סכסוך משפטי מעניין מתנהל בימים אלה מאחורי הקלעים - אך עשוי לעבור לחזית - בין אנשי העסקים ראובן גבריאלי (אחיו של שוני גבריאלי) וקובי מימון.
גבריאלי שוקל לתבוע את מימון בגין הפרת הסכם לרכישת מלון בטביליסי, בירת גיאורגיה. מימון כבר העביר לגבריאלי 300 אלף דולר עבור המלון, אך מסרב להעביר את יתרת הסכום, 2.2 מיליון דולר, בטענה כי לאחר חתימת ההסכם גילה לתדהמתו כי החברה שהחזיקה במלון ריקה מתוכן.
בדצמבר 2007 חתמה חברת Valo Management, שבשליטת גבריאלי, על עסקה למכירת חלקו (50%) במלון Masvalo שבבירת גיאורגיה, לחברה זרה בשם Goodrich Global, שבשליטת חיים צוף, שותפו העסקי של מימון, תמורת 2.5 מיליון דולר. מימון קיבל ייפוי-כוח מצוף להשלים את העסקה.
גבריאלי, המיוצג על-ידי משרד גדעון פישר, טוען כי מימון "היה הרוח החיה מאחורי החברה הזרה, המביא והמוציא מטעמה בכל הנוגע למשא-ומתן". לדבריו, עד יולי 2008 החברה הזרה העבירה 200 אלף דולר כתשלום ראשון בגין העסקה לרכישת המלון; באוקטובר 2008 הועברו מלוא המניות של חברת בית-המלון על שם חברת Goodrich, והיא הייתה אמורה להעביר את יתרת התמורה, קרי 2.3 מיליון דולר, אלא שהיא העבירה עד היום רק 100 אלף דולר נוספים.
מימון, המיוצג בידי עו"ד זוהר לנדה, טוען כי העסקה מעולם לא הושלמה, כיוון ש- Goodrich קיבלה לידיה חברה ריקה מתוכן בלי הנכס - האחזקות בבית-המלון. בין הצדדים נשלחו מכתבים מטעם עורכי הדין, אך הסכסוך עדיין לא הגיע לבית המשפט.
בהסכם המכירה בין הצדדים נקבע כי במקרה של אי-הסכמה תתקיים בוררות בלונדון, אך כעת שוקל גבריאלי לתבוע את מימון באופן אישי בישראל.
"אין צורך בערבות"
גבריאלי שלח למימון מכתב "התראה בטרם נקיטה בהליכים משפטיים", ובו נטען כי " Goodrich ומימון מפרים את ההסכם בכך שלא מסרו כתב ערבות בלתי מותנית חתום על-ידי מימון. חברת Valo Management פנתה אל מימון, שסירב למסור את כתב הערבות, תוך שהוא מוסר כי 'אין צורך בערבות' ו-'מילה שלי יותר טובה מערבות', וכי הוא מתחייב לשלם ל-Valo את יתרת התמורה המגיעה לה בהתאם להסכם".
גבריאלי טוען, על בסיס חוות-דעת שקיבל, כי קיימות "תהיות רבות באשר להתנהלותם של מימון, צוף והיועצים המשפטיים שלהם, באופן שעולה ממנו טעם לפגם ומעלה חשד לכאורה להתקיימותן של הפרות פליליות, היה ויימצא קשר ישיר או עקיף בין מימון לחברות הציבוריות".
גבריאלי מתייחס לחברות הציבוריות שבשליטת החברה הפרטית יחק, בהן חנל, יואל, אקויטל, ישראמקו, נצבא, איירפורט סיטי ונפטא. חברות אלה פועלות בתחום הנדל"ן והאנרגיה, ושווין מסתכם במיליארדי שקלים, כאשר האחזקה המשמעותית ביותר היא 29% משדה הגז "תמר".
באופן רשמי רשום צוף כבעלים של חברה פרטית, הרשומה באיי הבאהמס ומחזיקה ב-74% מיחק, כאשר שותפיו הם משפחת לבנת. עם זאת, בתקשורת הועלו טענות כי מימון הוא לכאורה הבעלים האמיתיים של יחק.
גבריאלי מעלה חשד כי מימון עשה לכאורה שימוש פסול במשאבי החברות הציבוריות לקידום עסקיו הפרטיים, בלא ידיעת המשקיעים ובעלי המניות. ואולם, מקורבים למימון מכחישים זאת בתוקף ומבהירים כי עסקת המלון נעשתה על-ידי צוף ואינה קשורה כלל לחברות הציבוריות.
בדרך לבית המשפט?
נקודה מעניינת היא מי ליווה את העסקה מצד הרוכש (מימון) - עו"ד איתי רובין, בנו של עו"ד פנחס רובין, המכהן כאחראי על מערך הפיתוח העסקי בחברת ישראמקו ונצבא וכן כמנכ"ל חברת פוליגון שבקבוצה; לצדו עו"ד נועה לנדנר, יועצת משפטית בנצבא. אגב, ל"גלובס" נודע כי בתו של מימון, ליאור וילנסקי, עושה את הסטאג' במשרדו של פנחס רובין.
עו"ד רפאל יולזרי ממשרד גדעון פישר ושות', המייצג את גבריאלי, מסר כי "אין בכוונת מרשתנו לנהל את הדיון באמצעי התקשורת. טענות מרשתנו יתבררו בערכאות המשפטיות המתאימות".