את הרבעון הראשון של 2011 סיים בנק הפועלים עם תוצאות שיא: רווחי הבנק הגיעו ל-903 מיליון שקל, וחתמו רבעון שני רצוף של רווחים גבוהים מאלו של המתחרה, לאומי. אין זה ההישג היחיד של הבנק. הישג נוסף נרשם בהרכב שהוביל לתוצאות האלה: 5 מתוך 14 חברי ההנהלה הן נשים, הייצוג הנשי הגבוה ביותר מבין כל הנהלות התאגידים בישראל.
המכחול שצייר את התמונה הזו שייך לבעלים של הבנק, שרי אריסון, שחרתה על דגלה קידום נשים בכל החברות והגופים שבבעלותה. אולם אריסון לא לבד: בשנים האחרונות מדובר במגמה של ממש בענף הבנקאות והפיננסים. דווקא מעוז השמרנות הפך לחיל החלוץ בקידום נשים להנהלה הבכירה.
בבנק הפועלים, שמעסיק 14 אלף עובדים, זה בולט במיוחד. לילך אשר-טופילסקי אחראית על החטיבה הקמעונאית של הבנק, הכוללת 7,000 סניפים. אורית לרר ממונה על החטיבה הבינלאומית בבנק. האחרונה להצטרף להנהלה היא ענת לוין, משנה למנכ"ל והאחראית על הנוסטרו של הבנק.
לפני שנה נטלה לוין סיכון אישי ומקצועי כאשר נטשה עמדה בכירה בחברת הביטוח מגדל, ועברה לניהול השקעות בתחום הבנקאות. לא רק התחומים השתנו, אלא גם אופי העבודה. לוין, המוגדרת על ידי בכירים בשוק ההון כטיפוס סוליסטי ("אני חיה בשלום עם ההגדרה הזו"), עברה לעבוד באגף יותר אגרסיבי בשוק ההשקעות, המחייב אותה לשיתוף פעולה וסינרגיה עם מחלקות שונות בבנק.
- איזה חלק מתוצאות הבנק נזקף לזכות הפעילות שלך?
"לבוא ולהגיד 'אני הבאתי לחברה את המיליון הזה או הסכום ההוא', אלה אמירות בסגנון גברי. אין אפשרות לפרק זאת כך, כיוון שכל המהות היא עבודה בצוות שכולם תורמים בה, בין אם זה ניהול מוצלח של מחלקת האשראי על ידי שמעון גל, או הפעילות הקמעונאית הכי טובה בארץ של לילך טופילסקי".
- את נמדדת מדי יום לפי המספרים שהשגת. איך זה משפיע עלייך?
"תמיד גדלתי במקומות שבהם בחנו אותי על פי התוצאות ולא על פי הדיבורים, ותמיד הייתי צריכה להראות שורה תחתונה. ההצלחה שלי נמדדת בתשואה, שהיא נתון מספרי ברור, המודפס מדי חודש בעיתון. אני לא מכירה שום דבר אחר".
מספיק לי 60% הצלחה
לוין צועדת בחדרה כמי שמעמדה חצוב בסלע, ומנסה לנהל את הראיון כמו שהיא מנהלת השקעות. התחושה היא שכדאי לפתוח כל דיאלוג איתה בוויכוח עסיסי, לשחרר מעט אגרסיות, כדי שיהיה אפשר לעבור הלאה ולדבר על נושאים מהותיים. ולמרות זאת, היא מודה שאינה משוכנעת כי דווקא ביטחון עצמי הוא התכונה החשובה ביותר למנהלים. "יש כל מיני סגנונות של ניהול. יש ניהול היררכי של מנהלים שמאמינים שמה שהם עושים הוא הטוב ביותר. יש מנהלים שחשוב להם הראש היצירתי והחדשני, ויש את סגנון הניהול המנהיגותי.
"אני מאמינה שכל מנהל צריך לדעת להיות מנהיג. ניהול של אנשים הוא למעשה שימוש במשאב היקר ביותר בארגון, יקר יותר מהמחשבים, שלעתים ההשקעה בהם תופסת מקום גדול יותר בדוחות הכספיים. המוטיבציה של אנשים ויכולתם לתרום תלויות במנהיגות של המנהל שלהם. אם מצד אחד חשובה לו משמעת ומצד שני הוא לא מעניש באופן מיידי על כל שטות, אז בעצם הגישה הזו הוא מעודד את אנשיו להתנסות ולחוות. מנהל שרוצה אפס טעויות, מעודד את האנשים שלו להיות טכנוקרטים".
- איך את מודדת הצלחה?
"כמנהלת אהיה מאוד מוצלחת אם יסתבר שצדקתי ב-60% מהפעמים. אני מוכנה לספוג 40% כישלון, כי ברגע שעברתי את רף החצי, שאני יותר צודקת מאשר טועה, אז נתתי את המכה שלי להסתברות. אני מאמינה שאנשים שחושבים שהם לא ייכשלו, הם אנשים שלא מסוגלים לקחת סיכונים, כי אין כזה דבר החלטות מושלמות".
- את חיה את המספרים גם מחוץ לעבודה?
"אני בן אדם מתמטי מאז שהייתי ילדה קטנה. כל דבר אני מתרגמת למספרים ולהסתברויות. קראתי לאחרונה על חוקר שבדק את נושא ההסתברויות בהחלטה כיצד להתמודד עם מחלה קשה. מה סיכויי ההחלמה, מה ההסתברות למות כתוצאה מהמחלה. זו דרך חשיבה שהיא מאוד דומה לשלי.
"בכל החלטה קטנה בחיי היומיום אנחנו מחשבים ובוחנים את ההסתברות, אבל לא הכול אפשר להכניס לתוך מודל כלכלי מושלם".
הדוחות הם הדרייב
כמה שעות לפני תחילת הראיון נחתה אורית לרר, הממונה על החטיבה הבינלאומית בבנק ויו"ר הפועלים שווייץ, מציריך, שאליה הגיעה לאחר שהייה קצרה בארה"ב. יומיים אחרי הראיון שוב טסה לשווייץ, ומשם המשיכה לאמריקה הלטינית. היא חולשת על נכסי לקוחות בהיקף של כ-15 מיליארד דולר, בנוסף לתיק אשראי של כ-7 מיליארד דולר. מלבד שווייץ ("המקום שאני הכי אוהבת להגיע אליו"), מנהלת לרר סניפים ונציגויות בארה"ב, באמריקה הלטינית, באירופה, בקנדה, בסינגפור ובאוסטרליה, וכל זה בנוסף למרכז לבנקאות פרטית בינלאומית בתל אביב.
"החיים שלי מאוד בעייתיים מבחינת זמן פנוי", היא מודה. "לפעמים אני נכנסת הביתה מאוחר בערב ומתחילה שיחות עם חו"ל עד חצות".
- העבודה שלך נמדדת לפי המספרים. לא רק בתוך הבנק, אלא גם כלפי חוץ, בדוחות ובתקשורת. איך זה משפיע עלייך?
"לכאורה, מה שיכול להלחיץ בתהליך הזה, עבורי הוא דווקא מאתגר. אותו מתח עסקי שמריץ קדימה, זה הדרייב. לפרסום יש תפקיד חשוב בארגון - הוא דוחף אותנו ומדרבן להשיג הישגים גבוהים. אבל לא צריך לשכוח שיש גם מדדים לאיכות. ניהול הסיכונים, משאבי האנוש, איכות העבודה וניהול התהליכים הארגוניים חשובים לא פחות. גם אם השגת את המספרים הרצויים, אבל הדרך לא הייתה ראויה ואיכותית, הבנק ייקח את זה בחשבון".
- איך את מסבירה את הייצוג הנשי הגבוה בהנהלה של הבנק?
"מינוי נשים זו לא מגמה מלאכותית בבנק. כל המינויים מקצועיים, ואין מטרה מוגדרת של 40% או 50%. יש לבנק מנכ"ל שבוחן אותנו על סמך הביצועים והתוצאות, ולא מעניין אותו אם אני אישה או גבר, וכמה ילדים יש לי".
- איזה חלק מתוצאות הבנק נזקף לזכות הפעילות שלך?
"בשורה התחתונה, היעד המרכזי של רווח מקסימלי והגדלת הרווחיות, משותף לכולנו. עם זאת, החטיבה שאני מנהלת נותנת שירות לישראלים בחו"ל וזו סביבה עסקית שונה, הריבית שונה, ומכאן שגם המדידה שונה. אני יכולה לתת כדוגמה את שווייץ - מתוך 140 בנקים זרים אנחנו ממוקמים במקום ה-19. הסניף מנהל כספים בסדר גודל של 10 מיליארד דולר ברווחיות של 23 מיליון דולר".
"מה שלא נמדד לא קיים"
חנה פרי-זן, משנה למנכ"ל וממונה על חטיבת נכסי לקוחות, היא הדבר הרחוק ביותר מבנקאית שמרנית. יש לה דרגת מאסטר ברייקי, והיא אצנית מיני-מרתונים. את הבאים לחדרה היא מוציאה מריכוז מיד, בזכות ציור מקורי התלוי על הקיר: דוד ופולה בן גוריון ניצבים עירומים כביום היוולדם, אך מבוגרים כמעט כמו ביום מותם, כשפניהם זה אל זה והם נוגעים אחד בשני.
"לפחות בקריירה שלי, אחד הדברים המשמעותיים ביותר הוא לראות אנשים בגובה העיניים, בין אם הם שווים לך או גבוהים ממך", היא מסבירה. את הקריירה שלה בבנק החלה כיועצת השקעות זוטרה, כדי לממן את לימודיה באוניברסיטה. "הכנתי לעצמי תוכנית אסטרטגית של חמש שנים קדימה, שבהן ידעתי לאן אני רוצה להגיע. ואגב, גם כיום אני עובדת עם תוכניות כאלה, ואני יודעת לאן אני רוצה להגיע".
- בתוך הבנק או מחוצה לו?
"אני לא מגלה איפה אהיה. אבל אני יכולה לומר שכאשר התחלתי בבנק, הייתה לי תחושה שזה מקום שמתאים לי לכל החיים. אני חושבת שזה עניין של אופי - לדעת להתמיד, ואני כזו, בן אדם שלא מתעייף. אני חרוצה ויודעת מה אני רוצה, ואני גם חייבת להוסיף שאני מתנהלת מתוך אהבה, ולא מתוך פחד".
- איזה חלק מתוצאות הבנק נזקף לפעילות שלך?
"העבודה שלי היא רק חוליה בשרשרת. אני יכולה להוביל ולנסות לקדם משהו עד מחר, אבל אם אין לי את התמיכה של המחלקה הטכנולוגית לגבי אותה המערכת, אז ההובלה שלי בנושא לא תעזור. אנחנו כולנו חוליות בשרשרת, ולכל חוליה יש תפקיד. אם חוליה אחת בתכשיט משתחררת, אז כל השרשרת לא שווה כלום".
- העבודה שלך נמדדת לפי המספרים. איך זה משפיע עלייך?
"זה נכון שאני בודקת את המספרים בבוקר, ורואה מה המצב אצל הלקוחות המוסדיים הגדולים ואצל לקוחות הפלטינום. אני כל הזמן נפגשת איתם, אבל מהניסיון שלי, מה שהם רוצים בסופו של דבר זה שיקשיבו להם ויבינו מה הצרכים שלהם, והרבה מהרצונות הללו אינם בתחום המספרים. הם רוצים שמישהו יכיל את הסיפור שלהם, ותוך כדי כך יתאים לו תיק השקעות".
- גם העובדים שלך נבחנים לפי המספרים?
"אין ספק שאני מסתכלת על הביצועים שלהם, כי מה שלא נמדד לא קיים. אין כזה דבר 'התכוונתי' או 'לא התכוונתי' מבחינת הביצועים של העובד. בכל דבר ועניין אנחנו בודקים איך הנושא התפתח, ואיך מפרקים אותו לגורמים כשצריך".
- המדידה המתמדת לא מתישה אותך?
"מדידה היא תהליך שאם מנהלים אותו נכון, אז התוצאה טובה יותר. למען האמת, אני מודדת גם מחוץ לשעות העבודה - אני רצה ריצות קצרות די הרבה, ובכל בוקר מודדת את עצמי. גם בפגישות עם חברים אני מקפידה למדוד, ומארגנת לי את הדברים באופן קבוע כי זה מכניס לכולם סדר בראש. המדידות הן חלק ממני. בספורט אני מודדת, בפגישות אני מודדת. אני עושה ריטואלים קבועים, ויש לי סדר. אנשים שואלים אותי איך אני מספיקה הכול. התשובה היא שאני מקצה את הזמן שלי".
גיוון תורם לערך הכלכלי
בניגוד לתחביב של פרי-זן, חברות ההנהלה של הפועלים רצות למרחקים ארוכים. כמעט כל אחת, למעט לוין, צברה קילומטראז' ארוך בבנק עד שהגיעה למעמדה כמשנה למנכ"ל. "מחקרים מראים שגיוון בהנהלה תורם לערך הכלכלי", אומרת אפרת יעבץ, מנהלת אגף משאבי אנוש, לוגיסטיקה ורכש, שהחלה את הקריירה שלה בבנק בתפקיד זוטר בסניף בשיכון ד' בבאר שבע.
יעבץ היא אישה של מילים, יש לה כריזמת נאום טבעית. אך נדמה שדווקא החינוך הפנימי של שדרת הניהול של הבנק מחייב אותה להצניע את עצמה, להיזהר. "התשוקה האמיתית שלי היא ניהול, ולא משנה לי באיזה מחלקה - לאתגר עובדים, לנהל קבוצות, להגדיר חזון ויעדים ולראות תוצאות. אחד הדברים המורכבים ביותר בניהול הוא האפשרות לגעת בלב של בן אדם, ולרתום אותו למשימה. מבחינתי, זו תחושה אדירה כשאני רואה אנשים שהולכים לכיוון שקבענו ועובדים על כך ביחד".
