיור כולו, למרות החום, 42 מעלות בצל", סיפר מאוחר יותר ל"גלובס".
למעשה, ראש הממשלה בא לראות בעיניו את המצוקות של ים המלח ולהכריע בוויכוח של שריו איזה מבין שלל הפתרונות יציל את המקום הזה מקטסטרופה. על הדרך כבר רתמו אותו לדבר שמסעיר לפחות באותה מידה את האנשים שים המלח הוא בשבילם בית: הכרה באזור כאחד משבעת פלאי תבל, כזו שלהערכת ליטבינוף תמנף את המקום הנמוך ביותר בעולם לגבהים שלא ידע מעולם:
"אם נזכה, נכפיל את מספר התיירים שבאים לכאן מדי שנה. במקום מיליון וחצי איש, יבואו לכאן 3 מיליון. נשלש את מספר חדרי המלון מ-4,000 ל-12 אלף. נכפיל את מספר מקומות העבודה. זה יאיץ תהליכים להקמת תעלת הימים. תושבי האזור ירוויחו, כל מדינת ישראל תרוויח", הוא חולם.
מצביעים מהעולם הערבי
רק 300 מיליון קולות מכל רחבי העולם - וים המלח שלנו הוא בין שבעת פלאי תבל של עולם הטבע. ההצבעה החלה כבר לפני שנה וחצי. הקווים ייסגרו בעוד 5 חודשים. מי שבאמת רוצה עדיין יכול לסמס: לשגר מסרון "ים המלח" למספר 2244. עלות מסרון: שקל אחד. גביע קוטג' אחד שווה 6 קולות לים המלח. מישראל אפשר לסמס בלי הגבלה.
"מצבנו טוב", מכריז ליטבינוף: "את התחרות התחילו יותר מ-400 אתרי טבע בעולם, ואנחנו עלינו לגמר, ביחד עם עוד 27 אתרים מכל העולם ביחד עם האמזונס, הגלפאגוס, הגרנד קניון, השונית הגדולה באוסטרליה ועוד. איפשרנו את המועמדות של ים המלח בשם 3 עמים: הפלסטינים, הירדנים ואנחנו, הישראלים, כי זה היה התנאי של אונסק"ו. זה הישג, למרות האתגר הפוליטי".
בינתיים, אנשי מועצת תמר, בסיוע של אנשי משרד התיירות, פועלים ל"חריש עמוק" בכל רחבי העולם: "חתמנו על בריתות של ערים תאומות עם ישובים בעולם, הרבה פעילות בדרום אמריקה, בארגנטינה. בקרוב נחתום עם סין. יש לנו פעילות ענפה ברוסיה. עובדים חזק עם הקהילות היהודיות ועם הסוכנות היהודית בכל מיני מקומות בעולם, כדי שישכנעו אנשים להצביע בעד ים המלח.
"אנחנו חוששים שאירופה היא חוליה חלשה, כי מה לעשות, היבשת לא התברכה בהרבה אנשים שהם פרו-ישראלים. אנחנו מקווים שהם יתעלו על עצמם בהתחשב בעובדה שאין כאן הצבעה פוליטית.
"התחרות הזאת משותפת לנו, לפלסטינים ולירדנים. מבחינתנו זה גם יתרון, כי בגלל הפלסטינים והירדנים יש עוד מצביעים רבים מהעולם הערבי. עברנו תקופות לא פשוטות בשותפות עם הפלסטינים: בכל מיני משברים שהיו לנו איתם, הם איימו בפרישה מהתחרות. אם הם היו יורדים, המועמדות של ים המלח הייתה נופלת. שמרנו על זה. זה לא היה קל", אומר ליטבינוף.
כמה הצביעו עד כה בעד ים המלח, אין יודעים במועצת תמר. הבעיה של ליטבינוף היא עם המצביעים הישראלים. הוא מרגיש שהישראלי הממוצע מסמס בחדווה רבה יותר לתחרויות נוסח "כוכב נולד" מאשר לתחרות שבעת פלאי תבל:
"זה מתסכל ומבטא את היעלמות הפטריוטיזם בחברה שלנו. יש לנו בעיה קשה של פרגון. בעניין של גאווה לאומית. האנשים כאן אינדיבידואליסטים, צינים. אומרים על ים המלח שהוא גיגית, שעד ההכרזה של אונסק"ו הוא כבר יתייבש. שקרים. הנקודה הכי עמוקה של ים המלח היא 300 מטר. הוא לא ייעלם. אם הייתה נכונות, היקף הצבעות של 3 ערבים לתחרות 'כוכב נולד' היה עושה לנו את כל העבודה. אבל אנשים מעדיפים להצביע ל'כוכב נולד'".
צרות של עשירים
ליטבינוף מבטיח כי בתוך כשנה, תחל ההקמה של מרכז קונגרסים חדש בעין בוקק, בהשקעה של כ-40 מיליון שקל, בין מלון מרידיאן למרכז המסחרי המקומי פטרה. הוא יכיל 1,000 מקומות ישיבה. המועצה שבראשותו היא אחת העשירות בישראל, עם גביית ארנונה בהיקף של כמעט 70 מיליון שקל בשנה ממפעלי ים המלח ומבתי-המלון באזור.
ליטבינוף מתגונן: "כן, אין כאן מצוקה, אבל להגדיר אותנו עשירים זו דמגוגיה. המועצה שלנו מפנה כמות פסולת דומה לזו שמפנים בעיר בסדר גודל של קריית-גת ומפעילה 15 חופי רחצה לאורך כל ימות השנה, כולל תחנת מד"א, שירותי רפואה ועוד. הילדים שלנו לא נוסעים לחוגים במטוסי מנהלים ולא במכוניות מרצדס".
לדבריו, החיים שם קשים: "האמן לי, המדינה צריכה לשלם 5,000 שקל בכל חודש למי שמוכן לגור פה", הוא אומר: "לחם מגיע אל המכולות רק פעמיים בשבוע. התושבים מקבלים חשבונות חשמל מנופחים, כי בלי מזגן שפועל 24 שעות ביממה אי-אפשר לחיות פה. אתה יודע שהילדים שלנו נוסעים שעה לכל כיוון כדי ללמוד בבית-הספר?" הוא שואל, "מישהו באוצר אמר לי פעם שעם הכסף שיש למועצה הזאת היא יכולה לממן לכל ילדיה לימודים בתנאי פנימייה בבריטניה. סליחה? ומי יהיה כאן בדיוק וישמור על המקום הזה? אם אנחנו לא נזיע כאן, יהיו פה בדואים".