רוצו אל הברז, מלאו קנקן מים וקחו לגימה, לא גדולה מדי, כי תזדקקו לעוד כמה בהמשך. אתם עומדים להתרגז. כמה פעמים אמרו לכם שמשק המים במשבר, שהחשבונות האסטרונומיים שאתם מקבלים בדואר פעם בחודשיים משקפים את עלות המוצר, שאין מנוס ואין אחרת, שהמים שיוצאים לכם מהברז יקרים, ואתם חייבים להתרגל לתרבות צריכה חדשה? אמרו והמשיכו לגבות עוד, אף שבכירים במשק המים טוענים כי בהחלט אפשר גם אחרת. זה האוצר שלא רוצה להפסיד את המסים שהאזרחים משלמים.
הרפורמה בתעריפים: המחיר לקוב קפץ
8.63 שקלים - זה המחיר לקוב מים אחד לצריכה ביתית. עדכון תעריפי המים מהשבוע שעבר מעמיד לנפש 3.5 קוב מים בחודש בתעריף זה, הנחשב הזול ביותר. תחרגו מהמכסה - ותשלמו את התעריף היקר, שהאמיר בתחילת החודש מ-12.48 שקל לקוב ל-13.89 שקל לקוב. לפני הרפורמה בתעריפי המים, בסוף 2009, עמד מחירו של קוב מים על 4.25 שקלים בלבד.
אם עברתם את 8 הקובים שהוקצו לנפש, שילמתם 5.85 שקלים לקוב במדרגה הבינונית. הבזבזנים ממש, שחרגו גם מעבר למכסה בתעריף הבינוני, כבר נדרשו לשלם במסגרת המדרגה הגבוהה 8.07 שקלים לכל קוב נוסף - 56 אגורות פחות מהתעריף הזול ביותר שרשות המים מעמידה כיום לאזרחי ישראל.
אז אמרו שאי-אפשר אחרת, כי לא יורד גשם. כי מתפילים מים. כי צריך להוליך את המים ממתקני ההתפלה אל שערי הערים. אז אמרו. התעריפים המופקעים אינם מטרידים את משרד האוצר, המכניס לקופתו מדי שנה כ-1.2 מיליארד שקל רק ממסים ישירים ועקיפים על המים שהאזרחים קונים בהמון כסף.
ויתור על המסים האלה והעברתם חזרה לפיתוח משק המים יכול לחולל פלאים בחשבונות הדו-חודשיים שלנו ולהוריד את המחיר של כל קוב מים בכ-2.5 שקלים. "אפשר להוזיל את המים בשיעורים ניכרים מאוד והמדינה לא תקרוס. אחרי הוזלה כזאת, הטיעון של האוצר, ולפיו מחיר המים משקף את עלותם הריאלית, יהיה לשם שינוי הגיוני יותר", אמר ל"גלובס" גורם כלכלי בכיר במשק המים.
הטריק של האוצר: שניים רבים והשלישי מקבל מע"מ
חילופי המהלומות בין תאגידי המים לשלטון המקומי, הספינים ההפוכים, ההאשמות ההדיות וההתלהמות הכללית שמלווה את מאבקי השליטה על משק המים - כל אלה משרתים היטב את משרד האוצר. בשעה שכולם רבים על תעריפי המים ומסתבכים בנוסחאות פתלתלות, האוצר מרוויח.
הסוגיות העיקריות בוויכוח בין מרכז השלטון המקומי לתאגידי המים הן המע"מ שהאחרונים גובים מהצרכנים וההעלאה הפרועה של מחירי המים בתחילת 2010. לטענת מרכז השלטון המקומי, טרם הקמת התאגידים לא נהגו הרשויות המקומיות לגבות מע"מ מהתושבים בהיותן מלכ"ר (מוסד ללא כוונת רווח).
התאגידים, חברות הכפופות לרשות המים, אינם מוכרים כמלכ"רים. הם קונים את המים שהם מספקים לציבור מחברת מקורות, משלמים עליהם מע"מ, גובים את המס (16%) מהציבור, מזדכים עליו ברשות המסים, והנה לאוצר מקור הכנסה.
בכירים ברשות המים וגורמים במשרד האוצר מבהירים כי שיעור המס שמגיע בפועל לקופת המדינה נמוך בהרבה מ-16% ונע בין 2% ל-3% בלבד, וזאת בשל הוצאה מוכרת של התאגידים ושל מקורות על טיפול בשפכים, הולכה, תפעול, אחזקה ועוד.
אך גם בשיעורים נמוכים כאלה האוצר מכניס לקופתו מדי שנה, לפי חישובים שעשו כלכלנים ובכירים במשק המים עבור "גלובס", כ-400 מיליון שקל.
"זה הטריק של האוצר", זועמת ח"כ מירי רגב מהליכוד, שנאבקת להורדת מחירי המים, "לא בכדי הוא רוצה את תאגידי המים - הם מכניסים לו כספי מע"מ. מהרשויות המקומיות האוצר לא ראה את הכסף הזה. טוב לו. ניסיתי לדבר על זה עם האוצר, ניסיתי לשכנע את שטייניץ לוותר על המע"מ במקרה של המים, כי גם כך המחירים בשמים, לא הוגנים. הוא לא רוצה".
גם הכלכלן הראשי של מרכז השלטון המקומי, אריה מצליח, אומר בשיחה עם "גלובס" כי האוצר יכול להסתדר בלי המע"מ שהוא גובה על המים. "רק מוויתור על המע"מ אפשר להוזיל בשיעורים ניכרים את הצריכה הביתית של אנשים שקשה להם עם תעריפי המים הלא סבירים האלה. איזה אסון יקרה אם האוצר יסבסד בכסף הזה את ההוזלה?" הוא תהה.
גורמים באגף התקציבים באוצר ובכירים ברשות המים הבהירו מנגד כי אל לשלטון המקומי לקפוץ על העגלה ולטעון משהו בעניין המע"מ, כי כשהרשויות המקומיות ניהלו את משקי המים העירוניים, הם נהגו לגבות מהתושבים את המס המדובר, רק שהם לא אמרו להם את זה.
"הם גבו את המע"מ, בלי אחוז אחד פחות מגובהו של המס. הם פשוט קראו לזה בשם אחר, גילמו אותו ישירות בתוך המחיר. באו התאגידים, הפרידו בחשבוניות בין שורת עלות הצריכה לבין עלות המע"מ, וכולם התחילו לחשוב שיש כאן משהו חדש. הרשויות המקומיות עשו סביב זה ספין שלם כדי לנגח את התאגידים", טוען בכיר ברשות המים.
מסים בלתי נראים: האזרחים מסבסדים
המע"מ הוא רק חלק מהעושק הגדול. אף אחד במשרד האוצר לא יטרח לספר כי חשבון המים המנופח שהתאגידים גובים מתושביהם מורכב מעוד שורה ארוכה של מסים עקיפים וסבסוד צולב בהיקף של כ-40 מיליון שקל בשנה לתעשיינים ובהיקף של כמעט חצי מיליארד שקל בשנה לחקלאים, על חשבון הצרכנים שנדרשים לשלם, לשתוק, לשתות משהו ולהירגע. מים הם לא קוטג' שאפשר להחרים.
"זאת בומבה רצינית", אומר גורם כלכלי בכיר במשק המים ל"גלובס", "אני לא מבין איך אחרי העלאת תעריפי המים לשיעורים כל-כך דרמטיים, הדבר הזה עוד עובר כאן בשתיקה - מדי שנה אזרחי ישראל מממנים בחשבונות המים שלהם את הסובסידיות לחקלאים, משלמים הון-עתק. 500 מיליון שקל, סובסידיות מתוקף הסכמים מן העבר בין הממשלה לבין נציגי החקלאים, יכולים להקטין את העלות של קוב אחד בשקל. זה המון כסף".
בחשבונות מים כל-כך גדולים, אפשר למצוא עוד משהו זולת סובסידיות שנויות במחלוקות, כמו הזדמנות פז של האוצר להרוויח מדי שנה עוד כ-250 מיליון שקל באמצעות היטל הפקה, המושת על תאגידים שמפיקים את המים שהם מספקים לציבור בכוחות עצמם, מבארות מקומיות. עלות ההפקה של מים אלה נמוכה מאוד ביחס לעלות הפקת המים של חברת מקורות.
האוצר גובה את היטל ההפקה בנימוק שיש לשמור על שוויון בין תאגידים המסוגלים להפיק מים בעצמם בזול לבין תאגידים הנאלצים לקנות את המים ממקורות. כך הוא למעשה קובע רף מחיר אחיד למים. הבעיה היא שההיטל הולך לקופת האוצר ולא מושקע חזרה במשק המים.
"האוצר גובה את ההיטל הזה ומסרב להחזיר אותו למשק המים מנימוקיו שלו. אם היה מוותר עליו, אפשר היה להוזיל את המחיר של קוב מים אחד בחצי שקל. אבל הוא לא מוותר", אומר גורם כלכלי בכיר במשק המים.
מנגנון מנופח: 54 תאגידים במקום 10
בואו נתפרע וננסה לדמיין מקור נוסף להוזלה בחשבונות המים: ברחבי הארץ פועלים 54 תאגידי מים. רשות המים נלחמת ברשויות המקומיות למען צמצומם, כך שיפעלו כאן לכל היותר 10 תאגידים אזוריים. טמונים בכך יתרונות כספיים אדירים: במקום ש-54 מנכ"לים יקבלו שכר של מנכ"לים, יקבלו רק עשרה שכר כזה.
צמצום מספר התאגידים יאפשר גם לחסוך בתשתיות, במכוניות, בגזברים, במזכירות והרשימה עוד ארוכה. כל זאת בלי שדיברנו על כושר המיקוח שיהיה לתאגיד ענק מול ספקים ונותני שירות - דבר שיכול להביא בפני עצמו להורדת מחירים.
החיסכון שיושג ברפורמה כזאת הוערך בידי גורם כלכלי מרשות המים בכ-100 מיליון שקל בשנה, אולי קצת יותר. אם החיסכון הזה יושקע למשל במשק המים, אפשר בהחלט לדבר על הוזלה צנועה של עוד 30 אגורות במחיר של קוב מים.
אבל הרשויות המקומיות מסרבות. ראש הממשלה מינה כבר לפני חודשים את הממונה על התקציבים באוצר, אודי ניסן, לעמוד בראש ועדה מיוחדת שתסדיר את מעמד תאגידי המים אל מול הרשויות המקומיות. ברוב הפעמים שהוועדה התכנסה, הפגישות התפוצצו. השלטון המקומי טרח להבהיר כי לא ירפה במאבקו בתאגידי המים עד שיבוטלו, ולא פחות מכך - תחול הוזלה משמעותית של תעריפי המים לציבור הרחב.
בשבועות האחרונים היה נדמה שהושגה פשרה: מרכז השלטון המקומי הצהיר בחגיגיות על ניצחון במערכה ועל החזרת התאגידים לאחריותו כביכול. בפועל, הוא השיג הוזלה במחיר המים שהתאגידים גובים מהרשויות על השקיית גינות ועל הפעלת מוסדות ציבור, כמו בתי ספר ומרכזים קהילתיים. במקום 12.48 שקל לקוב, הוא ישלם 10% פחות - 11.4 שקל לקוב, כולל מע"מ.
ברשות המים מגחכים ומצביעים על הצביעות של הרשויות המקומיות. הנה, אומר בכיר ברשות, נפלה המסכה. השלטון המקומי, שדיבר בפאתוס על הוזלת המים לציבור בשיעורים ניכרים, קיבל הוזלה של שקל במים לשימושים עירוניים ועכשיו השקל הזה מושת על כלל הציבור, בתעריף היקר שמופעל אחרי חריגה ממכסה של 3.5 קוב לנפש בחודש.
העתיד: מחירי המים יעלו ב-2% לפחות
ברשות המים מבינים את התרעומת שעולה מניתוח הנתונים ומתגוננים. מצבנו ביחס לעולם מבחינת עלות המים סביר לחלוטין, אומרים שם. לא הכי זולים, לא הכי יקרים, איפשהו באמצע. בהערכות גסות, בדנמרק משלמים כמעט 7 דולר לקוב מים אחד; בסקוטלנד כמעט 6 דולר, ובישראל כ-3 דולר לקוב. בקוריאה ובמקסיקו מחיר של קוב מים אחד נע סביב חצי דולר. בהונגריה, ספרד, פולין, יפן וניו זילנד לא משלמים יותר מ-2 דולר לקוב.
גורם באגף התקציבים מתעקש שמחירי המים, גם אחרי ההתייקרות, אינם מכבידים על משקי הבית "באופן קריטי", כדבריו. "המחירים האלה לא מכבידים על הצרכן. משפחות לא חורגות מהתקציב שלהן בגלל המחירים האלה, ובכלל, מחירי המים אינם גבוהים במיוחד".
בקרוב החשמל יתייקר, מקורות תוציא יותר כסף על שאיבת המים, עלות ההתפלה במתקנים ברחבי הארץ תתפח. בסוף, מישהו יצטרך לשלם על זה. נחשו מי. "ההתייקרות הקרובה של החשמל תעלה את מחירי המים לפחות בעוד 2%", העריך בכיר ברשות המים.
כשמחיר המים שתאגיד עירוני משלם על קוב אחד לחברת מקורות נע בין 3.20 שקלים ל-4 שקלים, לא ניתן שלא לתהות על העיוותים, כפי שאומר ל"גלובס" מנכ"ל של אחד מתאגידי המים. "כל מה שקרה עד עכשיו סביב מחיר המים הוא ספין מכוער שרידד את הדיון בנושא והוביל אותו בדיוק אל המחוזות שהאוצר רצה: הוא הודיע כי הוא לא מסבסד יותר את משק המים בישראל, קבע שהוא יתנהל באמצעות התאגידים במשק סגור. כולם התחילו להאשים את התאגידים בהתייקרות, אף שחוק התאגידים חוקק ב-2001 וההתייקרות בתעריפים באה ב-2009. העובדות לא הפריעו לאף אחד.
"בסיפור הזה התאגידים הם בשר התותחים של כולם. הם אלה שעומדים בחזית מול האזרח, שומעים את הצרחות שלו ונמצאים מתחת לרגולציה של המדינה. לא הם קובעים את התעריפים, אלא מועצת רשות המים. הגיע הזמן להגיד את זה: מחירי המים מוגזמים, יותר מדי יקרים ואפשר להוזיל אותם באופן משמעותי. רק שהאוצר יחליט שהוא מוכן לוותר על המסים העקיפים".
ממשרד האוצר לא נמסרה תגובה.
