כאשר בוחנים את השתלשלות האירועים, שהובילה את בני הזוג ברוניצקי לקחת הלוואת ענק על-מנת לבצר את שליטתם באורמת , קשה להבין דבר אחד - איך מי שמנהלים באופן שמרני כל-כך את החברה התעשייתית שייסדו, לקחו סיכון כה גדול באופן אישי.
המאפיין המרכזי של העסקאות הגדולות שנעשות בשוק ההון הישראלי בשנים האחרונות, הוא מינוף החברה הנרכשת בהלוואות בנקאיות. את ההלוואות שלקח, מחזיר הרוכש באמצעות דיבידנדים גדולים שנמשכים מהחברה הנרכשת (ש"משלימה" את המזומנים הנמשכים ממנה, באמצעות גיוסי חוב). כך היה לדוגמה בעסקאות הרכישה של בזק ופרטנר על-ידי שאול אלוביץ' ואילן בן דב בהתאמה.
במקרה של הברוניצקים המצב הוא הפוך - מי שנהיו ממונפים הם שני בני הזוג, למרות שבחברה שאת מניותיה רכשו - אורמת תעשיות, יש היום יתרת רווח הניתנת לחלוקה בהיקף של 430 מיליון דולר, מזומנים בהיקף של 100 מיליון דולר וחוב מזערי.
בשיחת הוועידה שנלוותה לפרסום דוחות הרבעון השלישי של אורמת בשנת 2008, בלב הסערה הכלכלית שחווה אז העולם, אמרה יהודית ברוניצקי למשקיעים: "למשבר לא צפויה להיות השפעה על פעילותינו; תזרים המזומנים הצפוי מהחוזים שלנו, ביחד עם התחייבויות הבנקים למתן אשראי, מאפשרים לנו להמשיך בתוכניות הפיתוח שלנו, על-אף התקופה הסוערת במערכת הכלכלית העולמית".
המדיניות הזהירה הוכיחה את עצמה בשנות המשבר. כשהתחדש אשתקד מאבק השליטה בין בני הזוג לגזית אינק (שדרשה להחליף דירקטורים באורמת, בין היתר בטענה לניהול פיננסי שמרני מדי), השיבה ברוניצקי: "אורמת הייתה ערוכה למשבר מבחינת הניהול הפיננסי, שאני מודה שהוא זהיר ולא לוקח סיכונים".
הברוניצקים אולי לא לקחו סיכון בחברה, אבל לקחו כאמור סיכון אישי עצום. לא ברור כיצד תכננו להחזיר את הלוואת הענק שנטלו מבנק הפועלים, בהיקף של כ-600 מיליון שקל, שכן משיכת דיבידנדים אגרסיבית מעולם לא הייתה חלק מהאסטרטגיה שלהם. חלוקה שכזו הייתה מזרימה מזומנים גם לגזית אינק, שבאותה עת החזיקה כ-20% ממניות החברה, ושממנה ניסו הברוניצקים להתנער.
נראה כי הברוניצקים קיוו שמניית אורמת תמשיך לשייט ברמות השיא, שבהן שהתה בעיצומו של מאבק השליטה ב-2007, עת נטלו את ההלוואה לרכישת מניות החברה. הם האמינו שהדבר יאפשר להם - עם הסתלקותה של גזית אינק מהשקעתה בחברה - למכור את המניות הנוספות שרכשו בעת מאבק השליטה, ולהחזיר את ההלוואה שלקחו מבנק הפועלים.
אלא שבפועל מניית אורמת החלה במסע מזורז דרומה זמן קצר לאחר הרכישה, ואילו גזית נותרה להחזיק ברוב מניותיה בחברה, הגם שספגה הפסד כבד של מאות מיליוני שקלים. כך נותרו הברוניצקים עם המשקולת של ההלוואה, שמועד תחילת פירעון הקרן שלה בסוף השנה, מגיע מבחינתם בתזמון גרוע במיוחד.
בשל הבעיות בתחנת הכוח בצפון בראולי שבקליפורניה, עברה אורמת להפסד ברבעון הראשון של 2011, שיימשך אולי רבעון או שניים. רק במחצית השנייה של השנה היא תשוב כנראה להרוויח. אולם האפקט של הבעיות בתחנה זו הוא רחב יותר: עד התקלה בצפון בראולי ההנחה הרווחת בשוק הייתה, כי כאשר אורמת מסיימת לבנות תחנה ומרימה את השלטר, התחנה עובדת בלי בעיות ומייצרת את תזרים המזומנים הצפוי ממנה.
מאחר שהקמת התחנה בצפון בראולי התעכבה, וכעת היא עובדת בתפוקה חלקית בעקבות בעיות בבארות ההזרקה שהצריכו השקעה נוספת, השוק מתמחר בצורה נמוכה יותר את תוכנית הפיתוח העתידית של החברה. במסגרת התוכנית היא אמורה להגדיל בהיקף משמעותי את תפוקת החשמל שלה עד 2013, אך בינתיים הבעיות האמורות ממשיכות להעיב על ביצועי המניה.