זכותם המלאה של מפעלי ים המלח לקיים את הקמפיין שהם מקיימים כבר שבועיים וכותרתו "מפעלי ים המלח מזרימים חיים לים המלח". זכותם לספר שאלמלא הם לא היה לתיירים שבאים לעין-בוקק מקום רטוב לצוף בו. זכותם לטעון כי לחלק הארי של הצרות בים המלח אחראית מדינת ישראל, שעוצרת זרימה טבעית של מים לים. זו זכותם המלאה כי שקרים גסים אין כאן; אולי הרמה להנחתה לדיון ציבורי רציני בנושא, דיון שכבר מזמן הגיע הזמן לקיימו.
באדם טבע ודין סבורים אחרת, ולכן פנו לרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו וביקשו להוריד את הקמפיין. הארגון הסביבתי טוען כי הקמפיין מטעה את הציבור, וכי "הצופה הסביר עלול לחשוב בטעות כי כל פעילותם של מפעלי ים המלח מושתתת על תרומה לסביבה, לכלכלה ולתיירות, כאשר בפועל פעילות זו מסיבה גם נזקים כבדים".
עם כל הכבוד לארגון ולאג'נדה החשובה שלו, זה ניסיון לסתימת פיות הרבה יותר מאשר ניסיון להגן על הציבור.
מפעלי ים המלח אינם חפים מאחריות לנזק הסביבתי באחד המקומות הקסומים בתבל. הם קיבלו מהמדינה זיכיון שנוי במחלוקת כדי לעשות, ממחצבים השייכים לכולנו, הון-עתק, ועל זה לאף אחד אין טענות. גובה התמלוגים שהם משלמים מתברר בימים אלה, וטוב שכך, כי שערוריות צריכות להתברר עד תום.
בקרוב, סביר להניח שהם גם יידרשו להכניס יד עמוק-עמוק לכיס כדי להתחיל ולשקם את מה שנהרס בדרך אל המיליארדים, והכוונה היא כמובן לקציר המלח המדובר. ועל הרקע הזה עלה לאוויר הקמפיין התדמיתי. נכון, יש מאחוריו אינטרסים כלכליים, אבל יש בו גם משהו שיכול להצביע על פתיחות חדשה, על רצון להידבר עם דעת הקהל ועם מקבלי ההחלטות.
בגזרת השיח הציבורי-סביבתי אנשי אדם טבע ודין שוחים היטב, כמו מושטים בכינרת, זורמים כמו שיטפון אדיר בנחל צאלים בואכה ים המוות; מעלים אותם לשידור, מפנקים אותם בכותרות, מקשיבים להם. באופן טבעי לחלוטין הם - הירוקים - נתפסים בתור ה"טובים", אלה שמצילים אותנו ממזהמים וממרעילים למיניהם. התדמית הזאת היא שמאפשרת להם לדחוף מהלכי חקיקה מופלאים ולהניע קמפיינים חשובים.
המיליארדים שמרוויחים מפעלי ים המלח, לעומת זאת, מבטיחים שהם תמיד יישארו הרעים. מהם יבקשו שישלחו תגובה בפקס, ואם אפשר לא יותר ממאתיים מילים. אז עכשיו, כשחשוב למפעלים שישמעו מה יש להם להגיד, הם משתמשים ברווחי העתק שלהם כדי לקנות זמן שידור ואינצ'ים בעיתונים (אגב, בשם הגילוי הנאות חשוב לציין כי גם במוסף הזה פורסמו מודעות שלהם), וזה לגיטימי.
ההתעקשות של אדם טבע ודין להדיר אותם מהשיח היא כמו בולען שהולך להעלים זכות בסיסית של ציבור מבולבל שמנסה לגבש לעצמו דעה אחרי שנים שבהן האכילו אותו במידע מקולקל על אודות המתרחש בים המלח.
ההצלחה של אדם טבע ודין תהיה הפסד גדול לקהל שלם, ששוב יקבל שיח חד-ממדי, מוצף בסיסמאות ובחידודים פופוליסטיים.
זה יהיה חבל, כי הציבור ראוי להיחשף לרמת טיעונים חדשה, עמוקה יותר. הוא בשל לכך, אינטליגנטי דיו כדי להחליט באופן עצמאי. הוא ישמע, יתרשם, ישאל, יחשוב ויחליט. קוראים לזה דיון. זכותו. זכותנו.