מלחמת לבנון פרצה לפני חמש שנים. בשעה 09:30, ב-12 ביולי 2006, החל החיזבאללה בהפגזת יישובי הצפון כהסחה לחטיפתם של אלדד רגב ואהוד גולדווסר ז"ל. הלחימה, טרם נודעה כמלחמה של ממש, אך בפועל הייתה זו אחת המלחמות הארוכות במדינה: 33 ימים של לחימה קשה; 117 ישראלים הרוגים; 3,100 פצועים בבתי-חולים; 4,000 רקטות שנורו משטח לבנון לישראל - מתוכן קרוב ל-1,000 אשר פגעו ביישובים; 1,500 אירועים עם נפגעים; מאות-אלפי ישראלים שהתפנו מהצפון דרומה. מלחמה איומה!
ישראל השיבה מלחמה: מטוסינו ביצעו יותר מ-15,000(!) גיחות, רובן הגדול למטרות תקיפה והפצצה. חיל הים ביצע 2,500 הפגזות לעבר לבנון. חילות הקרקע חצו את הגבול וכבשו כפרים לבנוניים שהיוו מעוזי חיזבאללה. רובע שלם נהרס בבירות.
על התקלות שאירעו במהלך המלחמה ישבה ועדת וינוגרד ונכתבו מאמרים רבים. מוקדם מדי לדבר על לקחי מלחמה זו: מצד אחד, חמש השנים שחלפו מאז, היו שנות שקט, כמעט חסר תקדים, בגבול הצפון וביישוביו; מצד שני, גוברות הידיעות על התחמשות מוגברת של החיזבאללה ברקטות ובטילים, והאיום על העורף הישראלי הולך וגדל. שליטי טהרן ממתינים ליום ה"מתאים" כדי לפתוח במתקפה רבתי על ישראל הקטנה והצפופה, מדרום ומצפון, וזאת בצד האיום האירני הגרעיני.
המומחים אחידים בדעתם: במלחמה הבאה, שדה הקרב העיקרי יהיה בפנים הארץ ויסכן את כלל תושבי ישראל. זה הלקח העיקרי שיש להפיק מהמלחמה. חיל האוויר הצליח אמנם לשתק את כני השילוח של הטילים ארוכי הטווח, אך למרות פעילותו המרשימה, לא הצליח למנוע את שילוח הרקטות לעבר מרכזי אוכלוסייה בצפון. ביום האחרון למלחמה, היום ה-33 (13.8.2006), לאחר חודש של הפצצות אינטנסיביות של חיל האוויר, שוגרו 200 רקטות לעבר הגליל, העמק והקריות. שר אירני התגאה לא מכבר בכך, כהוכחה לפגיעותה של ישראל ולביטחונה העצום של ארצו.
מצב זה מחייב היערכות למלחמה כדי להגן על ישראל ועל אזרחיה. אך הוא מחייב גם הגנה פאסיבית מפני מתקפה צפויה זו. תרגיל היערכות העורף היה חשוב, אך אין הוא עונה לצורך הדחוף בהכנת מקלטים שיגנו על העורף. מקלוט כזה דורש תוכנית מקיפה, מימון אדיר וביצוע הדרגתי. אך דווקא בשל כך, יש להתחיל בהכנות כבר כעת להגנה פאסיבית על ישראל, שתבטיח את שרידות האוכלוסייה, את מרכזי התעשייה והשירותים החיוניים, ונקודות איסוף חיילי המילואים.
ניתן לבצע מספר פעולות במהירות, כגון, הסבת חניות תת-קרקעיות למקלטים ראויים לשימוש הציבור (פלא שהדבר לא נעשה עד כה). מי יוכל לבצע מערכת אדירה כזו של הסבה למקלטים ובנייתם? הממשלה מתקשה לבצע דברים פחותים ממבצע מסוג זה, בשל סרבולה ובלמיה הפנימיים. רעיון טוב יהיה להפקיד את הכספים הנדרשים בידי הרשויות המקומיות, ולהטיל עליהן את ביצוע תוכנית המקלוט ההמוני. הרשויות המקומיות יעילות יותר מהשלטון המרכזי וחזקה עליהן שהן יעמדו במשימה במהירות האפשרית.
יש שיראו בהצעה הזו סוג של פאניקה. לאלה, אזכיר כי שבדיה כיסתה את ארצה, רחבת הידיים, במקלטים נגד הפצצה גרעינית, כשלא היה עליה איום ישיר של אויב. אין אזור בעולם החשוף יותר לסכנה מפני טילים - כשכני השילוח מצויים בתוך "מגינים אנושיים" - מאשר ישראל. ייתכן כי העובדה שתושבי ישראל יהיו פחות חשופים למכות של הפגזה כזו, תשמש, אף היא, מחסום כלשהו לשליטיה הרצחניים של טהרן.
הכותב הוא מרצה למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה, שר החינוך וח"כ לשעבר, חתן פרס ישראל לחקר המשפט (2006)