ביוני 2004 חנך לב לבייב בטקס חגיגי בנמיביה, במעמד נשיא המדינה, שרים ובכירי התעשייה, את מה שיועד להיות "מפעל ליטוש היהלומים הגדול באפריקה". הטייקון הכריז בפני המקומיים שכך "המדינה והעם הנמיבי יוכלו להפיק הרבה יותר רווח ממשאבי הטבע העשירים שאלוהים נתן לכם", וזכה בהערכתם.בעיתונות המקומית הוא תואר כנושא הבשורה נגד ענקית היהלומים דה-בירס.
המפעל תוכנן להעסיק מאות עובדים ולייצר עשרות אלפי קראט בחודש. המשבר העולמי וגורמים נוספים אמנם סיכלו את התוכניות, והמפעל פועל בהיקף צנוע בהרבה, אולם גם כך הוא הקנה ללבייב תדמית חיובית. בינואר השנה התהפכה ההערכה כלפי איל היהלומים הישראלי בחשדות כבדים לאחר שהרשויות בנמיביה החרימו קרוב לאלפיים יהלומים מלוטשים במשקל כאלף קראט מהמפעל. החקירה נפתחה בחשד שמקורם של היהלומים אינו בנמיביה, וכי הם הגיעו למדינה באופן פסול. ההסתבכות העמיקה לאחרונה, כפי שחושף G, לאחר שגבי שטרית, מי ששימש כמנהל הייצור במפעל ועבד אצל לבייב למעלה מעשרים שנה, פנה למשטרת נמיביה ובפיו הצעה: תנו לי חסינות ואחשוף את הפרשה. בשבוע שעבר הגיש שטרית גם תלונה במשטרת ישראל.
הוצאת יהלומי גלם ממדינות אפריקה נחשבת לנושא רגיש ביותר, כך שלאופן התפתחות החקירה עשויות להיות השלכות ניכרות על עסקי היהלומים של לבייב. היהלומים, נזכיר, מהווים חלק משמעותי בפורטפוליו עסקיו הפרטיים של בעל השליטה באפריקה ישראל.
חזרה ליהלומים: שטרית טוען כי החברה המחזיקה במפעל (LLD - לב לבייב דיימונדז) נמנעת מלהשיב לנמיביה יהלומי גלם בשווי של בין מיליון ל-2 מיליון דולרים, שמצאו דרכם לישראל באופן לא תקין, וניסתה לכסות על כך באמצעות הברחת יהלומים אחרים, נחותים יותר, למפעל שלה בנמיביה. כשהמשטרה הנמיבית גילתה שיש בעיה והחרימה את היהלומים, טוען שטרית, הורו לו בחברה לשוב ארצה ו"להיעלם" - כדי לסכל את החקירה בעניין.
חברת היהלומים של לבייב אכן טענה בפני הרשויות בנמיביה, בפברואר השנה, כי מאז החרמת היהלומים "שטרית נעלם" והטילה עליו את האחריות. אלא שבמכתב ששלח לרשויות פרקליטו, עו"ד משה מזרחי (לשעבר ראש אגף החקירות במשטרה), הוא מציין כי שטרית דווקא נפגש עם בכירי החברה מיד כששב ארצה, שמר על קשר "קרוב ומתמשך עם הנהלת החברה", קיבל ממנה שכר עד לאחרונה, ובוודאי לא פוטר - כך שמדובר ב"שקר ובפברוק טוטאלי".
החבילה גדולה פי שלושה
הפרשה החלה ב-13 בדצמבר 2010, כש-LLD רכשה יהלומי גלם במשקל 3,371 קראט מה-NDTC, חברת הסחר המשותפת לממשלת נמיביה ולדה-בירס. כעיקרון, נדרשים רוכשים ללטש את יהלומי הגלם בנמיביה, ונאסר להוציאם מהמדינה אלא באישורים מיוחדים. הפעם התעורר רצון לשלוח זמנית לישראל את הגלם, ששוויו הוערך במיליוני דולרים, למטרות ניקוד - בדיקת היהלומים וסימון האופן שבו רצוי ללטשם.
לפי גרסת שטרית, לישראל נשלחה כל החבילה, במשקל 3,731 קראט - אולם בשל טעות אנוש של עובד, האישור שהתבקש והתקבל היה ליצוא 1,170 קראט בלבד. הרשויות בנמיביה לא הבחינו בטעות, וכך נחתה בישראל חבילה שבה יהלומים במשקל של יותר מפי שלושה מזה שהותר לשלוח לישראל מלכתחילה.
בישראל אמורים היו אנשי הפיקוח על היהלומים של משרד התמ"ת להבחין בטעות. שטרית טוען ש"הפקידה של LLD, שהלכה לקחת את המשלוח, סיפרה שבפיקוח אמרו לה כי המשקל הכולל של החבילה לא מתאים למשקל הסחורה הנקוב במסמכים. משהו לא נראה לפקיד, אבל הוא אמר לה 'קחי את זה'".
כך או אחרת, המשלוח הגיע למשרדי לבייב בבורסת היהלומים ברמת גן. שם, טוען שטרית, התגלתה הטעות. "אמרתי שצריך להודיע לנמיבים שקרתה טעות", הוא אומר ל-G. "ככה אני יוצא גדול, הם יראו בי צדיק. אבל נאמר לי שהוחלט להשאיר את הסחורה בישראל".
האינטרס הכלכלי ברור, אומר שטרית: "הטעות הזו הייתה מאוד טובה לחברה, כי החלום הרטוב של כולם בתחום הוא להוציא מהמדינה יהלומי גלם".
* תסביר.
"לייצר יהלומים מלוטשים זה כאב ראש גדול. אתה קונה את הגלם במזומן, ונאלץ להשכיב את הכסף כמה חודשים עד סוף העבודה. לעומת זאת, אם אתה יכול להוציא אותו בלי ללטש ולמכור אותו, יש לך מיד רווח נאה בכיס. השוק העולמי צמא לגלם, המחיר שלו מטורף".
אלא שנותרה בעיה: השארת הגלם בישראל (לנמיביה הוחזרו רק 1,170 קראט היהלומים שעליהם דווח) ייצרה מחסור במלאי של כאלפיים קראט במפעל בנמיביה. מכיוון שהמפעל נתון לביקורות הרשויות, המחסור עלול להתגלות ולעורר חשד להברחה. עו"ד מזרחי כתב לרשויות הנמיביות כיצד, לטענת מרשו, נפתרה הבעיה: "כדי לכסות על המחסור ביהלומים בנמיביה, החברה 'העבירה' לנמיביה יהלומים מלוטשים ממקור אחר, ושטרית קיבל הנחיה לכלול את היהלומים הללו במלאי של המפעל".
"המטרה הייתה שזה ייראה כאילו היהלומים האלה לוטשו במפעל, במקום היהלומים המקוריים", מספר שטרית, שמודה כי הוא מצר על כך ששיתף פעולה.
* אז למה שיתפת פעולה?
"קיבלתי הוראה, והייתי חייב להסכים. אילו היו תופסים אותי עם חוסר של גלם במפעל, זה היה המצב הכי קל לכל חברה להפיל עליי את התיק".
"השם שלך מולו הוא 'משה'"
בעיית המלאי הפכה דחופה כאשר שטרית התבשר על כך שבתחילת פברואר מתוכננת ביקורת במפעל. "בחברה חיפשו סחורה שתתאים למשקל הגלם המדובר, כדי שזה ייראה טוב", הוא מספר. "האחראי על המשלוחים הודיע, 'ביום שישי יפנה אליך אדם שיביא לך את היהלומים. השם שלך מולו הוא משה, ותשמור שטר בכיס לצורך זיהוי. הגיע היום, ואותו אדם מתקשר: 'בעשר אהיה במלון במרכז העיר'. נפגשנו, זיהיתי אותו, נתתי לו את השטר, והוא נתן לי את חבילת היהלומים".
שטרית מספר ששם את החבילה בכספת במפעל. כעבור יומיים, הוא ועובד נוסף ארזו את היהלומים לקראת יצוא. המפעל מרושת במצלמות, ופעילותם תועדה. "המטרה הייתה להוציא את המשלוח לארץ לפני שמגיעה הביקורת", מסביר שטרית. בנוסף, מאחר שהמפעל מחויב לתעד את ה"היסטוריה" של היהלומים, הוא הכין דוח "מפוברק" בנוגע ליהלומים המדוברים, והגישו לממונה עליו.
לפני הוצאת משלוח יהלומים ליצוא, יש להזמין את נציגי המשטרה והרשויות - והם הוזמנו ל-27 בינואר. "לרוב מגיעים אנשים שאני מכיר", מספר שטרית. "הפעם ראיתי שמשהו לא בסדר. הגיעו אנשים שאני לא מכיר, ויותר אנשים מהרגיל. הבנתי שהייתה הלשנה".
תחושת הבטן התממשה לאחר שמכל הקופסאות הצביעו המפקחים על אלה שבהן אופסנו היהלומים הבעייתיים. "הם שאלו, 'מאיפה הסחורה הזאת, היא לא שייכת לנמיביה'". אחד הקצינים, לפי מסמך של פרקליטי LLD, אמר שהיהלומים נראים "פחות נוצצים" ו"יותר מלוכלכים" מהשאר. 1,825 יהלומים מלוטשים במשקל 975 קראט הוחרמו במקום.
שטרית נלחץ, ולאחר שהשוטרים והפקידים עזבו, הוא נפגש לדבריו עם מנכ"ל המפעל ועדכנו באירועים. "הוא כמעט התעלף, לא ידע מה לעשות", מספר שטרית. "הבנתי שאני בבעיה. בכיר הקשור ל-LLD התקשר ממוסקבה. אמרתי, 'אני מקווה שיש מישהו מאחוריי'. הוא אמר, 'אל תדאג, כולם מאחוריך'".
* לא חששתם מהאזנות סתר?
"במצב כזה אתה מאבד הכרה. כשהייתי בבית התקשר בכיר ב-LLD ואמר, 'אתה חייב לצאת מהמדינה במיידי'. אמרתי לו, 'אם אני יוצא מפה זו הודאה באשמה'. הוא אמר, 'אתה יוצא, וגם אם תופסים אותך אתה עומד על זה שהסחורה לוטשה במפעל'. היה ערב. שדה התעופה עמד להיסגר. הוא אמר, 'סע לגבול'. נמיביה מדינה ענקית. אמרתי, 'אתה מטורף, עד שאגיע אולי יעצרו אותי'. הזמנו טיסה לבוקר".
למחרת המריא שטרית בדרך לישראל. לטענת שטרית, הוא "הוברח מנמיביה", בשל חשש החברה מגילוי האמת לגבי האירוע.
לבייב מאשים בגניבה
זמן קצר לאחר שהגיע ארצה, לטענתו, זומן שטרית לישיבה במשרדי הקבוצה. "סיפרתי מה קרה", הוא אומר. "אמרו לי, 'אנחנו נודיע שסרחת ונעלמת, התפטרת, לא יודעים איפה אתה. תיעלם עד שנפתור את הבעיה'. לא אמרתי כן ולא אמרתי לא. אמרתי, 'נראה מה יהיה'".
שטרית טוען שהתבקש להחליף טלפונים, לא ליצור קשר עם איש, ובהמשך גם לא להגיע למשרדים. מכאן הלכו היחסים בין שטרית להנהלה והתדרדרו. הוא נשלח לבצע עבודות שונות בארמניה, ובהמשך ברוסיה, אך "הרגשתי שמנדים אותי ושמסתירים ממני דברים".
מסמכים שהגיעו לידי G מלמדים שלא בכדי. בפברואר שלחו פרקליטי LLD מכתב לרשויות הנמיביות, המפרט את תוצאותיה של בדיקה פנימית שביצעה החברה בנוגע לאירוע - שהנן שונות בתכלית מגרסת שטרית. במכתב נטען כי כלל לא הייתה אי-התאמה בין תעודת היצוא לבין המשלוח - התעודה אישרה יצוא 1,170 קראט, וזה בדיוק מה שהיה בחבילה שיוצאה לישראל ובהמשך הוחזרה לנמיביה.
לא סביר, נטען, שגם הרשויות הנמיביות וגם הפיקוח בישראל "יבצעו את אותה טעות". שטרית, נטען במכתב, זיהה הזדמנות להונות את החברה כשהאחראי על המשלוחים סבר בטעות שבחבילה לישראל נשלחו כאלפיים קראט מיותרים. הוא לקח את אותם אלפיים קראט, וליטשם לכדי 1,825 יהלומים "שאותם התכוון לגנוב מ-LLD".
גרסה זו מעלה תהיות מספר: ראשית, שלושה חודשים מאוחר יותר, בחודש מאי, כתב עו"ד יצחק פורן מטעם LLD לפרקליטו הנוסף של שטרית, עו"ד דוד טימסית: "לא זכור לי שמרשך הואשם בהאשמה כלשהי".
שנית, מסמכי המשלוח של היהלומים מלמדים כי משקלה הכולל של החבילה, שלטענת LLD הכילה 1,170 קראט בלבד, היה 1.44 קילוגרמים. 1,170 קראט הם שווי ערך ל-234 גרמים, וגם כשמביאים בחשבון שהמשקל הכולל של החבילה תמיד יהיה גדול מסך משקל היהלומים, הרי שכאן מדובר בפער משמעותי.
במכתב ששלח עו"ד מזרחי לרשויות בנמיביה נטען שההאשמה כי שטרית ליטש את היהלומים שבמחלוקת היא "אבסורדית ולא מציאותית", שכן אדם אחד אינו יכול ללטש יהלומים כה רבים בזמן כה קצר - מה גם ששטרית אינו יודע ללטש יהלומים (מומחי יהלומים הסבירו ל-G שקצב הליטוש תלוי בסוג היהלומים). שטרית מוסיף: "חשבתי שיאשימו אותי בתקלות. נדהמתי לגלות שמאשימים אותי בגניבה; לכך לעולם לא הייתי מסכים".
אולם הקושי המרכזי בגרסת LLD נעוץ בטענתה בפני הרשויות בנמיביה, שלפיה מאז ששטרית עזב לישראל בעקבות החרמת היהלומים, "כל ניסיונות הנהלת LLD ליצור עמו קשר נכשלו". לטענת שטרית, כאמור, הוא נפגש עם בכירי החברה כשנחת בישראל, עמד איתם בקשר רציף, ואף קיבל משכורת עד לאחרונה.
עוד טוען שטרית, כי לאחר מכתב ששלח עורך דינו לאנשי לבייב בחודש אפריל, יצרה עמו קשר טלפוני אשתו של הטייקון, אולגה: "היא אמרה, 'שמעתי שיש בעיה ואתה מפחד - אני רוצה לשלוח אותך לרב שיפתח בספר ויגיד לך הכול'".
מידע תמורת חסינות?
עו"ד מזרחי כתב לרשויות הנמיביות ששטרית "המום ונרעש מההאשמות השקריות והבלתי מבוססות שהועלו נגדו... מטרתן לפטור את החברה, בעליה ומנהליה מאחריות למה שהתרחש... בישראל זוהי עבירה פלילית לגרום לעד מרכזי בחקירה לחמוק מתשאול בחקירה וכך להתערב בחקירה, ובאותו זמן לשלם לאותו עד משכורת כדי לשמור אותו רחוק מהחוקרים, ובאותו זמן לתת לחוקרים ולרשויות גרסה שגויה של העובדות, מעוצבת ספציפית כדי להפליל את אותו עד".
LLD מנסה בינתיים לשחרר את היהלומים שהוחרמו בטענה שהם רכושה. המשטרה השיבה לפרקליטיה שהיהלומים נשלחו לאנליזה שממתינים לתוצאותיה, וש"יש לנו קייס מוצדק לחקור". שטרית, מצדו, הציע לחוקרים עסקה: מידע תמורת חסינות. הוא טרם נענה.
"אתה יודע למה אני כועס?", מסכם שטרית. "22 שנה הייתי מחוץ לבית. עבדתי עבור לבייב בכל מיני מקומות בעולם. המשפחה לא ידעה מה אני עושה. זה לא מקום עבודה רגיל. הייתי בן בית בחברה, הייתי בשמחות של לבייב. לא ציפיתי ליחס כזה. ציפיתי שבמצב שנוצר הם יספרו לי את כל האמת מההתחלה ועד הסוף. בלי להסתיר, ובלי לשקר".
דוברת קבוצת לבייב מסרה בתגובה כי ידוע לקבוצה על החקירה המתנהלת בנמיביה. "קבוצת לבייב בוחרת שלא להגיב בשלב זה לטענות שהועלו, בין היתר על מנת שלא להפריע לעבודת המשטרה הנמצאת בעיצומה", נמסר.
"בקבוצת לבייב מאמינים ובטוחים כי מניעיהם של אותם הגורמים שחברו במטרה לפגוע בשמה הטוב של קבוצת לבייב ובעומד בראשה יתבררו".
ממשטרת נמיביה נמסר: "איננו יכולים להגיב על הנושא, שנמצא תחת חקירה".
itay@globes.co.il