קודם גילוי נאות: מעולם לא ראיתי את "כוכב נולד" (וכל השאר), בשלמותה או בחלקה, ללא קשר עם טיבה של התוכנית. פשוט יש דברים שמעניינים אותי יותר. אבל כמובן שאני קורא על תוכניות הבידור בעיתונות. כמו למשל המקרה של תמר יהלומי וה-SMS'ים, שלדעתי יש בו אלמנט ציבורי שראוי לדון בו.
חשד לזיופים
האבא של תמר, דקל יהלומי, רצה לעזור לבת שלו לנצח בתחרות. בשביל זה, כך אני מבין, צריך לקבל את המספר הרב ביותר של מסרונים.
ישב האב בביתו והרביץ מסרונים על ימין ועל שמאל, וגם ארגן חברים ובני משפחה שיעשו כמותו. שליחת ה-SMS'ים של שבט יהלומי העלו בזכיינית ערוץ 2 קשת חשד לזיופים בהצבעות. למה? בגלל שהאב כל-כך אוהב את בתו (ואת עצמו, כנראה), שהוא שלח כמויות חריגות.
"על-פי התקנון"
האב אומר "פעלתי על-פי התקנון", לפיו מותר לשגר 10 SMS'ים ממכשיר טלפון אחד. בהתאם לכך, אם מדובר באדם אמיד (יהלומי נחשב לכזה), הוא אכן יכול להטות את התוצאה - באופן חוקי. או באופן תקנוני, בעצם.
הוא יכול "לקנות" אנשים ומכשירים ככל שמגיעה יכולתו הפיננסית, ולשלוח 10 מסרונים מכל מכשיר, וכך להגיע לאלפים, אפילו רבבות. כלומר, אין כאן מצב שהאב רימה את התוכנית. המצב האמיתי הוא שכללי התוכנית מאפשרים רמאות, בכך שהיא מאפשרת לאדם אחד יותר מהצבעה אחת.
פיתוי גדול
התוכנית הזאת (ואחרות כמותה) הפכה מכבר לאייקון לאומי. מי שזוכה בה מקבל מקדמה גדולה לבניית קריירה, או סתם לפרסום שרבים משתוקקים אליו. כל מה שצריך לעשות בשביל לזכות בתהילת עולם (ולפעמים גם בכסף הנובע ממנה) זה לצבור הצבעות. וזה כמובן פיתוי גדול.
יהלומי האב טוען כי פעל "על-פי הידוע לי כמותר", כלומר על-פי תקנון התוכנית. אבל כאשר אדם מצביע פעמיים על אותו עניין (אותה מפלגה, למשל), זה מעשה לא ראוי. אולי לא פלילי, אבל בטח לא מוסרי.
חברת קשת טוענת נגד יהלומי כי גרם להטיית תוצאות. זו טענה מוזרה ולא הוגנת לחברה שבנתה את התקנון באופן המאפשר ומעודד אנשים לבצע הטיות כאלה. גם 10 הצבעות ממכשיר אחד, המותרות לפי התקנון, הם מעשה לא ישר.
קשת והכנסת
חברת קשת מכירה את כל הרמאויות בתוכניות השונות שלה. כולל את הטריקים והשטיקים שלה עצמה, גם במקרה הזה. למעשה קשת מחנכת במקרה הזה את הציבור שכדאי לרמות, והיא גם נותנת את הכלים לכך.
וזו הסיבה לכתיבת מאמר זה: אולי אני מגזים, אבל אני רואה קשר בין הפצת הבשורה, באמצעות תוכנית טלוויזיה, שזה בסדר לנהוג בחוסר יושר; לבין ההתנהלות הפרוצה שאנחנו רואים בכנסת ובממשלה.
הכול בא מאותו מקום: המטרה מקדשת את האמצעים. בין שהמטרה היא כסף (קשת), או סתימת פיות (כנסת).