תחשבו על צבא שנשאר בלי רמטכ"ל ביום שאחרי היציאה למלחמה. או על מנכ"ל שעוזב מפעל יום אחרי שהחברה סוף סוף פיתחה מוצר והיא צריכה את כל האנרגיות כדי לשווק אותו.
רק לפני חודש וחצי, אחרי שנה וחצי מבוזבזות מאז האישור בכנסת, הכריז ראש הממשלה בנימין נתניהו בהתרגשות על הקמת חברה ממשלתית חדשה - רשות מקרקעי ישראל, שתחליף את המינהל הישן והמסורבל וסוף סוף תפתור את בעיות הביורוקרטיה. רק שבדרך לשם, צריכה הרשות החדשה להקים חטיבות חדשות, למנות להן מנהלים, להיפרד מכ-200 עובדים ותיקים, לקלוט עוד עשרות עובדים חדשים ומקצועיים. ומי בדיוק יעשה את זה עכשיו? אפילו סגנים אין למנכ"ל המינהל הפורש. ובדיוק הזהירו במשרד המשפטים את יו"ר המינהל, השר אריאל אטיאס, להפסיק להתערב בעבודת המינהל.
מה שכן יקרה עכשיו אלה ישיבות מתישות של ראש הממשלה, שר האוצר ושר השיכון רק בניסיון לקבוע מי יהיו חברי ועדת האיתור שתואיל לבחור את המנכ"ל הבא. האם תהיה להם אג'נדה פרו-חקלאית? האם תהיה להם אג'נדה חברתית? האם תהיה להם אג'נדה כלכלית? אלף סיבות למה כל אחד יהיה הכי מתאים, או הכי לא מתאים, להיות חבר בוועדה.
ואחר כך, חודשים עד שהוועדה תוציא תחת ידה את המועמד המתאים לכהן כמנכ"ל המינהל. ושוב, כל האג'נדות שלעיל ועוד הרבה אחרות יעמדו למבחן תחת זכוכית מגדלת, בלי שבכלל ברור מה הופך ליתרון ומה הופך לחיסרון אצל כל מועמד.
ואז יגיע בג"ץ. בטוח יגיע בג"ץ. גם אם סטנלי פישר ייבחר למנכ"ל המינהל הבא, תהיו בטוחים שמישהו - הקשת הדמוקרטית, התנועות החקלאיות, פורום הערים הגדולות, פורום הערים הקטנות, ארגוני איכות הסביבה ועוד - ימצא ציטוט שלו בעבר בעד/נגד הקיבוצים, בעד/נגד הגדלת הכנסות המדינה וכן הלאה, שישמשו חומר מצוין לעתירה.
כך תעבור שנה. כך יתכלו "אדי" השיווק של הקרקעות שעוד נותרו על המדף. ובזמן הזה, מבצעי השיווק של אטיאס יתקשו להפוך מטבלאות אקסל לדירות בשטח, והזוגות הצעירים ימשיכו לבכות את מר גורלם.