"האמן שיושב לו בעליית גג עם שחפת הוא מודל ספרותי, אבל אנחנו יודעים שיש אמנים נורא עשירים ומצליחים, כמו דמיאן הירסט. העניין של ההרס העצמי הוא מעין בבואה של הייסורים שהאמן חש, אבל נורא קשה לו לממש אותם, שלא להגיד לחיות מהם. אז הדימוי הסטריאוטיפי הזה נבע מהרחמים העצמיים ומהקשיים של האמן. זה סבל מאוד גדול כשאתה מרגיש שאתה יצירתי ולא מצליח להוציא את זה, אבל זה הלחם והחמאה של היוצר - כשאתה יושב מול המסך הריק, מול הבד הריק, מול הדד-ליין הדוחק".
הייסורים הללו, אינם רק מיתוס רומנטי, לדעת התסריטאי נח סטולמן ("שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", "תמרות עשן"), , הייסורים, אף על פי שאינם תמיד פיזיים, קיימים. גם התסריטאי רני בלייר ("אדמה", פרשת השבוע") שותף לדעה זו. "כשאתה עושה דרמה טלוויזיונית", אומר בלייר, "הכלים שלך לעשייה הם רגשיים, אינטימיים ופרטיים. ובסופו של דבר אתה שם את הכול על השולחן ואז אתה מקבל רפלקציה ויזואלית של זה. זה מאוד לא פשוט וזאת הבעיה. אני לא יודע אם לקרוא לזה הרס עצמי, אבל אתה מקבל ריבאונד מאוד לא פשוט. ואני חושב שכל בן אדם שחושב באופן יצירתי, לא משנה באיזה תחום, יש לו את הריבאונד הזה שהוא מקבל חזרה והוא משנה אותך. לכן היצירתיות היא גם תהליך שינוי פנימי של התבגרות מהירה יותר, תובנות יותר חדות ומהירות, קצב אחר של תפיסת הוויה - הכול קורה מהר יותר. מיצוי מהיר יותר של דברים".
לדעת בלייר, "חשיבה יצירתית היא איזשהו צורך להביע או להציע שיפור או שדרוג של המצב הקיים. חשיבה מהסוג הזה היא כמו סגולה אנושית לראות את העתיד, אבל היא גם חייבת להיות קשורה להווה.
"אני, אגב, חושב שחשיבה יצירתית היא הרבה יותר קללה מאשר מתנה, מאחר שסוג כזה של חשיבה דורש ממך לחקור כל הזמן ולשאול שאלות, שבדרך כלל קשורות לחיים שלך. פעמים רבות אתה מוצא את עצמך מעין ארכיאולוג של הנפש. וכמו ארכיאולוג שמגלה תגליות, ככה שואל השאלות לא יכול להתעלם מאותן תגליות נפשיות שהוא מגלה בחקירותיו. חשיבה יצירתית יכולה להיות גם סוג של מלכודת דבש".
מהיכן נובעת היצירתיות?
"במקרה של אנשים שעסוקים בלספר סיפור, אני חושב שזה בא מתוך הצורך לשתף את הסביבה במחשבות וברגשות. ובאופן כללי, אני חושב שהכרה היא חלק גדול מהעניין. הרצון של האדם בכך שיכירו בו ובמעשיו. אני חושב שיש כאן ממש צורך נפשי להביע את דבריך בקול רם. שאנשים ישמעו ויגיבו. אדם שעסוק בחשיבה יצירתית זה בן אדם שיש לו גרעין פנימי - אולי אפילו מולד - לשאול שאלות ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו".
לדברי בלייר, "אדם יצירתי יראה משהו ויבין מיד איך להוליד את הדור הבא שלו. קח דוגמה מתחום שהוא לא יצירתי באופן מובן מאליו - עיתונאים. עיתונאים שחושבים בצורה יצירתית רואים אירוע במציאות, נותנים לו אינטרפרטציה אישית ואז הם מטמיעים בתוך המציאות את החשיבה היצירתית שלהם. למשל, גדעון לוי, הוא עושה קלוז אפ על המצוקה שהוא רואה ונותן לה אינטרפרטציה אישית, בלי חשבון. משהו שהוא הרבה מעבר לדיווח, ולא מחויב רק לו".
סטולמן מאמין כי "כל רגע של ערנות בחיים עובר במעין מסננת. אצלי למשל זה יכול להיות דיאלוגים, חלקי שיחות שאני שומע או סתם דברים שאני רואה בכל רגע נתון", הוא מסביר, "חשיבה יצירתית היא חלק מהחיים. היא מורכבת מכלל החוויה שלך - כל דבר שאתה רואה או חווה מחלחל לעבודה.
"לי היה ברור תמיד שבעצם הלכתי עם היצירתיות שלי. כלומר ידעתי שאצלי זה משהו שבין דחף לייעוד. לקחתי את היצירתיות שלי והפכתי אותה למשהו פרקטי. משהו שהוא גם מקצוע וגם שליחות.
"הבנתי בשלב כלשהו שעדיף שאעשה את זה, כי הדחף הזה היה אצלי כל כך חזק שלא יכולתי אחרת. הדחף היצירתי הזה לא נותן לך מנוחה עד שאתה לוקח אותו והופך אותו למשהו ממשי, משהו גשמי שקיים בעולם, כמו ספר, סרט, ציור. אם אני חושב על המסלול שלי ושל אחרים שאני מכיר בתחומים היצירתיים - מדובר באנשים שבשלב כלשהו בחיים קיבלו החלטה להתמסר ליצירתיות הזאת. אני גם מכיר אנשים שבחרו אחרת והם מתוסכלים מזה. זה כאילו יש כאן משהו שבוחר אותך ואז אתה צריך לבחור בו".
יצירה היא כמו שריר שאפשר לאמן?
סטולמן: "אני מסכים עם ההגדרה של יצירתיות כשריר, אבל גם שזה מורכב משני הדברים. חשיבה יצירתית היא משהו שקיים אצל הרבה בני אדם במידות שונות. יכול להיות שברמה מסוימת היה לי איזה לוקסוס בחיים שבכלל יכולתי לבחור בזה, אבל יש גם כל מיני דרכים לאמן את השריר הזה. כל תסריט שאני כותב מאמן את היכולות ואת השרירים שלי. ככה שאני מאמין שניתן לאמן, אבל בתנאי שיש לך הבסיס - הדחף הראשוני הזה.
"אני חושב על זה הרבה בזמן האחרון בהקשר לילד שלי, שהוא בכיתה ד'. כשיש מורים יצירתיים אתה מרגיש שהם מפתחים יצירתיות אצל הילדים, ורואים פריחה אצל הילדים כשהם מתחברים ליצירתיות שטבועה בהם. ככה שאני חושב שאפשר לטעון שזאת תכונה אנושית, מעין אינסטינקט כזה. אבל הרבה מערכות מדכאות את זה".
בלייר: "לי אין ספק שאילו יצירתיות הייתה משהו שמטמיעים בילדים בגיל שלוש, היינו כולנו בעלי חשיבה יצירתית. אני חושב שאם הילדות של אדם מסוים מבוססת על חינוך שהוא חווייתי יותר מאשר דיווחי-ידיעתי, הוא יכול להתפתח להיות אדם יצירתי".
מה יכול לעודד חשיבה יצירתית?
בלייר: "אני לא חושב שיש זרזים או טריגרים שאפשר לשלוף. המחשבה היצירתית תלויה יותר במצב שאתה נמצא בו, במצב הנפשי. יש הרבה דברים שקשורים לזה. חשיבה יצירתית נובעת מתחושת הקלה. כשאתה נמצא בתקופות שאתה יכול לדבר על מה שחווית. לפעמים לוקח זמן עד שאתה יכול לדבר על החוויות שלך. ככה שזה שמשהו לא נשלט ולכן אין לו קטליזטור".
סטולמן: "מבחינתי, כל דבר יכול להיות קטליזטור. אני מוצא פתרונות לדברים במקומות הכי לא צפויים ואני חושב שכשאני מרגיש פתוח הפתרונות צצים. להאמין ביצירתיות של עצמך זה עוזר. יש ספרים, מורים, סדנאות. אבל בסופו של דבר, הדברים האלה נמצאים בתוכנו. אני גם חושב שזה מאוד קשור לניסיון. כשאני תקוע בבעיה כזו או אחרת, אני יודע שאני צריך להיכנס למצב מסוים שבו אני חייב להפסיק לחפש את הפתרונות ואז אני מוצא. מאוד קשה כשיש למשל דד-ליין ואתה תקוע. דווקא בנקודה הזאת אתה חייב להפסיק לחפש, להשתחרר מהבעיה, מהלחץ, מהדרישה, מהפחד, מחוסר האמונה בעצמך".
לדבריו, "היום, אחרי הרבה שנים של ניסיון, אני ממש יודע איפה למצוא את המקום הזה שבו אתה מפסיק לחפש. אפשר להגדיר את המקום הזה כמצב או כ-ZONE. כל מי שכותב או יוצר מכיר את המצב הזה שבו אתה בפוקוס מלא, שהתגברת על הפחדים ואתה מוצא את הדרך לתת ביטוי לרעיון שאתה רוצה לבטא. אתה מתחבר למשהו לא לגמרי קוגניטיבי, אלא אינסטינקטיבי, ובגלל זה אני חושב שיש את זה בכל תחום - טייס, רופא, אינסטלטור, מכונאי או עיתונאי. ברגע שיש לך ביטחון, בשילוב ניסיון וכישרון - אתה יכול להשיג את מה שאתה רוצה".
התגלות או חשיבה סיזיפית
גם בלייר וגם סטולמן מסתייגים מהרעיון שיצירתיות היא תוצר של השראה בלבד, של התגלות מיסטית. שניהם מדגישים כי יצירה היא עבודה קשה.
סטולמן: "אתה לא יכול לשבת ולחכות שזה ייפול עליך. כל אחד שעוסק ביצירה יודע שזה לא עובד כמו הדימוי של אמן שיושב ומחכה שההשראה תיפול עליו ואז הוא ייצור משהו מדהים. ההשראה אולי נותנת לך את הכיוון הראשוני, אבל כל השאר זה עבודה קשה מאוד".
בלייר: "היו לי רעיונות שהתגלו ממש באורח מיסטי והיו רעיונות שהגיעו דרך חשיבה סיזיפית. התגלות מיסטית יכולה לקרות לך נגיד כשאתה קורא טקסט שמעיף לך את המוח ויכול ליצור אצלך תובנות שפותחות אצלך משהו בגדול. וחשיבה יכולה לבוא אליך מזיכרונות וכו'. למשל, זה קרה לי כשירדתי בחזרה לנגב לגור ליד ההורים שלי וכל העבר חזר אליי בפלאשבק מטורף. בגיל 45 מצאתי את עצמי חוזר לבית שגדלתי בו וזה ישר העיף אותי לעשות משהו".
"הבן שלי מפותח ממני"
נהוג לומר שהעולם הטכנולוגי שבו ילדינו גדלים שולל מהם את היכולת ליצור. אף שהם רואים את עצמם כתוצר של "העולם הישן", בלייר וסטולמן רואים גם את היתרונות שמציע זה החדש. "קל לאדם לעשות לעצמו הנחות בגלל ההתפתחות של הטכנולוגיה ולומר 'הטכנולוגיה מטמטמת'", אומר בלייר, "לדעתי אין מקום לראות את המציאות המערבית כמציאות שמדכאת יצירתיות. אני מסתכל על הבן שלי, שהוא בן 20 והוא ילד של אינטרנט ופייסבוק. אני יכול לומר בפה מלא שבהשוואה למי שאני הייתי בגילו, שהוא מפותח ממני בכל האופנים, גם מבחינת האינטליגנציה הרגשית וגם מבחינת הבגרות. וזה לא שהוא אמן בנפשו או משהו כזה, אבל יש לו חשיבה יצירתית והוא בן אדם חושב והוא איש העולם הגדול ונקודת המבט שלו קוסמופוליטית.
"אני ובני דורי חונכנו במשך שנים על יסודות אג'נדה אידיאולוגית מסוימת. ואג'נדה, אם תרצה או לא, מקבעת את החשיבה. היא לא פלורליסטית, אלא ממקדת ומכוונת. אני, אגב, לא מתכוון לכך שאג'נדה או אידיאולוגיה הן בהכרח שליליות. אידיאולוגיה היא דבר חשוב מאוד ואג'נדה יכולה להיות גם אג'נדה מחוללת ומניעה לכיוונים טובים ונכונים. מצד שני, אני חושב שכשמחנכים צריך להציג ספקטרום רחב של אידיאולוגיות, כך שתתאפשר להם בחירה נבונה. וזאת אופציה שלא הייתה בעבר והיא קיימת לטוב ולרע בעולם המערבי.
סטולמן: "באינסטינקט אני חושב שככל שהחשיבה יותר צרכנית ויותר קפיטליסטית וסובבת סביב כסף, כשילדים חשופים ליותר דברים שקשורים לעולם הצרכנות ופרסום וכו' - היצירתיות נפגעת".
"החינוך שהבן שלי מקבל בבית הספר הממלכתי הוא השתקפות של כל המנגנון החינוכי של העולם המערבי, ולחלוטין לא מעודד יצירתיות. אתן לך דוגמה: לילד שלי יש חוברות עבודה שבהן התשובות לשאלות הן בנות שתי שורות. כלומר מעצם צורתן, החוברות האלה מכוונות את הילדים לתת את התשובה הכי קצרה והכי לא מפותחת. המערכת פשוט רוצה שהם יענו על השאלות באופן רפטטיבי ולא יצירתי. החוברת אומרת לילדים 'אל תבלבלו את המוח, תענו תשובה קצרה. זה מה שנדרש מכם'.
"לפעמים אני רואה את הבן שלי יושב מול המחשב או הטלוויזיה ואני מפחד שהמוח שלו הופך לדייסה, אבל מצד שני, אני רואה שהוא קולט דברים כל כך מהר. אני יודע שאני עוד מהדור הישן שמפחד מהשינויים. במחשבה שנייה לא הייתי ממהר להגיד שכל המיידיות הזאת, תרבות הרייטינג הזאת, התרבות הפופולרית הנגישה היא כל כך שלילית".
האם יצירתיות היא דבר בלתי נפרד מהילדות?
"אני מאמין בגאוניות ובגדולה של ילדים. היוצרים הכי גדולים הם אנשים שאיכשהו מצליחים לחזור לתחושת הקסם של העולם, לתחושה הזאת של פלא שאתה מרגיש כשאתה רואה דברים בפעם הראשונה. נגיד הייאו מיאזאקי, אנימטור, תסריטאי ובמאי יפני (היוצר של "הטירה הנעה ו"המסע המופלא" - ר"ב). הוא יצר סרטים שמצליחים לשחזר את הקסם הזה של הילדות וגם ליצור אמנות. הרבה מהסרטים שלו הם מנקודת מבט של ילדים, אבל עמוסים גם בנושאים של מבוגרים כמו מוות, מחלות, מעברים בין עולמות, פערים חברתיים. אבל למרות כל אלה הוא משמר את ההסתכלות הזאת של הילד ויש בזה משהו נורא טהור. אני מסכים עם האמירה שביצירתיות יש מעין חיבור לילד הפנימי. למשל הנאיביות והחזרה לפרימיטיביות של פיקאסו או הציורים של באסקיאט, שיש בהם הרבה מן הילדותיות".
בלייר: "אני חושב שבילדות יש מרכיב מאוד חשוב של חשיבה יצירתית וגם של כאב. יש בה תמיד אירועים טראומטיים שיהפכו להיות סיפורים וזיכרונות. אבל אני לא יכול להגיד שזה הדבר היחיד. לפעמים יכולה להיות השראה טראומטית. גירושים יכולים להיות השראה טראומטית. אין סוף למניעים שיכולים לחולל חשיבה יצירתית. אז לא הייתי שם את זה רק על הילדות. יש בזה משהו פרוידיאני ארכאי".
"כמו עיגול בחור של ריבוע"
על מערכת החינוך יש לבלייר ולסטולמן דעות שונות. לסטולמן יש זיכרונות רעים מהמורים ובלייר מתרפק על חינוך שמו"צניקי נהדר ומפתח.
סטולמן: "היו לי מעט מאוד מורים שהרגשתי שהם מטפחים את היצירתיות שלי. רוב הזמן הרגשתי כמו עיגול בחור של ריבוע. ובזיכרון שלי כשיש מורה שנותן לטפח את היצירתיות, אז יש בזה המון פריחה. אני מרגיש שאני אישית סבלתי מזה מאוד וגם הילדים שלי סובלים מזה".
בלייר: "אני חוויתי מערכת חינוך מדהימה. גדלתי במושב בנגב המערבי ולמדתי בקיבוץ ניר עוז של השמו"צניקים, שהם קומוניסטים, מגן חובה עד כיתה ו'. החינוך של השומר הצעיר היה חוויה מדהימה. למשל, כשלמדנו על תחבורה, במשך שלושה חודשים כל הכיתה יחד עם החדר אוכל, ובכלל כל הקיבוץ, הפכו להיות מין עיר שלמה עם מכוניות, ואתה יושב בכיתה ולומד את כל הדברים שסביבך, ואז בטיול השנתי אתה חווה את כל סוגי הנסיעות האלה בכל כלי התחבורה האפשריים - למידה חווייתית, אתה מבין? כשמדברים על דבורים, יש כוורת בכיתה. או לדוגמה כשרצו ללמד אותנו על זמן, נתנו לנו להיות ערים 24 שעות רצוף בלי שינה. וילד כזה בכיתה ג' סופר כל שעה, ולומד את ההשפעה של הזמן עליו. אני מאוד מוקיר את שש השנים הראשונות של בית הספר".
ואיך תיראה החברה שלנו אם מחר יחליט גדעון סער לבטל את המבחנים ולחנל ליצירתיות?
סטולמן: "חברה אוטופית. חברה מושלמת. אני לא מתכוון לזה שילדים יתרוצצו בין הכיתות ויעשו מה שהם רוצים, אלא מסגרות עם חשיבה נכונה יותר".
בלייר: "חברה עם הגינות. מלאה הגינות. חברה של אמת".
חיפוש יצירתי מחנך לאמת?
בלייר: "מחנך לחיפוש אחרי האמת. בלי ספק. תראה, חבר שלי, מנשה נוי, אמר לי משפט נורא נחמד - אנחנו האמנים, המשימה שלנו היא לחפש את האמת דרך השקר. וזה נכון. כשאתה חושב יצירתי ואתה מחפש נגיד לספר סיפור, אתה צריך להגיע לאמת דרך איזשהו שקר, או להגיע לצדק דרך איזשהו חטא".