סאגת קריסתו של אולם האירועים "גן אורנים" מסרבת לגווע: קבוצת ספקים של הגן הגישה בשבוע שעבר לבית המשפט השלום בתל אביב תביעה בסכום של 1.1 מיליון שקל, נגד בנק דיסקונט בטענה כי הוא אחראי לנזקיה לאחר שפעל באופן רשלני בחשבון האולם שהתנהל אצלו.
בינואר 2009 נתנה שופטת בית המשפט המחוזי, ורדה אלשיך, צו פירוק נגד "גן אורנים" לאחר שבעליו יוחאי פלג ברח מהארץ והותיר את החברות שבשליטתו בחובות עצומים. עם קריסתו של האולם, פסקה פעולתו והתברר כי קיימים חובות של עשרות מיליונים, כלפי עובדים, לקוחות, בנקים וקבוצת הספקים התובעת.
בנק דיסקונט, כך לפי התביעה הטוענת כי בהתנהגותו היה אחראי לקריסת החברות שהיו בשליטתו של פלג, הגיש מיד בסמוך לקריסה בקשה מטעמו, במעמד צד אחד, לכינוס נכסים של החברות ושל יוחאי ולהכרזה עליו כפושט רגל. לטענת התובעים, המיוצגים על ידי עו"ד אבי זילברפלד, במסגרת אותם הליכים, לא נחקר כלל אופן התנהלותו של הבנק ואחריותו לקריסתו.
לטענת הספקים, הם נהגו לקבל שכר עמלתם מגן אורנים, בשיקים דחויים אותם הפקידו לחשבונותיהם. הם פנו לסניפי הבנק שלהם וביקשו לבצע, על סמך השיקים הדחויים שקיבלו, פעולת ניכיון לאשראי שקיבלו בחשבונות שלהם. נטען כי סניפי הבנק בדקו את השיקים מול בנק דיסקונט וזה מסר להם מידע חיובי אודות חשבונות גן אורנים. מידע שהתברר מאוחר יותר כמוטעה וניתן בסמוך להגבלת הפעילות בחשבונות של הגן על ידי הבנק עצמו.
לטענת התובעים, הבנק נתן אשראי בהיקפים עצומים לחשבונות הגן בלא כל יחס לביטחונות בידיו ואף אפשר חריגות בסכומי עתק ממסגרות האשראי המאושרות בחשבונות הגן. עוד נטען כי החריגות ממסגרות האשראי נמשכו במשך חודשים ובמסגרת "הנשמה מלאכותית" בלתי תקינה זו, אפשר הבנק משיכת מאות שיקים מחשבונות הגן בסכומים של מיליונים, וכל זאת בניגוד להתנהלות בנקאית תקינה.
בתביעה ניתן לדוגמה מקרה בו באחד מחשבונות הגן, עמדה מסגרת האשראי במועדים הרלוונטיים על אפס שקלים. אף על פי שיתרת החובה באותו חשבון הגיעה ל-4.6 מיליון שקל, וזאת למרות שלחשבון הוזרמו הלוואות בסכומים של מיליונים. בחשבון נוסף, כך נטען בתביעה, עמדה מסגרת האשראי על כמיליון שקל, למרות שיתרת החובה בחשבון הייתה מעל 5 מיליון שקל.
התובעים דורשים מהבנק מלבד פיצוי על העמלות שלו שולמו להם, גם פיצוי על עוגמת נפש.